Bidspirit auction | שעון יד ישראלי וינטג' לגבר

שעון יד ישראלי וינטג' לגבר תוצרת ORLOGIN משנות ה50, מנגנון מכאני במצב עבודה, שעון שניות נפרד, מצב חדש לא היה בשימוש, רצועת עור חדשה. קוטר 32 מ”מ - רעיון יצור שעונים עלה בשנת 1947 במוחו של המהנדס דוד לשם, שאביו היה שען. הוא הגיע למסקנה שייבוא שעונים לארץ קשה ומסורבל ולעומת זאת קיימת בארץ יכולת ייצור ועבודה שתוכל לעמוד במשימה של הרכבת שעונים. בשנת 1950 הוא ייסד את ”אורלוגין - בית חרושת לשעונים”, בשותפות עם חברה אמריקאית שבראשה עמד מר מ. בראודי שהיה הנשיא לשעבר של הסתדרות ציוני ארה”ב, . החברה הייתה מיוצגת בארץ על ידי מר מאיר הארטמן, ממנהלי ”עמידר”. בית החורשת הוקם בתל בנימין (לימים רמת גן), נרכשו מכונות אוטומטיות שהיו, כפי שנכתב בעיתונות באותם ימים - ”החדישות ביותר בעולם”. המפעל עבד בשיטת הסרט הנע. כל חלקי השעון יוצרו בארץ להוציא את ”לב” השעון - המנגנון, שיובא מחו”ל. נתוני הייצור לא הובררו עד תום: ממקור אחד נמסר על כושר ייצור של 4000 שעונים בחודש, ואילו מקור אחר טוען שבמפעל יוצרו מדי יום 200 שעוני יד ו-200 שעונים מעוררים, בנוסף לשעוני שבת. כבר לאחר שנת הפעילות הראשונה החל המפעל לייצא מתוצרתו לארצות סקנדינביה, אמריקה ודרום אפריקה. ב”אורלוגין” עבדו 30 פועלים, ברובם עולים חדשים. בנוסף פעלו במקום שני מומחים מחו”ל שפיקחו על היצור, ודאגו שגם הפסולת תיכנס לשימוש חוזר ”כי אין העת מתאימה לבזבוז כלשהו”. לאחר שנת עבודה ראשונה צפה מר לשם המייסד, כי ”תהיה התפתחות נאה ביותר של המפעל הן מבחינת השיווק המקומי והן מבחינת היצוא לחו”ל, יש יסוד מוצק לתקווה זו במידה שהגורמים הנוגעים בדבר יתייחסו לכך בתשומת לב הראויה”. בשנת 1954 האשים בעל המפעל את משרד האוצר במדיניות עוינת שכן ”האוצר מסרב לתת הקצבת מטבע חוץ” ומאיים שבעקבות זאת בית החרושת יצטרך לסגור את שעריו. במענה הודיע האוצר ש ”בית החרושת לא עמד בהתחייבויותיו לייצור לצורך ייצוא וכן הדיווח כי עובדים 40 איש במחלקת השעונים ליצוא אינו נכון. כמו כן דרישת המפעל למונופול על יצור השעונים ע”י הטלת איסור ל-2 חברות אחרות ליצר שעוני יד ולשווקם בארץ אינו במקומו, בנוסף לעובדה שהתבררה שהמפעל מביא ארצה מנגנונים גמורים ובלתי מפורקים בניגוד לנדרש בנוהל.” במרץ 1956 התחתן בעל המפעל המהנדס לשם עם בתו של דוד בן גוריון, רננה. שנה לאחר מכן, ב-7 ליולי 1957, הוא נעצר בשדה התעופה לוד בחשד שניסה להבריח מטבע זר לחו”ל. לשם נפטר באותה השנה, והמפעל נסגר שנה לאחר מכן, ב-1958.