Bidspirit auction | הקדשת המו”ל ר' חיים אברהם

הקדשת המו”ל ר' חיים אברהם ישראל אב”ד אנקונה - כתי”ק ר' זונדל מסאלנט פה שלישי להגר”א: ספר יסוד ! שו”ת הרשב”א – ליוורנו, תקל”ח [1778]. – מהדורה ראשונה. - שו”ת הרשב”א דפו”ר ארבע מאות ארבעים ושש שאלות ותשובות מאת רבינו שלמה בן אדרת – הרשב”א שנמצא בכתיבת יד. בדף השער הקדשת ר' יוסף זונדל מסאלאנט פה שלישי להגר”א אל ביהמ”ד 'מנחם ציון'. וכמו”כ רשום שהחליף את הספר הזה עם הרב אליעזר בערגמאן עבור ספר טהרות של הגר”א. ליוורנו, תקל”ח [1778]. מהדורה ראשונה. הובא לבית הדפוס על ידי הגאון רבי חיים אברהם ישראל [מגדולי חכמי איטליה במאה ה – 18. מחבר הספרים אמרות טהורות ובית אברהם ועוד]. בתוך התשובות הגהותיו בעיקר ציונים לתשובות הנזכרות בבית יוסף. ר' יוסף זונדל מסאלאנט (תקמ”ו - תרכ”ו): נולד בשנת 1786 (תקמ”ו). אביו היה רבי בנימין ביינוש, והוא התייחס לרבי אורי שרגא פיבוש אשכנזי מי שהיה אב בית דין בווילנה ולאחר מכן נשיא עדת האשכנזים בירושלים. התחנך אצל אביו, ובישיבת וולוז'ין אצל רבו רבי חיים מוולוז'ין והתגורר רוב ימיו בעיירה סלנט. נחשב לגדול תלמידי רבי חיים מוולוז'ין, ועל כן כינוהו ”פה שלישי לאליהו” (הגר”א). בצעירותו עסק במסחר כשעה-שעתיים ביום, ואת שאר הזמן הקדיש לתלמוד תורה בבית המדרש בסלנט ולמעשים טובים. דרכי לימודו היו שונות משל חבריו, בשל העובדה שהיה מתבודד ולומד ביחידות. לעיתים קרובות היה נוסע לוולוז'ין, לרבו רבי חיים מוולוז'ין, לקבל ממנו הוראות בדרכי הלימוד והיראה. לאחר פטירת רבי חיים מוולוז'ין, עבר לעיר פוזנה אל רבי עקיבא איגר, ללמוד משיטת לימודו וחסידותו. ב-ח' כסלו שנת תקצ”ח (1837) בהיותו בן 52 (כדברי תלמידו ר' יעקב ספיר ב”המגיד” שנה תשיעית גיליון 46) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. מכל העדות פנו אליו בשאלות ”איסור והיתר”, כך היה למעשה למורה הוראה. בשנת ת”ר (1840), על דעתו, התמנה חתנו, ר' שמואל סלנט, למורה הוראה ואב בית דין של העדה האשכנזית בירושלים. למרות זאת, וגם לאחר עליית הגאונים מקוטנא ומקאליש לירושלים, היו מביאים לר' יוסף זונדל שאלות קלות וקשות, כך שבפועל היה מורה הוראה כל ימיו בירושלים. ר' יוסף זונדל היה למדן מובהק ואדם הבקיא בהליכות עולם, פרוש המלומד בחסידות שהיה קובע מדי יום עיתים ללימוד מוסר. הוא התרחק משררה כל ימיו, ועל-כן דחה הצעות לקבל על עצמו משרת רב או דיין. היה מתלבש כאחד מפשוטי העם, ולא נהנה מכספי ”החלוקה”. לפרנסת הבית אשתו עסקה במכירת חומץ. ר' יוסף זונדל מסלנט היה שוקד על התורה, עוסק בגמילות חסדים, ונחשב בירושלים לאיש פלאי בעל מידות תרומיות. ר' יוסף זונדל נספה במגפת הכולרה (מגפת הכולרה הרביעית (אנ')), אור לג' מרחשון בשנת תרכ”ו (1865) בגיל 79, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. הרב אליעזר בֶּרגמן, נודע בכינוי איש ירושלים ( ה'תקנ”ט - ה'תרי”ב), היה דרשן ושד”ר, ממייסדי כולל הולנד ודויטשלנד ומבוני היישוב הישן בירושלים. בגיל שבע עשרה בערך החל ללמוד בישיבת וירצבורג שעמדה תחת הנהגת רב המדינה של וירצבורג וצפון בוואריה, הרב אברהם בינג, תלמידו של הרב נתן אדלר מפרנקפורט. כחברותא שימש לו הרב יעקב אטלינגר, בעל ”ערוך לנר”. עוד למדו עמו בישיבת וירצבורג הרב יצחק דב במברגר ורבי נתן אדלר (השני), אב”ד לונדון.  בשנת תקצ”ז נוסד בהשתתפות הרב ברגמן באותה שנה ”כולל הו”ד” אשר איגד את היהודים יוצאי קהילות הולנד ודייטשלאנד (גרמניה) בירושלים. הכולל שלח שד”רים למערב אירופה ואסף תרומות שחולקו למשפחות הנזקקות. על מנת לבסס את הכולל נסע הרב ברגמן פעמים מספר לחו”ל כשד”ר. נסיעתו הראשונה הייתה בשנת ה'תקצ”ח. על ביקורו בבית הברון אנשל מאיר רוטשילד בפרנקפורט סיפר אחיינו, הברון שמעון וואלף רוטשילד, שנכח שם: ”כאשר אך באה השמועה כי רבי אליעזר ברגמן בא מירושלים דרך מיינץ לפרנקפורט, נועדו פרנסי ונכבדי הקהלה לצאת לקראתו מי במרכבות ומי בסוסים לקבל פניו כחצי שעה מחוץ לעיר, ויביאוהו בכבוד גדול אל בית אחד מעשירי הקהלה” . בקיץ ה'תר”ד (1844) נסע הרב ברגמן שוב לאירופה. בקיץ ה'תר”ה (1845) נסע ללונדון, ושהה שם אצל חברו רבי נתן אדלר, רב העיר. בשהותו שם הגיעה אליו הבשורה הרעה אודות מות אשתו. הוא הפסיק את מסעו, חזר לארץ ישראל, ובדרכו נשא אישה שתהא אם לשני יתומיו. בסוף שנת ה'תר”ט (1849) נסע הרב ברגמן שוב לאירופה, כשליח של כולל הו”ד וכולל הספרדים כאחד, במטרה להתדיין עם ראשי ועד הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם כדי להביאם להודות בזכות קיומו של הכולל המתבדל, להגדיל את ההקצבה לכולל זה, ולעשות בכלל להגדלת ההכנסות של קופת ארץ ישראל (המנוהלת על ידי הפקידים). חותנו הראשון, מנדל רוזנבאום, השיג אישור מממשלת מדינת בוואריה לגביית כספים לטובת הכולל. הפעם התלווה אליו בנימין בנו. בהיותם בדרך, בטריאסטה שבאיטליה, נפח בנימין את נשמתו, קורבן למגפת הטיפוס בהיותו בן שבע עשרה. הרב ברגמן המשיך לחזר בהצלחה על קהילות ישראל באירופה. הוא השיג את הרישיונות הדרושים, והתקין קופה של א”י בשם צדקת רבי מאיר בעל הנס בבתים יהודיים רבים בבוואריה ובפרוסיה. בי”ט בניסן ה'תרי”ב (1852), בעת שהותו בברלין, חלה הרב ברגמן במגפת הטיפוס ונפטר לאחר מספר חודשים. הוא נקבר בבית העלמין הישן בברלין ב'שורת הכבוד' ועל מצבתו נחקק ”פה נטמן איש ירושלים”, [2] צד דף. 29 ס”מ. מצב כללי טוב. מעט נקבים. חתימות וחותמות בעלים. ללא כריכה. (סטפנסקי, ספרי יסוד, מס' 266).