Bidspirit auction | מההסכמות היחידות בעולם ממרן ה''בן

מההסכמות היחידות בעולם ממרן ה''בן איש חי'': מכתב הסכמה מיוחד במינו כולו בכתי”ק וחתימתו של מרנא ה''בן איש חי'' - בגדאד, כ”א לחודש תמוז תרנ”ט [1899]. - מההסכמות היחידות בעולם  ממרן הבן איש חי: מכתב הסכמה מיוחד במינו כולו בכתי”ק וחתימתו של מרנא ה''בן איש חי''  - בגדאד, כ”א לחודש תמוז תרנ”ט [1899]. תגלית היסטורית - הסכמה מהיחידות והבודדות שכתב מרן הבן איש חי, ועל גביה חתימה נדירה שלו. הסכמה ארוכה (30 שורות + 3 שורות של חתימה) בכתב יד קדשו וחתימתו של ה'ארי מבבל'- מרן ה'בן איש חי', לרב בן ציון אברהם קואינקה אב”ד ירושלים וחברון על כתב העת התורני ”המאסף” שהרב קואינקה היה מייסדו ועורכו. ההסכמה מלאה בדברי שבח וברכה מופלגים על הרב קואינקה ועל כתב העת המאסף בעריכתו ועל התומכים בו. בסוף ההסכמה חתימתו הנדירה של הבן איש חי בה מזכיר את שמות אביו וסביו - ”הצעיר יוסף חיים ח”ר אליהו ח”ר משה חיים”. ההסכמה שלפנינו לא נודעה לאף אחד מכותבי תולדותיו של הבן איש חי ואף לא נתפרסמה מעולם. יתרה מזו, כפי הידוע הבן איש חי לא כתב רוב חייו הסכמות לספרים בגלל חששו לחייו בעקבות כך שגם סביו וגם אביו נפטרו באותה השנה בה נתנו את הסכמתם לספרים, כפי שכתב הרב בן ציון מרדכי חזן רבו הספרדי של הרובע היהודי שבעיר העתיקה, מייסד ומנהל הישיבות פורת יוסף ו”שושנים לדוד”, שהיה עורך ספריו בהקדמתו לספר ”דעת ותבונה” שם כתב את קיצור תולדות הרב המחבר, וכך כתב בעניין הימנעותו מליתן הסכמות על ספרים: ”על שום ספר לא רצה ליתן הסכמתו, לא חלילה בשביל זלזולו במחברי הזמן, חס ושלום, שהרי אפילו על ספר ”זבחי צדק” להרב מורינו כמוהר”ר עבדאללה סומך זלה”ה (שהיה רבו) לא רצה לכתוב הסכמה אלא הטעם שמעתי הרב מו”ז רבינו משה חיים ז”ל כתב הסכמה בשנת תקצ”ז לספר פאת השלחן להר”י משקלאו תלמיד הגר”א ז”ל, ובאותה שנה חלי”ש [חיים לכל ישראל שבק] ולא זכה לראות הספר. וכן הרב מו”א רבינו אליאו[!] ז”ל כתב הסכמה בשנת תרי”ט על ספר קול ששון להרב המקובל וכו' כמוהר”ר ששון מרדכי ז”ל ובאותה שנה חלי”ש ולא זכה לראות הספר, אשע”כ [אשר על כן] היה לבו מהסס מליתן שום הסכמה”. אם כן נשאלות מספר שאלות: כיצד יתכן שחרג הבן איש חי ממנהגו וכתב הסכמה זו? ומדוע לא פורסמה? ומדוע חתם כאן בצורה משונה מכל מקום? נראה שהתשובה היא, מפני שהסכמה זו נכתבה בעצם כהמלצה עבור הרב קואינקה כדי שיוכל להציג אותה לפני נדיבי עם ואלו יתמכו בו בעין יפה עבור ההוצאה לאור של המאסף. ומכיוון שהבן איש חי הקפיד שלא לכתוב הסכמה על ספרים, הרב קואינקה לא פרסם המלצה זו כהסכמה באף אחד מכרכי המאסף, על אף שיש בה הסכמה על כתב העת שלו. ראיה לתשובה הנ”ל, היא העובדה שבגיליון הראשון של המאסף התפרסמו דברי ברכה של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, ראשי העדה הספרדית והאשכנזית בירושלים, הרב יוסף לוינשטיין מסרוצק שבפולין והרב אליהו סלימן מני מחברון, ואם כן נראה ברור שמצד עצמו לא היה נמנע הרב קואינקה לפרסם את ההסכמה וההמלצה של הבן איש חי. ואולי בגלל מה שקרה לאביו וסביו לאחר שנתנו הסכמות כמסופר לעיל, לכן הזכיר את שמות אביו וסביו בחתימתו הנדירה על ההסכמה שלפנינו, כדי שתגן עליו זכות אבותיו (בכל אופן זה עבד והבן איש חי נפטר 10 שנים אח”כ!) . ראוי לציין שלא ידועה אף המלצה דומה מהבן איש על ספר ומחברו כשחתם שמו ושם אבותיו(שלושה דורות)!. אם כן לפנינו תגלית היסטורית של ממש השופכת אור חדש על תולדותיו והנהגתו של הבן איש חי -  שלא נודעה ולא פורסמה עד היום! ריש גלותא דבבל רבינו יוסף חיים בעל ”בן איש חי” (תקצ”ה-תרס”ט): היה מקובל, דרשן, מנהיג וראש קהילה, מחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים מתוך אנשי הרוח של יהדות המזרח. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. הרב בן ציון אברהם קוֹאֵינְקָה (תרכ”ז-תרצ”ז): היה אב”ד העדה הספרדית בירושלים ובתקופה מסוימת גם בחברון, ראש ישיבת תפארת ירושלים, חבר המועצה הראשונה של מועצת הרבנות הראשית וחבר תנועת המזרחי, ועורך ומייסד של כתב העת התורני המאסף. ”המאסף”: היה כתב עת תורני שיצא לאור בירושלים בין השנים 1896–1914 (תרנ”ו - תרע”ד) ושימש כבמה מרכזית לפרסום חידושים ופסקים של מאות רבנים מרחבי העולם. עורכו ומייסדו היה הרב בן ציון אברהם קואינקה. בשנים תרנ”ט–תרס”ז (1907-1899) ערך הרב קואינקה מסעות רבים בחו”ל (הודו, עיראק, מצרים, יוון, צפון אפריקה, צרפת ועוד) בשמשו כשד”ר לאיסוף תרומות למוסדות תורניים ולמימון 'המאסף'. בגדאד, כ”א לחודש תמוז תרנ”ט. [1] דף - 33 שורות בכת”י. 21 ס”מ. מצב טוב. סימני קיפול, כתמי זמן.