Bidspirit auction | מכתב קודש מהגאון הנצי”ב רבי

מכתב קודש מהגאון הנצי”ב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין כותה אל הרב ירוחם צבי קאנטאראוויטש זצ”ל - מכתב קודש מהגאון הנצי”ב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין כותה אל הרב ירוחם צבי קאנטאראוויטש זצ”ל מכתב קודש מהגאון הנצי”ב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין נצי”ב היה בנו הבכור של יעקב ברלין, שהיה סוחר ותלמיד חכם בעיר מיר. אביו היה מיוחס מצד אביו לרבי אלחנן מברלין, אשר כונה ”ר' אלחנן בעל התוספות” מחמת בקיאותו הנפלאה בתורה, שהזכיר את בעלי התוספות.[1] מצד אימו הגיע ייחוסו עד רבי מאיר אייזנשטט, מחבר שו”ת פנים מאירות. רבי שלום שבדרון סיפר[2] כי בילדותו התקשה הנצי”ב בלימוד ואביו שקל לשולחו ללמוד מקצוע, ואז הילד בכה זמן רב עד שנפתחו בפניו שערי חכמה. יש מבני משפחת הנצי”ב המכחישים בתוקף את הסיפור[3], ובגרסה אחרת מספר גיסו רבי ברוך אפשטיין בספרו ”מקור ברוך”[4], כי במהלך התקופה שלאחר נישואי הנצי”ב היו זמנים שבהם חש תחושות יאוש, וחשב לעבור לעיסוק במסחר, אולם באותו זמן קשר קשרים תורניים עם רבי דוד לוריא, דבר שעודד את רוחו מאוד. הרד”ל אף העניק לו הסכמה לחלק הראשון של ספרו ”העמק שאלה” שיצא בשנת ה'תרט”ו. בגיל 11 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ובגיל 13 וחצי לקחו ר' יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, כחתן לבתו ריינה-בתיה. עם נישואיו התמסר הנצי”ב להתעמקות בתורה במשך כעשרים וחמש שנים, והוא התבלט בשקידתו. בנו של הנצי”ב, הרב מאיר בר-אילן, מספר שבתחילה לא נודעה גדלותו המיוחדת של הנצי”ב עקב ענוותו. חליפת מכתבים בין הנצי”ב לבין הרד”ל היא זו שהעמידה את רבי יצחק מוולוז'ין על גדולתו[5]. משנת ה'תר”ז החל להעביר שיעורים בישיבת וולוז'ין. ראשות ישיבת וולוז'ין בנין ישיבת וולוז'ין כיום כשנפטר חמיו בשנת ה'תר”ט התמנה חתנו הראשון, ר' אליעזר יצחק, לראש ישיבה, והנצי”ב מִשְנֶה לו. מותו בגיל צעיר של ר' אליעזר יצחק, בשנת ה'תרי”ג (1853), הביא להכתרתו של הנצי”ב כראש הישיבה. מתחרה על הנהגת הישיבה היה לו באותו זמן, ר' יוסף דב בר סולובייצ'יק (בן דודו השני). השניים כיהנו זמן מה יחדיו, אך חילוקי הדעות והחיכוכים ביניהם היו רבים. הנצי”ב דגל בבקיאות ובפשטנות, ואילו ר' יוסף-דוב בפלפול ובחריפות. ארבעה מגדולי הרבנים באותו הדור, ביניהם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, התערבו במחלוקת שנוצרה והעמידה בסכנה את קיום הישיבה, והכריעו לזכותו של הנצי”ב, שכיהן כראש ישיבה ראשי ור' יוסף דב משנה לו. במשך 12 שנה כיהנו יחד במתכונת זו, במהלכן פרצו מפעם לפעם מחלוקות בין תלמידי הנצי”ב לתלמידי ר' יוסף דב. לאחר כשתים עשרה שנה עזב ר' יוסף דב לצורך קבלת משרת הרבנות בבריסק דליטא, וכדי להוכיח שלא עזב על רקע המחלוקת ביניהם השיא את בנו הרב חיים לנכדת הנצי”ב (בת חתנו הרב רפאל שפירא). החל משנת ה'תרי”ג הנהיג את הישיבה, עד לסגירתה בשנת ה'תרנ”ב, ובה השקיע את כל מרצו, כפי שכתב: בה כל חיי רוחי, וגם אין איש עמדי לשאת משאה