Bidspirit auction | שערי דורא. ויניציאה שכ”ד [1664]..-

שערי דורא. ויניציאה שכ”ד [1664]..- עותק האישי מספריית פועל הישועות ה''בעל שם ממיכלשטאט'' זיע”א. - ספר שערי דורא הנקרא איסור והתר, לרבינו יצחק מדורא. ויניציאה, שכ”ד. דפוס ויטוריו אליאנו. מהדורה שניה. מהדורה שנייה זו מוסיפה פירושים, שאלות ותשובות, והשוואות לספרים אחרים, וכן הקדמה מאת רבי מנחם בן ר' יעקב הכהן רפ״א מפורטו. מקור הספר שלפנינו הינו מספרייתו של המקובל הקדוש רבי זעקיל ליב וורמסר ה'בעל שם' ממיכלשטט, ועבר בירושה אצל צאצאיו עד זמננו. כידוע וכמצורף באישור שלפנינו. ומצויין ברשימת הספרים הפרטית של הבעל שם ממיכלשטאט בעצם כתי”ק. על השער  מתנוססת חותמתו של נכדו  בלועזית: ”שמואל שטרויס קרלסרוהא” מצורף אישור שלפנינו מאת צאצאו הרב אליעזר טורק שליט”א בעהמח”ס ”אוצרותיהם אמלא” ושא”ס. כמו”כ ניתן לראות אשר הספר ''שערי דורא'' שלפנינו מתועד בספרייתו האישית של הבעל שם ממיכלשטאט כפי אשר ניתן לראות בתכריך כתב ידו של ר' זעקל וורמסר המצורף למטה (ראה תמונה) אשר בו כתב לעצמו חלק מרשימת הספרים ששכנו אחר כבוד בספריתו, וחלק מספרים שקיבל מתלמידיו ומעריציו. ברשימת כתב יד זו בין הספרים המצויינים נמצא הספר שלפנינו ”שערי דורא” שלפנינו. סד דף. 19.2 ס”מ. מצב טוב - טוב מאוד, קצת כתמים, כריכת קלף עתיקה. פועל הישועות ”הבעל שם ממיכלשטאט” הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ”ח-תר”ח) – נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש”ל ורש”י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה ”הבעל שם מוורמס”. בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה ”בעל שם”. המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו ומקמעותיו. שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה ”ידיד האנשים”. תולדותיו של הגה”ק ר' זעקל לייב ווארמסער, ממיכלשטאט זי”ע הנודע בשם ”בעל שם ממיכלשטאט”, רצופות פלאות. בשמו נקשרו סיפורי מופת וישועה, וקמיעותיו וסגולתיו יצא קוום בכל הארץ. כתלמידם של מרנ”א ר' נתן אדלר ובעל ההפלאה זצוק”ל היה ר' יצחק זעקל מגדולי הרבנים באשכנז (שרידים מתורתו נדפסו בתוך בעל שם ממיכלשטאט מכון ירושלים, ירושלים תשמ”ג), אך עיקר פרסומו בא לו על שום תפילתיו וגדולתו בחכמת הקבלה. כפי המסופר ריעו לספסל הישיבה מרנא ה”חתם סופר” אף הוא היה שולח אליו שמות לתפילה וברכה. הבעל שם ממיכלשטאט הסתלק לבית עולמו בצום גדליה ג' תשרי תר”ח בשנתו השמונים כשהוא מבטיח בצוואתו שכל המתפלל על קברו יוושע. מאז ועד היום קברו מהווה תל תלפיות לכל מבקש מזור וישועה.  חידושיו וכתביו הופיעו בספר ”בעל שם ממיכלשטאט” (מכון ירושלים, תשס”ו).  ספריו וכתביו הרבים יחד עם כל כלי ביתו אבדו בשריפה שפקדה את ביתו אך מעט מזעיר שרד והגיע לידינו. הרב שמואל שטרויס (תר”ו - תרס”ד 1847–1904) היה נינו של רבי יצחק זקיל לייב וורמסר (”הבעל שם ממיכלשטט”), וחותנו של יעקב רוזנהיים, מייסד אגודת ישראל. את הונו עשה בעסקי בנקאות. למרות היותו בן התרבות הגרמנית הוא נמשך ליהדות המזרח-אירופית ובמיוחד לתנועת המוסר ולראשיה. הוא תמך כלכלית במוסדות תורה ובתלמידי חכמים, ולפי עדות חתנו הרב רוזנהיים הוא פיזר לצדקה ”הרבה יותר מחמישית מהונו”. הרב שטרויס התקרב לרבי שמחה זיסל ”הסבא מקלם”, ואף תרם ל”בית התלמוד” בקלם 6,000 רובל. בשנת תרנ”ד (1894), עם מותה של אשתו, החליט שטרויס ליזום פעולת צדקה לעילוי נשמתה. הוא בחר ברבו הרב יעקב שור לשליחו ומימן את נסיעתו לארץ ישראל, במטרה לעזור במפעל יישובה. הרב שור נסע לירושלים מצויד בכספו של הרב שטרויס. זיקתו של שטרויס לרוח המוסר של ”הסבא מקלם” הביאה להחלטה לתרום את הכסף להקמת קומפלקס דירות מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת מוסררה, עבור משפחות רבנים מאנשי תנועת המוסר. במרכז חצר שטרויס הוקם במימונו של שטרויס מבנה לישיבת אור חדש, שנוסדה על ידי קבוצה מתלמידי ”הסבא מקלם” בראשות רבי שמואל הלל שינקר ורבי ברוך מרקוס. חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של ”הסבא מקלם”. הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'. בין תושבי חצר שטרויס: הרב צבי פסח פרנק. בין ילידי המקום: רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון (בן משפחת ”הסבא מקלם”) ורבי חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה.