RECHOV KIBUTS GULIES 24 BNEI BRAK ISRAEL, Israel
Terms of sale
View demo
תצוגת הפריטים והמכירה יתקיימו במשרדנו בכתובת רחוב קיבוץ גלויות 24 בני ברק.
אנו מאוד נשמח אם לא תשימו הצעות בשבת.
The auction has ended
|
LOT 63:
חתימות החסיד התמים רבי רפאל(פאלע) כהן על בטאון חב"ד. 19 גליונות ראשונים. כל תקופת ההדפסה הראשונה.
more...
|
|
|
Start price:
$
50
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
חתימות החסיד התמים רבי רפאל(פאלע) כהן על בטאון חב"ד. 19 גליונות ראשונים. כל תקופת ההדפסה הראשונה.
כרך 19 גליונות בטאון חב"ד, יו"ל מזמן לזמן ע"י חברי מערכת מטעם אגודת חסידי חב"ד בארה"ק ת"ו צעירי אגודת חב"ד בארה"ק ת"ו. בימה בשביל אנ"ש ותלמידי התמימים. "פנימי". חוברת ראשונה, ח"י אלול תשי"ב(1952)-חוברת מס' 19, י' שבט תשי"ט(1959). חוברות המכילות חדשות חב"ד, חדשות מבית הרבי, קטעי מכתבים, הסטוריית חב"ד, דברי תורה מהרבי ועוד. בשער חוברת ראשונה ובעוד מקומות חתימת החסיד התמים הנודע רבי רפאל(פאלע) כהן שבחלקם חותם רפאל כהן ובחלקם חותם רפאל נחמן כהן. 19 חוברות אלו הם ההדפסה הראשונה לאחר חוברת 19 פסקה ההדפסה למשך 4 שנים. כידוע הרבי עודד את ההדפסה וגם שלח כסף מידי פעם עבור ההדפסה. 19 גליונות ראשונים כרוכים יחד. מצב טוב מאוד. ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן (ה' שבט תרנ"ז - י"ז תשרי תשמ"ח) היה חסיד חב"ד, בעל שמועה ומחבר הספרים "שמועות וסיפורים", "ליובאוויטש וחייליה" ו"מאחורי מסך הברזל". ר' רפאל נחמן נולד בה' שבט תרנ"ז. בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו - במצוות אביו - לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית שטערנא שרה את תמיהתה על הכוונה להותיר ילד כה קטן לבדו הרחק מהוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ליחידות. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של אדמו"ר מוהרש"ב חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן בטלית קטן ובכיפה וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" - "כן", השיב הקטן. "לא תתגעגע לאמא?" - המשיך הרבי להקשות בחיוך - אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח - הביאהו הנה ללמוד!". מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת תומכי תמימים. ל'תמימים' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה - כדי שאף יספיק ללמוד תניא בעל פה, כדי שתוך זמן יידע בעל פי את כל ליקוטי אמרים תניא. ר' פאלע הצעיר היה נחשב ל"ציור" בליובאוויטש. היה חסיד בלב ונפש. בנוסף להיותו עובד ומשכיל בחסידות, הוא נמנה גם עם המנגנים המיוחדים במקהלה של הרבי הרש"ב. היה זמן, שבו היה ר' פאלע ישן בביתו של הרבי הרש"ב, עם עוד תלמיד (מדובר על אחת הפעמים שהרבי הרש"ב שהה במוסקבה, ולא בביתו שבליובאוויטש, כמפורט הסיפור בשמועות וסיפורים חלק א). היה להם חדר מיוחד בקצה המסדרון. ערב אחד, כשהיו בחדרם, נפתחה הדלת, ובפתח עמד הרבי הריי"צ: "בואו לשמוע דברים טובים מאבא!" - אמר להם בהתרגשות. הם מיהרו אחריו, ויחד עמו הציצו ביראת הרוממות בעד סדק, לחדר ה'יחידות'. התקיימה אז 'יחידות' מעניינת מאוד שבה הושמעו דברים נפלאים - ובמשך ארבעים וחמש דקות נשען הרבי הריי"צ על פאלע וחבירו - כאשר יחדיו הם 'מציצים' ומקשיבים לדברי הקודש... מיד לאחר הסתלקות רבו אדמו"ר הרש"ב התקשר ר' פאלע בכל לב ונפש אל בנו אדמו"ר מוהריי"צ. באותם ימים, מיד לאחר ההסתלקות, שלח מכתב נפלא אל כל החסידים בו כתב על הדרכים להתקשרות לאדמו"ר הריי"צ. במכתבו הנפלא עומד ר' פאלע על גודל ענין רוממותו והפלאתו האלוקית של אדמו"ר הריי"צ, וסיים במילים: "ויפה כח הבן". בשנת תר"צ ר' פאלע נעצר על ידי המשטרה החשאית. וכך מספר בספרו "מאחורי מסך הברזל": "בשבת קודש ח"י סיוון תר"צ קיבלתי מכתב מהג.פ.או. ובו כתוב "עליך להתייצב במשרד הג.פ.או. ברח' לוביאנקה מס' 2 ביום ראשון 15/06/1930 בשעה 11:00". וכעונש נשלח לשלוש שנים גלות באורל שבסיביר. פעם בהיותו באורל באו אליו ביום טוב ודרשו ממנו לחתום על מסמך מסויים. כשסירב הכניסו אותו בגסות לתא כלא, ואיימו עליו בהשלכה לאי הדובים הלבנים - מקום שאין חוזרים ממנו - אך ר' פאלע עמד באומץ על-אנושי בסירובו ולא חילל יום טוב. לבסוף שיחררו אותו - בדרך נס והניחוהו לנפשו. בהיותו בכפר חע - מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק - למרות סכנת הנפשות בכך - בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' יענקל זוראוויצ'ער, כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, רק אז החל לנעול אותם. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע, ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת - הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!". בחסדי ה' והתחמק בניסי ניסים מהבולשת הרוסית ובשנת תרצ"ה הצליח בחסדי ה' לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. כאשר הגיע לא"י הוצע לו לגור בחיפה, שם גם היה המקום היחיד בו הוצעה לו פרנסה, אולם הוא התעקש לגור דווקא בתל אביב. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לגור דווקא בתל אביב, השיב שהרבי אמר לו עוד בהיותו בחו"ל שצריך לחזק את החסידים שהגיעו לתל-אביב! כעבור שנים עבר להתגורר ברמת גן. מיד עם הגיעו לארץ, מבלי לאבד אף רגע החל מתרוצץ בקדחתנות בין משרדי הממשלה השונים כדי להשיג אשרות כניסה לא"י עבור רבים מהחסידים שנשארו ברוסיה. נהוג היה ברמת-גן אשר בשמחת תורה מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-פארבריינגען". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת תורה ומצוות, ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום שמחת תורה, חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך 'קולע' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('קולע') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע. היה מיוחד באמונתו הלוהטת בביאת המשיח ובציפייתו היומיומית ממש לבואו. עוד ברמת גן - סיפרו בני ביתו - בשמעו על קריאת הרבי הריי"ץ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שב הביתה בשמחה עמוקה, בישר באושר לזוגתו את בשורת הגאולה, ומיהר בצהלה ובטחון אל ארון הספרים. כשמצא את "קינות לתשעה באב", ערך לכבודן מדורה, ובגילת-רנן זרקן לאש - אש של ביטחון! בסוף ימיו, כשהחל הרבי לזעוק בקול "משיח נאו" וכו' - חיזק את האמונה במשיח והביטחון בבואו המיידי, והחדירה בתוקף בכל צאצאיו. ר' פאלע חי את האמונה בגאולה בכל רגע ביום. יומיים לפני פטירתו, כשכבר לא יכל לדבר כלל בחולשתו הנוראה, התאמץ בכל כוחו והוציא מפיו את המילים: "ווען קומט ער? ווען קומט ער?" (=הוא הגיע? הוא הגיע?). ר' פאלע זכה להעמיד דורות של חסידים, מקושרים, שלוחים של הרבי ברחבי תבל ונפטר בשיבה טובה בכפר חב"ד בי"ז תשרי תשמ"ח. בטאון חב"ד הינו רבעון חב"די שיצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ושימש במה לפירסום פעולות אנ"ש והתמימים ברחבי הארץ. הגליון הופיע בין השנים תשי"ב-תשל"ג. הבטאון נוסד בשנת תשי"ב כבמה לדיווח הפעילות החב"דית ברחבי הארץ, ופרסום חדשות מחצרו של הרבי והפצת תורתו והגותו. המוציאים לאור ראו את עצמם כממשיכי הדרך של בטאון 'התמים' שיצא לאור בורשה על ידי מזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, ופעלו מתוך אותם מטרות וקווים מנחים של אנ"ש שהוציאו לאור בארצות הברית את 'קובץ ליובאוויטש'. הוצאת הבטאון לוותה בעידוד רב מהרבי, ופעמים רבות שלח הרבי 'דמי השתתפות' בהוצאות הכספיות של המוציאים לאור. ההדפסה וההוצאה לאור נמשכו שבע שנים עד שנת תשי"ט במהלכם הודפסו תשע עשרה גליונות, ולאחר מכן מסיבות שונות פסקה הדפסתו. רק ארבע שנים לאחר הגליון של י' שבט תשי"ט, חודשה ההוצאה לאור כשהקובץ עובר מספר מתיחות פנים ושינויי תוכן. הוצאתו לאור של הגליון נמשכה עשר שנים נוספות עד לסגירתו הסופית בהוראתו הישירה של הרבי. בעקבות כתבה לא מתאימה. כשבסך הכל יצאו לאור 41 עלונים. מדורים; שיחה אגרת מהרבי, יומן מבית חיינו, תירוגמים לפרסומיים חבדיים באידיש (חלק גדול מלקוטי דיבורים, ספר הזכרונות חלק א' ועוד), סקירת מוסדות חב"ד בארץ מפעולות המוסדות החבדיים ובמיוחד צעיר אגודת חב"ד ועוד. על נגינת - סקירת ניגוני חב"ד בליווי תווים. ימי האור והקדושה - זכרונות חב"דיים מתקופת אדמו"ר הרש"ב.
כרך 19 גליונות בטאון חב"ד, יו"ל מזמן לזמן ע"י חברי מערכת מטעם אגודת חסידי חב"ד בארה"ק ת"ו צעירי אגודת חב"ד בארה"ק ת"ו. בימה בשביל אנ"ש ותלמידי התמימים. "פנימי". חוברת ראשונה, ח"י אלול תשי"ב(1952)-חוברת מס' 19, י' שבט תשי"ט(1959). חוברות המכילות חדשות חב"ד, חדשות מבית הרבי, קטעי מכתבים, הסטוריית חב"ד, דברי תורה מהרבי ועוד. בשער חוברת ראשונה ובעוד מקומות חתימת החסיד התמים הנודע רבי רפאל(פאלע) כהן שבחלקם חותם רפאל כהן ובחלקם חותם רפאל נחמן כהן. 19 חוברות אלו הם ההדפסה הראשונה לאחר חוברת 19 פסקה ההדפסה למשך 4 שנים. כידוע הרבי עודד את ההדפסה וגם שלח כסף מידי פעם עבור ההדפסה. 19 גליונות ראשונים כרוכים יחד. מצב טוב מאוד. ר' רפאל נחמן (פאלע) כהן (ה' שבט תרנ"ז - י"ז תשרי תשמ"ח) היה חסיד חב"ד, בעל שמועה ומחבר הספרים "שמועות וסיפורים", "ליובאוויטש וחייליה" ו"מאחורי מסך הברזל". ר' רפאל נחמן נולד בה' שבט תרנ"ז. בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו - במצוות אביו - לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית שטערנא שרה את תמיהתה על הכוונה להותיר ילד כה קטן לבדו הרחק מהוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ליחידות. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של אדמו"ר מוהרש"ב חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן בטלית קטן ובכיפה וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" - "כן", השיב הקטן. "לא תתגעגע לאמא?" - המשיך הרבי להקשות בחיוך - אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח - הביאהו הנה ללמוד!". מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת תומכי תמימים. ל'תמימים' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה - כדי שאף יספיק ללמוד תניא בעל פה, כדי שתוך זמן יידע בעל פי את כל ליקוטי אמרים תניא. ר' פאלע הצעיר היה נחשב ל"ציור" בליובאוויטש. היה חסיד בלב ונפש. בנוסף להיותו עובד ומשכיל בחסידות, הוא נמנה גם עם המנגנים המיוחדים במקהלה של הרבי הרש"ב. היה זמן, שבו היה ר' פאלע ישן בביתו של הרבי הרש"ב, עם עוד תלמיד (מדובר על אחת הפעמים שהרבי הרש"ב שהה במוסקבה, ולא בביתו שבליובאוויטש, כמפורט הסיפור בשמועות וסיפורים חלק א). היה להם חדר מיוחד בקצה המסדרון. ערב אחד, כשהיו בחדרם, נפתחה הדלת, ובפתח עמד הרבי הריי"צ: "בואו לשמוע דברים טובים מאבא!" - אמר להם בהתרגשות. הם מיהרו אחריו, ויחד עמו הציצו ביראת הרוממות בעד סדק, לחדר ה'יחידות'. התקיימה אז 'יחידות' מעניינת מאוד שבה הושמעו דברים נפלאים - ובמשך ארבעים וחמש דקות נשען הרבי הריי"צ על פאלע וחבירו - כאשר יחדיו הם 'מציצים' ומקשיבים לדברי הקודש... מיד לאחר הסתלקות רבו אדמו"ר הרש"ב התקשר ר' פאלע בכל לב ונפש אל בנו אדמו"ר מוהריי"צ. באותם ימים, מיד לאחר ההסתלקות, שלח מכתב נפלא אל כל החסידים בו כתב על הדרכים להתקשרות לאדמו"ר הריי"צ. במכתבו הנפלא עומד ר' פאלע על גודל ענין רוממותו והפלאתו האלוקית של אדמו"ר הריי"צ, וסיים במילים: "ויפה כח הבן". בשנת תר"צ ר' פאלע נעצר על ידי המשטרה החשאית. וכך מספר בספרו "מאחורי מסך הברזל": "בשבת קודש ח"י סיוון תר"צ קיבלתי מכתב מהג.פ.או. ובו כתוב "עליך להתייצב במשרד הג.פ.או. ברח' לוביאנקה מס' 2 ביום ראשון 15/06/1930 בשעה 11:00". וכעונש נשלח לשלוש שנים גלות באורל שבסיביר. פעם בהיותו באורל באו אליו ביום טוב ודרשו ממנו לחתום על מסמך מסויים. כשסירב הכניסו אותו בגסות לתא כלא, ואיימו עליו בהשלכה לאי הדובים הלבנים - מקום שאין חוזרים ממנו - אך ר' פאלע עמד באומץ על-אנושי בסירובו ולא חילל יום טוב. לבסוף שיחררו אותו - בדרך נס והניחוהו לנפשו. בהיותו בכפר חע - מקום הישוב בצפוני ביותר, כמעט על הקוטב, כשהטמפרטורה במקום עומדת על 75° צלזיוס מתחת לאפס, שלחה לו אמו בדואר מגפיים חמים. היא אמנם הודיעה לו שהם בדוקים מחשש שעטנז, אך ר' פאלע חשד בה ששינתה מן האמת מחשש פיקוח נפש, לכן לא נעל אותם, והסתפק - למרות סכנת הנפשות בכך - בנעלים פשוטות! בעקבות זאת הצטנן קשות וקיבל חום. רק כאשר קיבל מכתב מה"דודה יֵזָ'ה" (זהו 'הכינוי המכתבי' לר' יענקל זוראוויצ'ער, כי סכנה הייתה לכתוב שמות אמיתיים במכתבים) ובו מבטיח הוא נאמנה שאין כל חשש שעטנז במגפיים, רק אז החל לנעול אותם. "אך כיצד יכולתי לנעול אותם לכתחילה?" כתב לאחיו, לייבע, ש'יסרו' על 'עקשנותו', "והלא ידוע על הנוטריקון של שעטנז ('שטן עז')! ומלבד זאת - הרי עבירה נשארת בשלש קליפות טמאות לעולם!". בחסדי ה' והתחמק בניסי ניסים מהבולשת הרוסית ובשנת תרצ"ה הצליח בחסדי ה' לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. כאשר הגיע לא"י הוצע לו לגור בחיפה, שם גם היה המקום היחיד בו הוצעה לו פרנסה, אולם הוא התעקש לגור דווקא בתל אביב. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לגור דווקא בתל אביב, השיב שהרבי אמר לו עוד בהיותו בחו"ל שצריך לחזק את החסידים שהגיעו לתל-אביב! כעבור שנים עבר להתגורר ברמת גן. מיד עם הגיעו לארץ, מבלי לאבד אף רגע החל מתרוצץ בקדחתנות בין משרדי הממשלה השונים כדי להשיג אשרות כניסה לא"י עבור רבים מהחסידים שנשארו ברוסיה. נהוג היה ברמת-גן אשר בשמחת תורה מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-פארבריינגען". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת תורה ומצוות, ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום שמחת תורה, חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך 'קולע' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('קולע') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע. היה מיוחד באמונתו הלוהטת בביאת המשיח ובציפייתו היומיומית ממש לבואו. עוד ברמת גן - סיפרו בני ביתו - בשמעו על קריאת הרבי הריי"ץ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שב הביתה בשמחה עמוקה, בישר באושר לזוגתו את בשורת הגאולה, ומיהר בצהלה ובטחון אל ארון הספרים. כשמצא את "קינות לתשעה באב", ערך לכבודן מדורה, ובגילת-רנן זרקן לאש - אש של ביטחון! בסוף ימיו, כשהחל הרבי לזעוק בקול "משיח נאו" וכו' - חיזק את האמונה במשיח והביטחון בבואו המיידי, והחדירה בתוקף בכל צאצאיו. ר' פאלע חי את האמונה בגאולה בכל רגע ביום. יומיים לפני פטירתו, כשכבר לא יכל לדבר כלל בחולשתו הנוראה, התאמץ בכל כוחו והוציא מפיו את המילים: "ווען קומט ער? ווען קומט ער?" (=הוא הגיע? הוא הגיע?). ר' פאלע זכה להעמיד דורות של חסידים, מקושרים, שלוחים של הרבי ברחבי תבל ונפטר בשיבה טובה בכפר חב"ד בי"ז תשרי תשמ"ח. בטאון חב"ד הינו רבעון חב"די שיצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, ושימש במה לפירסום פעולות אנ"ש והתמימים ברחבי הארץ. הגליון הופיע בין השנים תשי"ב-תשל"ג. הבטאון נוסד בשנת תשי"ב כבמה לדיווח הפעילות החב"דית ברחבי הארץ, ופרסום חדשות מחצרו של הרבי והפצת תורתו והגותו. המוציאים לאור ראו את עצמם כממשיכי הדרך של בטאון 'התמים' שיצא לאור בורשה על ידי מזכיריו של אדמו"ר הריי"צ, ופעלו מתוך אותם מטרות וקווים מנחים של אנ"ש שהוציאו לאור בארצות הברית את 'קובץ ליובאוויטש'. הוצאת הבטאון לוותה בעידוד רב מהרבי, ופעמים רבות שלח הרבי 'דמי השתתפות' בהוצאות הכספיות של המוציאים לאור. ההדפסה וההוצאה לאור נמשכו שבע שנים עד שנת תשי"ט במהלכם הודפסו תשע עשרה גליונות, ולאחר מכן מסיבות שונות פסקה הדפסתו. רק ארבע שנים לאחר הגליון של י' שבט תשי"ט, חודשה ההוצאה לאור כשהקובץ עובר מספר מתיחות פנים ושינויי תוכן. הוצאתו לאור של הגליון נמשכה עשר שנים נוספות עד לסגירתו הסופית בהוראתו הישירה של הרבי. בעקבות כתבה לא מתאימה. כשבסך הכל יצאו לאור 41 עלונים. מדורים; שיחה אגרת מהרבי, יומן מבית חיינו, תירוגמים לפרסומיים חבדיים באידיש (חלק גדול מלקוטי דיבורים, ספר הזכרונות חלק א' ועוד), סקירת מוסדות חב"ד בארץ מפעולות המוסדות החבדיים ובמיוחד צעיר אגודת חב"ד ועוד. על נגינת - סקירת ניגוני חב"ד בליווי תווים. ימי האור והקדושה - זכרונות חב"דיים מתקופת אדמו"ר הרש"ב.
