RECHOV KIBUTS GULIES 24 BNEI BRAK ISRAEL, Israel
Terms of sale
View demo
תצוגת הפריטים והמכירה יתקיימו במשרדנו בכתובת רחוב קיבוץ גלויות 24 בני ברק.
אנו מאוד נשמח אם לא תשימו הצעות בשבת.
The auction has ended
|
LOT 78:
קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים(ספר התניא). "מהדורה ראשונה". תש"ח(1948).
more...
|
|
|
Start price:
$
50
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים(ספר התניא). "מהדורה ראשונה". תש"ח(1948).
ספר/חוברת קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים(תניא), מאת כ"ק אדמו"ר הגדול הגאון האמתי האלוקי חסידא קדישא אור עולם נזר ישראל ותפארתו קדוש ה' מרנא ורבנא מנחם מנדל נבג"מ זי"ע מליובאוויטש(הצמח צדק). "מהדורה ראשונה". יו"ל ע"י מערכת אוצר החסידים. נ"י. תש"ח(1948). בדפוס האחים גערץ. [2], XI , קנז, [5] עמ'; נוסף שער מעטפת וטכסט עליו. עמ’ III: הקדמה... בזה הננו מו"ל... מכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" קיצורים והערות על התניא. והם: א קיצורים לתניא חלק ראשון. ב) הגהות בתניא שלו. ג) המאמר "להבין הקושיא הנזכרת בתחלת ספר התניא". ד) רשימות הערות וביאורים בפרקים א - כג של התניא... לא נכללו כאן הערות שלו... המפוזרות במאמריו וכתביו. כן הוספנו בזה: א ) הערות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב [ר’ שלום דוב בר שניאורסון ] נ"ע על התניא ב) מכתב כ"ק מו"ח [מורי וחמי] אדמו"ר [ר’ יוסף יצחק שניאורסון] שליט"א על אודות התניא. ג) רשימת (שיחת) כ"ק מו"ח... ע"ד [על דבר] העתקות התניא. ד) פאקסימיליא מכתב יד התניא וביאור אודותו מכ"ק מו"ח... ה) פאקסימיליא משער התניא דפוס הראשון... בהערותי שבסוף הספר... ציינתי... מראי מקומות וביאורים בקצרה. כריכה רכה בצבע חום מעט בלויה ומנותקת. מצב טוב מאוד. האדמו"ר הצמח צדק רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט, 1789 – י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866), המכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו, היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866). נולד בעיירה ליוזנה בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה אלטשולר, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. בגיל שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי שלימדו תורה. בה' בכסלו תקס"ג (1803) בגיל 14 נישא לבת דודו, חיה מושקא בת רבי דובער שניאורי, האדמו"ר מחב"ד-לובביץ. עד פטירת חותנו היה עונה בשמו על שאלות הלכתיות, ולאחר פטירתו סירב להתמנות במקומו כאדמו"ר. שנה וחצי אחר כך, ניאות להפצרת החסידים לנהוג בהם כאדמו"ר. עם מינויו החל לפעול להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (במה שזכה לכינוי "גזרת הקנטוניסטים"), הקים ועד שתדלנים להפחתת מכסות הגיוס והרחבת האפשרות להמיר את הגיוס בתשלום כספי. במקביל עודד את אנשיו לפעול לשם כך גם בדרכים בלתי חוקיות כמו שחרור הילדים המגויסים באמצעות מתן שוחד לשומרים ורישום הילדים כמתים, לשם פעילות זו הוקם ארגון בשם "חברה תחיית המתים". במקביל שלח את נאמניו למקומות כינוס המגויסים כדי לעודדם להישאר נאמנים ליהדות, ובעצמו השתדל לקרב חיילים אלו. נשתמר מאמר חסידי שאמר ביידיש בעת מפגש עם קבוצת חיילים כזו. בשל עידודו את חסידיו (1839) לעסוק בחקלאות, והתיישבות ששים משפחות יהודיות בעידודו בכפר שצ'דרין שליד הומל לשם כך (1844), הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית. וב-1851 העניק לו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה מעמד של "אזרח נכבד לדורותיו". תואר זה היה בתוקף עד קריסת האימפריה הרוסית וסיום שלטון הצאר ב-1917. לדברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1841 (תר"א) ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים. ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים. גם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, והם עוסקים בשו"ת הלכתי, קבלה וחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור. נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון. לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות: בניו: בנו הראשון, רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן). בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת. בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך התפרקה החסידות. בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין", אך לחצר זו לא היה המשך. בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל. בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור. בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו (בליובאוויטש) בהנהגת שושלת חב"ד ליובאוויטש, כצוואת האב.
ספר/חוברת קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים(תניא), מאת כ"ק אדמו"ר הגדול הגאון האמתי האלוקי חסידא קדישא אור עולם נזר ישראל ותפארתו קדוש ה' מרנא ורבנא מנחם מנדל נבג"מ זי"ע מליובאוויטש(הצמח צדק). "מהדורה ראשונה". יו"ל ע"י מערכת אוצר החסידים. נ"י. תש"ח(1948). בדפוס האחים גערץ. [2], XI , קנז, [5] עמ'; נוסף שער מעטפת וטכסט עליו. עמ’ III: הקדמה... בזה הננו מו"ל... מכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" קיצורים והערות על התניא. והם: א קיצורים לתניא חלק ראשון. ב) הגהות בתניא שלו. ג) המאמר "להבין הקושיא הנזכרת בתחלת ספר התניא". ד) רשימות הערות וביאורים בפרקים א - כג של התניא... לא נכללו כאן הערות שלו... המפוזרות במאמריו וכתביו. כן הוספנו בזה: א ) הערות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב [ר’ שלום דוב בר שניאורסון ] נ"ע על התניא ב) מכתב כ"ק מו"ח [מורי וחמי] אדמו"ר [ר’ יוסף יצחק שניאורסון] שליט"א על אודות התניא. ג) רשימת (שיחת) כ"ק מו"ח... ע"ד [על דבר] העתקות התניא. ד) פאקסימיליא מכתב יד התניא וביאור אודותו מכ"ק מו"ח... ה) פאקסימיליא משער התניא דפוס הראשון... בהערותי שבסוף הספר... ציינתי... מראי מקומות וביאורים בקצרה. כריכה רכה בצבע חום מעט בלויה ומנותקת. מצב טוב מאוד. האדמו"ר הצמח צדק רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט, 1789 – י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866), המכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו, היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866). נולד בעיירה ליוזנה בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה אלטשולר, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. בגיל שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי שלימדו תורה. בה' בכסלו תקס"ג (1803) בגיל 14 נישא לבת דודו, חיה מושקא בת רבי דובער שניאורי, האדמו"ר מחב"ד-לובביץ. עד פטירת חותנו היה עונה בשמו על שאלות הלכתיות, ולאחר פטירתו סירב להתמנות במקומו כאדמו"ר. שנה וחצי אחר כך, ניאות להפצרת החסידים לנהוג בהם כאדמו"ר. עם מינויו החל לפעול להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (במה שזכה לכינוי "גזרת הקנטוניסטים"), הקים ועד שתדלנים להפחתת מכסות הגיוס והרחבת האפשרות להמיר את הגיוס בתשלום כספי. במקביל עודד את אנשיו לפעול לשם כך גם בדרכים בלתי חוקיות כמו שחרור הילדים המגויסים באמצעות מתן שוחד לשומרים ורישום הילדים כמתים, לשם פעילות זו הוקם ארגון בשם "חברה תחיית המתים". במקביל שלח את נאמניו למקומות כינוס המגויסים כדי לעודדם להישאר נאמנים ליהדות, ובעצמו השתדל לקרב חיילים אלו. נשתמר מאמר חסידי שאמר ביידיש בעת מפגש עם קבוצת חיילים כזו. בשל עידודו את חסידיו (1839) לעסוק בחקלאות, והתיישבות ששים משפחות יהודיות בעידודו בכפר שצ'דרין שליד הומל לשם כך (1844), הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית. וב-1851 העניק לו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה מעמד של "אזרח נכבד לדורותיו". תואר זה היה בתוקף עד קריסת האימפריה הרוסית וסיום שלטון הצאר ב-1917. לדברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1841 (תר"א) ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים. ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים. גם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, והם עוסקים בשו"ת הלכתי, קבלה וחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור. נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון. לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות: בניו: בנו הראשון, רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן). בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת. בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך התפרקה החסידות. בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין", אך לחצר זו לא היה המשך. בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל. בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור. בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו (בליובאוויטש) בהנהגת שושלת חב"ד ליובאוויטש, כצוואת האב.
