Bidspirit auction | מכתב ארוך וחשוב מד”ר אליהו

מכתב ארוך וחשוב מד”ר אליהו אורבך ז”ל הרופא היהודי ”המלא” הראשון בחיפה. מאנהיים. תרצ”א [1931]. - מכתב ארוך וחשוב מד”ר אליהו אורבך ז”ל הרופא היהודי ”המלא” הראשון בחיפה. הנמען הוא בן אחותו-ישעיהו בראט.  מאנהיים. תרצ”א [1931]. ד”ר אליהו אורבך ז”ל(בגרמנית: Elias Auerbach, תרמ”ב-תשל”א)  היה הרופא היהודי ”המלא” הראשון בחיפה. הקים את בית החולים היהודי הראשון בחיפה והיה מחלוצי הרפואה המודרנית בארץ ישראל. היסטוריון וחוקר המקרא.פעיל ציבור בחיפה בתחומים רבים.כאות הוקרה קיבל את אזרחות הכבוד של העיר בשנת תש”כ.ד”ר אורבך נולד בחבל פונזן שבקיסרות גרמניה, כצעיר בניו של הרב ברוך מנחם זצ”ל, אשר שימש כרב לקהילות יהודיות קטנות בעיירות באזור.החל מגיל שלוש הוא למד מאביו תורה, תלמוד ועברית, ובגיל 11 נשלח לברלין ללמוד בבית ספר עממי ובגימנסיה.בלימודיו בגימנסיה בגרמניה הכיר אורבך את היינריך אליקים לוה, ממקימי ההסתדרות הציונית בגרמניה ותומך נלהב של הרצל.בגיל 13 אורבך הצטרף לתנועה הציונית, ועם התבגרותו נעשה פעיל בה ובארגוני הבת שלה.הוא היה כתב בעיתון הקונגרס שסקר את הפעילות בקונגרסים הציוניים, פעיל בארגון ספורט ציוני 'בר כוכבא' שדגל ביהדות השרירים על פי חזונו של מקס נורדאו, והיה ארגון הנוער הציוני החזק ביותר בברלין, וכן היה חבר פעיל בתא הסטודנטים הציוני ”אגודת סטודנטים יהודיים” (VJSt) באוניברסיטת ברלין.אורבך השתתף בקונגרסים הציוניים העולמיים השישי-”קונגרס אוגנדה”(תרס”ג), השביעי(תרס”ה)והשמיני(תרס”ז).בקונגרס השישי פגש את הרצל במסגרת עבודתו בעיתון הקונגרס.לקראת כינוס הקונגרס השביעי הוא נבחר כציר, ביחד עם לוה מטעם התנועה בברלין, וגם בקונגרס השמיני, אשר בו החליט לעלות לארץ ישראל עם אשתו לעתיד, רחל לבית רוזנטל. אורבך רצה לעלות לארץ כדי לה גשים את הרעיון הציוני ולמד רפואת נשים ורפואה בתנאים טרופיים באונ' ברלין, משום שחשב שאלה יהיו התנאים שיתמודד איתם בארץ החדשה.הוא הוסמך לרופא בשנת תרע”ה ופתח קליניקה פרטית בברלין. אורבך ביקר בארץ ישראל לראשונה בשנת תרס”ט, כהכנה לקראת עלייתו. הוא החליט להתיישב בחיפה, משום שבאותה התקופה לא היו בה רופאים יהודיים וחיה בה אוכלוסייה יהודית קטנה, שמנתה כ-2,500 איש מתוך אוכלוסייה של כ-13,000 איש, לכן אורבך חשב שהוא יוכל לבצע בה עבודה חלוצית. בנוסף, מאז שהרצל פרסם בשנת תרס”ב את ספרו 'אלטנוילנד', אורבך רצה להשתתף בבניית ”העיר החדשה” שתקום בחיפה, על פי חזונו של הרצל. באותה השנה אורבך חזר לגרמניה כדי לשאת את רחל, ומייד לאחר חתונתם, נסע הזוג לארץ ישראל והגיעו לחיפה.באותה שנה התחיל בעיסוקו כרופא בארץ. הוא הקים בשנת תרע”א את בית החולים היהודי הראשון בחיפה, שהיה בית החולים הפרטי הראשון בא”י, בבניין חדש(כיום ברחוב הגפן)בן שתי קומות ומרתף, ששכר אורבך מ”החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים”, שבנתה אותו כדי להקים בו בית חולים מיסיונרי, אך לא מצאה תקציב להפעלתו.אורבך ובני משפחתו התגוררו בחלק מהמבנה, ובחלקו האחר הוא הוסב לבית חולים שבו 20 מיטות אשפוז.הוא הזמין ציוד מגרמניה וגייס אחות שעלתה מברלין, יחד עם שתי צעירות מקומיות שהוכשרו תחתיה.בית החולים הוקם במימונם של הברונית אדלידה דה רוטשילד מפריז, אשתו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ”הנדיב הידוע”, וארגון ציוני מברלין. אורבך היה הראשון לקבל יולדות, דבר שלא היה מקובל אז בארץ.ניתוח בקע מפשעתי עלה 5 נפוליונים, כחצי מהמחיר הנהוג בביירות.”מאחר שהחשמל הופעל בחיפה רק בשנת תרפ”ד, נאלצתי לנתח לאור מנורת נפט תלויה.בבית חולים זה, פרימיטיבי ככל שהיה, ביצעתי במשך שלוש שנים ארבעה ניתוחים קיסריים בהצלחה מלאה, וכן ניתוחים לא מעטים של המעי העיוור, ניתוחי בקע, פצעי ירי בבטן כולל איחוי המעי, אולקוס שהתפוצץ”. בשנת תרע”ד עבר בית החולים למשכנו בחדש בעיר, עם זאת, פריצתה של מלה”ע הראשונה, דחתה את הקמתו של בית החולים העירוני בכ-20 שנים, עד שנת תרצ”ה. במקביל לעבודתו כרופא, עסק אורבך בפעילות ציבורית נרחבת בחיפה.המשימה הראשונה שלו הייתה לסייע להקמת הטכניון במעלה הכרמל, בשכונת הדר הכרמל כיום.המימון להקמתו נתרם על ידי משפחת ויסוצקי ממוסקבה וכן על ידי חברת 'עזרה' הגרמנית. בשנת תר”ע השתתף אורבך בהקמת הקהילה היהודית בחיפה. ייסוד הקהילה עורר תשומת לב רבה בארץ, שכן זה היה הארגון האזרחי הראשון שהקימו היהודים העירונים, שהיוו 90% מכלל 85 אלף תושביה היהודים של הארץ באותה העת.יוזמי הקמת הקהילה, ואורבך ביניהם, השכילו לגשר על התהום בין אשכנזים וספרדים בעיר ולהביא לשיתוף פעולה בין שתי העדות לטובת התושבים היהודים. אורבך השתתף במלחמת השפות של הציונים נגד חברת 'עזרה' הגרמנית, לטובת הנחלת העברית כשפת ההוראה בבה”ס הריאילי בחיפה ובטכניון, ושימש כיושב ראש אספת המחאה בשנת תרע”ג בחיפה נגד חברת 'עזרה'. עם פרוץ מלה”ע הראשונה אורבך חזר לארץ הולדתו גרמניה, גויס לצבא הגרמני כרופא צבאי והוצב בחזית הצרפתית.בתחילת המלחמה אורבך הוצב ביחידה באזור גבול שקט יחסית, אך בהמשך הועבר לקרבת החזית וטיפל בפצועים בקרב על הסום. במהלך המלחמה אורבך ניסח הצעה מטעם 'ההסתדרות הציונית העולמית 'להקים בא”י אחרי המלחמה מדינה דו-לאומית לערבים ויהודים בחסות האימפריה העות'מאנית, אך היא נדחתה על ידי העות'מאנים לאחר שהועברה אליהם בידי הגרמנים. עקב השתתפותו במלחמה בצבא הגרמני, נחשב אורבך ל'נתין אויב' למנדט הבריטי בארץ ישראל, ולכן הבריטים התירו לו לחזור לא”י רק לאחר התערבות של ידידו חיים ויצמן ז”ל.הוא עלה לארץ בסוף שנת תר”פ עם ילדיו ואשתו השנייה, לאחר שרחל נפטרה במהלך המלחמה, והשתכן בחיפה, עיר שבה נולדו לו עוד בן ובת.אורבך חידש את הפרקטיקה הרפואית שלו, גניקולוגית בעיקר, ובשנים תרפ”ה-תר”ץ ניהל עם רופא נוסף בית חולים פרטי לנשים ויולדות. בשנת תשי”ט פרש מעבודתו הרפואית. אורבך היה ממקימי וראשי 'מפלגת עלייה חדשה',