Bidspirit auction | שני ספרים בכרך אחד > אחת

שני ספרים בכרך אחד > אחת מופיע לראשונה במכירות פומביות  עותק מיוחס, עם חותמת ורישומים מאב”ד קליניצא, הגה”ח רבי בן ציון האפט , שני ספרים בכרך אחד - אחד מופיע לראשונה במכירות פומביות. א. ספר 'עין יצחק' השני > מהדורה ראשונה.   ווילנא - תרנ”ה . ב. ספר שו”ת מור ואהלות > מהדורה יחידה.  לעמבערג - תרמ”ו. א) ספר 'עין יצחק' השני, שאלות ותשובות מחלק אה”ע בענייני עגונות, גיטין וחליצה. מאת הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, אב”ד קוונא. ווילנא - תרנ”ה 1895. מהדורה ראשונה. 264 עמ' כרוך עם : לראשונה במכירות פומביות > ב) ספר 'שו”ת מור ואהלות'. מאת רבי אליהו פוסק, מו”ץ במוחייליווקי מחוז הערסאן [בן לאמו”ר רבי משה צבי פוסק מזלאטאפאליא]. לעמבערג - תרמ”ו. מהדורה ראשונה. הספר אינו נפוץ ומופיע ב'היברו בוקס' במהדורת צילום בלבד. מהדורא קמא... להאיר... נתיבות בדברי אגדה ועיקרי ייסודם בחקירות... בשורשי הלכה ותשובות... לארבעה חלקי השו”ע הספר מעוטר עם הסכמות האדמו”ר רבי יוחנן מרחמיסטריווקא ורבי אברהם בנימין קלוגר (בנו של רבי שלמה קלוגר מברודי) בספר מתכתב המחבר עם הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה (בעניין היתר עגונה), ועם הגאון המהרש”ם מברעז'אן. צ”ו דפים (34 ס”מ). הערה בכת”י וחותמת בעלות: 'בנציון בהרב ר' אריה ליב האפט החופ”ק קלינצי' [הגה”ח רבי בן ציון האפט, אב”ד קליניצא. ההערה בספר ”עין יצחק”, עמוד ס”א] בספר שלפנינו (ספר ”שו”ת מור ואהלות”), מספר דברים מרתקים : בתחילת סימן ב' כותב המחבר כי הסיפור בגמרא בבא בתרא (דף יא, א) על גבאי הצדקה בנימין הצדיק שהחיה אלמנה ושבעה יתומים, אירע עם חנה ושבעת בניה שלאחר מכן נהרגו על קידוש השם. לאחר מכן מחשב המחבר באריכות מדוע הוסיפו לבנימין הצדיק 22 שנה על שנותיו. החישוב מתבסס על דברי הגמרא במסכת ראש השנה (דף יח, א) כי לגימה תולה יום אחד, ואם כן בנימין הצדיק שזן שנה שלמה מגיעים לו שמונה שנים, כנגד כל נפש. אך כיוון שנתן להם את הצדקה בסבר פנים יפות וכפי שמבואר במסכת בבא בתרא (דף ט, ב) כי מי שנותן צדקה מתברך בשש ברכות, ואילו מי שנותן צדקה בסבר פנים מתברך באחת עשרה ברכות נוספות, נמצא שנוספו עוד ארבע עשרה שנה ושמונה חודשים (אם שנה אחת הינה שכר על שש ברכות, יוצא שכל ברכה מזכה בשני חודשים של חיים, ובאם נכפיל את החודשיים באחת עשרה יוצא עשרים ושנים חודשים, וכאשר נכפיל אותם בשמונה נפשות יוצא 172 חודשים (שהם 14 שנה ושמונה חודשים). ואם כן יוצא שבנימין היה צריך לקבל תוספת חיים של 22 שנה ושמונה חודשים, אך כיוון ששנת הבצורת הייתה בת שנים עשר חודשים, שהרי 'אין מעברים שנת בצורת' (סנהדרין יב, א), הרי כיון שבעשרים ושתיים שנה ישנן בדרך כלל שמונה שנים מעוברות (בכל מחזור קטן של 19 שנה יש שבע שנים מעוברות, ולכן בממוצע ב- 22 שנה ישנן 8 שנים מעוברות), הורידו לו את שמונת חודשי העיבור, ונשארו 22 שנה בדיוק. באחת מדרשותיו (סימן ח') מסביר המחבר את עיכוב הגאולה, בכך שלא עושים תשובה בראש השנה אלא מחכים ליום כפור. ומבאר שזו כוונת הגמרא במסכת שבת (דף קיח, ב) ”אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים”, שאלמלא היו ישראל מחכים שתי שבתות (”שומרים” מלשון צופה ומחכה, כמו שכתוב 'ואביו שמר את הדבר') אלא מיד היו חוזרים בתשובה, היו נגאלים. כמו”כ כותב כי ארבעה אבות נזיקין שנאמרו בתחילת בבא קמא, רומזים על ארבעה דברים שהאדם החוטא שוכח אותם: השור רומז על כפיפות לתורה, כדברי הגמרא במסכת עבודה זרה (דף ה, ב) ”לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי”, ועל גאוות החוטא; הבור רומז ליום המיתה שהאדם יגיע לשם בסוף ימיו; המבעה רומז על העוונות שהאדם שוכח שעשה, וכלשון הגמרא במסכת בבא קמא (דף ג, ב) על 'מבעה' שהכוונה לשן שלעתים מגולה ולעתים מכוסה, וההבער רומז לשרפת בית המקדש ולאבלות החורבן. בספר מובאות גם אמירות מהסבא משפולי, מרבי ברוך ממזיבוז, מנכדו של הבעל שם טוב ומרבי ישראל מרוז'ין. פנינה מיוחדת הקשורה למגילת אסתר מופיעה בסוף החלק הראשון (חלק 'אהל ראשי בשמים'). בפסוק האחרון במגילת אסתר נכתב: ”כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוורוש וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו” ומאליה עולה השאלה, מדוע היה מרדכי היהודי רצוי רק 'לרוב' אחיו, ולא לכל אחיו. הגמרא במסכת מגילה (דף טז, ב) מתרצת כי בעקבות עיסוקו בבית המלך פרשו ממנו מקצת מהסנהדרין. אך המחבר רוצה להראות את השבח המתואר במילים אלו, והוא מבאר על פי דברי הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ח, ב / ט, א) כי גדול העיר יכול לבטל תקנות שתיקנו בני אומנות העיר, כל זמן שלא נעשו תקנות אלה בהסכמתו. ממילא כוונת המגילה לומר שעל אף שמרדכי יכול היה לבטל תקנות שתיקנו בני העיר ומרדכי לא ביטל את התקנות שתיקנו רוב אחיו, ועל כן היה הוא רצוי להם. פנינים אלו ורבות אחרות טמונות בספר תשובות זה.  [מקורות: ב”צ אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, ח”א עמ' 44-45; ירחון 'הפוסק' (לה), סיון תש”ג, סימן תס”ט]. הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, מחבר ספר 'עין יצחק' השני (תקע”ז-תרנ”ו). מגדולי רבני דורו, נודע בגאונותו, בהתמדתו ובצדקותו הרבה. נחשב בדורו כסמכות התורנית העליונה והנהיג את יהדות ליטא ורוסיה במשך שנים בתבונה ובנועם. כיהן ברבנות מגיל צעיר, משנת תקצ”ז בערך. בשנת תרכ”ד נתמנה לרבנות העיר קובנה, ונודע שמו בכל קצוות תבל כאחד מגדולי הפוסקים. תשובותיו וחידושיו נדפסו בסדרת ספריו: ”באר יצחק”, ”נחל יצחק” ו”עין יצחק”. הגאון רבי אליהו פוסק, מחבר ספר ”שו”ת מור ואהלות”. ת”ח וגאון מפורסם שכיהן כמו”ץ במוחייליווקי מחוז הערסאן, בנו של הגאון רבי משה צבי פוסק מזלאטאפאליא. חיבר את ספרים ”עץ השדה” על הלכות ארבעת המינים, ”כורת הברית” על הלכות ברית מילה, ”אזלא גרש” על הלכות גיטין, ספר ”מרבה תורה” על הלכות ריבית ועוד. הגאון החסיד רבי בן ציון האפט, אב”ד קליניצא. בנו של הגה”ח ר' אריה לייב אב”ד קאנאטאפ. מתלמידיו הקרובים של אדמו”ר הצמח צדק נ”ע. שקדן עצום,