Bidspirit auction | יוסף אומץ- שאלות ותשובות והלכה

יוסף אומץ- שאלות ותשובות והלכה על שו”ע,  מאת ר' חיים יוסף דוד אזולאי , נדפס בליוורנו בשנת תקנ”ח, 1798, בדפוס של אליעזר סעדון,   חסר שער,  עם חתימות בהתחלת הספר, והגהות בכתב יד בפנים, (חתימה תמוז תרפ”ג אברהם ורנר) הספר ” יוסף אומץ ” כולל מאה וחמש שאלות ותשובות, חידושי דינים והערות שנכתבו על ידי רבינו חיים יוסף דוד אזולאי, הידוע בכינויו החיד”א.  מרן רבי חיים יוסף דוד אזולאי זיע”א – החיד”א, שנולד בשנת תפ”ד ונפטר בשנת תקס”ו, היה דמות מרכזית ומשמעותית בדורות הייחודיים של העם היהודי, אשר זכה להערצה בכל פלגי העם ובקרב כל העדות. הוא היה אישיות מרכזית בתחומי התורה השונים, וייצג שלמות נדירה. מעבר לתפקידו כרב ופוסק הלכה, הוא היה גם מקובל אלוקי, גאון בעל כישורים יוצאי דופן ובעל זיכרון מרהיב. הוא חיבר מספר רב של ספרים בהלכה, אגדה וקבלה, וזכה להכרה רחבה בזכות ספרו הביוגרפי והביבליוגרפי ”שם הגדולים”. מגיל צעיר, למד אצל גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר – ה”אור החיים” הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים ”בית אל”, אצל רבי שלום מזרחי שרעבי – הרש”ש הקדוש, שם למד גם עם המהרי”ט אלגאזי. בכ”ח אלול ה'תקל”ח, נענה החיד”א לבקשה של הקהילה היהודית בליבורנו לכהן כרב העיר, והשתקע בה עד למותו. הוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת חיבוריו והדפסתם, ורוב ספריו פורסמו בעיר זו, שם גם נפטר ונקבר. גם בקרב הקהילות האשכנזיות, החיד”א היה ידוע בזכות קדושתו הרבה. האדמו”ר בעל ה'נועם אלימלך' מליזענסק תיאר אותו ואמר: ”באיטליה יש צדיק גדול, אשר בעבודתו ובחיבוריו מבטל כל ספרי מינות, ומי ייתן והיו לבבות ישראל עוסקים בספרי החיד”א, ואז לא יוכלו להזיזם מאמונתם.” ר' אברהם ורנר החתום על הספר(והגהות)-   נולד בירושלים לר' שמחה בונם ורנר- דיין בעדה החרדית, אשר היה בנו של הרב משה מנחם מנדל ורנר, מקים שכונת בתי ורנר בירושלים. אמו הייתה בתו של הרב יהודה לייב קסטלניץ, בן אחותו של האדמו”ר הראשון של חסידות סלונים, הרב אברהם וינברג, בעל ”יסוד העבודה”. הוא למד בישיבת תורת חיים והיה מקורב לרידב”ז, אשר הסמיך אותו לרבנות ובחר בו כחתן לנכדתו, נחמה פייגה, בת בנו הרב משה בצלאל. לאחר נישואיו, התגורר בצפת וסייע לישיבתו של הרידב”ז בעיר, כמו כן ניהל את התלמוד תורה האשכנזי בצפת. בשנת תרפ”ו (1926) מונה לרבן של המושבות בגליל העליון, כאשר מושבו היה בראש פינה. במשך שש השנים הבאות, עסק בפיתוח וקידום ענייני הדת והחינוך הדתי במושבות האזור, היה בקשר עם נציגי הברון רוטשילד וכיהן כשליחו של הראי”ה קוק בעניינים שונים. בשנת תרצ”ב (1932) התמנה לרב בלורנס שבמדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית, כאשר אחיו, הרב אשר זאב ורנר, כיהן גם הוא כרב בארצות הברית באותה תקופה. בשנת תרצ”ד (1934) שב לארץ ישראל והתמנה כרבה של נתניה, שנוסדה חמש שנים קודם לכן. באותה שנה גם אחיו, הרב אשר זאב, שב מארצות הברית והתמנה לרב הקהילה החרדית בטבריה. הרב ורנר שימש כרב במשך עשרות שנים והקים את התשתית הרוחנית והדתית בנתניה, כולל מוסדות דת כגון בתי ספר, ישיבה, כולל אברכים ורשת שיעורי תורה. בתחילת שנות ה-50, לאחר שהוקמה מועצה דתית בנתניה, סירב הרב ורנר להיות כפוף למועצה. לאחר שכל ניסיונות הרבנות הראשית לשכנע אותו לפעול תחת המועצה נכשלו, הוכרז ביוני 1957 שהוא אינו מוסמך לרשום נישואין. בשנת 1960, הרב משה לוין מונה לרב הראשי האשכנזי של נתניה על ידי הרב יצחק נסים. הרב ורנר המשיך להופיע בעיתונות כ”רבה של נתניה”, במקביל למתן כינוי זה לרב לוין. עם הזמן, הוכר הרב לוין כרב העיר האשכנזי, בעוד הרב ורנר הוזכר בעיתונות ללא תואר. בשנת תשל”ג נפטרה אשתו בגיל 80. הרב ורנר נבחר ל'יקיר נתניה' ובשנת תשל”ח, לאחר פטירתו, נקרא אחד הרחובות בעיר על שמו. הוא הובא למנוחות לצד אשתו בבית העלמין שיכון ותיקים בנתניה.