Bidspirit auction | איננו בספריה ולא נראה עד

איננו בספריה ולא נראה עד כה: פיוט ה''אקדמות'' על תרי”ג מצוות! קונטרס 'ואתה תצוה' זיטאמיר. תרס”ה [1904]. מהדורה ראשונה יחידה ונדירה עד למאוד. - קונטרס 'ואתה תצוה' והם תרי”ג מצוות ערוכים לפי פרשה ופרשה כסדרה, נסדרו בצורת פיוט ה''אקדמות'' הידוע אשר נאמר בכל חצרות הקודש בחיל ורעדה בעצם יום חג השבועות. נתחבר ע”י הרב משה הכהן קריצמאן. בהקדמת המחבר לקונטרס הנדיר שלפנינו כותב כי ערך לו לכתוב פיוט ה'אקדמות' זה שלפנינו כל כל תרי”ג מצוות כעשרים שנה לערך!! וכה כותב המחבר: ”לכן סדרתי התרי”ג מצות בדרך שיר ובלשון תרגום כעין שיר האקדמות, שאנחנו קוראים בציבור ביום מתן תורתנו, שמסיים 'צבי ואתרעי בן ומסר לן אורייתא' וסדרתי המצוות כמו שנסדרון בתקון ליל שבועות. היינו על סדר פרשיות התורה.... ועה”פ 'ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה.. ואתנה לך את לוחות האבן...” (שמות כד, יב) פרש”י ז”ל כל תרי”ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן עכ”ל, לכן סדרתי אותם (את כל הראשי תיבות) על תר”ך אותיות שבעשרת הדיברות.... ” דפוס שמאי חאראזשאנסקי, זיטאמיר. תרס”ה [1904]. מהדורה ראשונה יחידה ונדירה עד למאוד. לפנינו חיבור נדיר והיסטורי!! ולא מופיע בקטלוג בספריה הלאומית, ובו פיוט ה''אקדמות'' על כל התרי”ג מצוות, וכולם חרוזים בראשי תיבות של כל עשרת הדיברות! [1] כא דף (42 עמו'). מצב טוב מאוד. כתמים. איננו בספריה ולא נראה עד כה: קונטרס ללא כריכה. קישור נוסף על הפריט: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990052665230205171/NLI פיוט האקדמות מהווה שריד למנהג קדום: בתקופת חז”ל נהגו לתרגם במהלך קריאת התורה כל פסוק לארמית עבור פשוטי העם שלא שלטו בלשון הקודש. לאחר שקראו פסוק מן התורה, תרגם אותו המתרגם, ורק אחרי התרגום המשיך הקורא לקרוא את הפסוק הבא. בבבל נעשה שימוש בתרגום אונקלוס שהוא תרגום מילולי כמעט, אך בארץ ישראל השתמשו בתרגום ירושלמי או תרגום קרוב לו, שמוסיף הרחבות מדרשיות ואגדתיות לתרגום. בקריאות חגיגיות, הוסיפו המתורגמנים בארץ ישראל פיוטים שאותם שילבו בתוך התרגום, ומשכך הם נכתבו אף הם בארמית. בתקופה מאוחרת פסקו במרבית הקהילות מלתרגם בשעת קריאת התורה, כיוון שארמית כבר לא הייתה שפת הדיבור ותועלתו של התרגום התבטלה. אולם, בחלק מהמנהגים השתמר המנהג לתרגם את קריאת התורה (ואת ההפטרה) בקריאות חגיגיות בפסח ובשבועות.  למשל, בנוסח איטליה נהגו לתרגם את כל ההפטרות שבמועדים אלה, אך לא את קריאת התורה. בנוסח אשכנז נהגו לתרגם את קריאת התורה וההפטרה בשביעי של פסח (קריעת ים סוף, ושירת דוד), את קריאת התורה ביום הראשון של שבועות (מעמד הר סיני ועשרת הדיברות), ואת ההפטרה ביום השני של שבועות (תפילת חבקוק). כמו בארץ ישראל, גם באשכנז ובצרפת הוסיפו המתרגמים פיוטים לתרגום במקומות שונים במהלך הקריאה, למשל לפני תרגומו של כל אחד מעשרת הדיברות. בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש”ץ פיוט ארמי זה כהקדמה לתרגום הקריאה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לה' ולעם ישראל. הפיוט אמור לפתוח את תרגומו של המתרגם, ולכן הוא נאמר בידי המתרגם, לאחר קריאת הפסוק הראשון מקריאת התורה, ולפני תחילת תרגום הפסוק הזה. ומשכך לפנינו פריט היסטורי המשך למנהג הקדום בתפוצות ישראל עוד מזמן חז”ל לתרגום ארמי למצוות התורה!