Bidspirit auction | מטה דן וכוזרי שני- חקירה

מטה דן וכוזרי שני- חקירה בעניני אמונה ואמיתת התורה- בדרך ויכוח, פילוספיה, מאת ר' דוד בן ר' פנחס ניטו, נדפס במיץ, בדפוס געטשליק שפייאר סג”ל מסארלואי, בשנת תק”מ, 1780, בהסכמת השאגת אריה, עם חתימה בשער! הספר ”מטה דן” נכתב במטרה להעניק כוח ודיני צדק, ולתקוף את הקראים, תלמידי ענן ושאול. מחברו, חכם דוד ניטו (ונציה 1654 - לונדון 1728), היה איש רב-גוני, encompassing roles such as רב, ראש ישיבה, דיין, רופא, פילוסוף, אסטרונום, מתמטיקאי, משורר וסופר. הוא שימש כראש מוסדות ציבור בקהילת ליוורנו וכאב”ד ורב בקהילה הפורטוגזית בלונדון. הוא זכה להכרה בעיקר בזכות ספרו ”כוזרי שני”, שבו הוא מתאר את אמיתות התורה שבעל פה. ניטו נמשך לרעיונות רבי יהודה הלוי בספר ”כוזרי”, אך הרחיב את הדיון על התורה שבעל פה בצורה מעמיקה יותר. הספר נכתב בצורת שיחה בין הכוזרי לחברו, ונקרא ”כוזרי חלק שני”. מטרת הספר, המוסברת בהקדמה, היא להדגיש בפני התלמידים שכל דברי חז”ל, חכמי המשנה והגמרא, מועברים מדור לדור על ידי תלמידים ומורים מכובדים, אשר קיבלו את דבריהם מהנביאים. ניטו מציין כי חכמי הגמרא לא הביאו דברים מתוך דמיונם, אלא רק מה שלמדו מרבותיהם. מטה דן וכוזרי חלק שני מציע שפע של הוכחות לוגיות ומדעיות. הוא כולל חמישה ויכוחים עיקריים: הראשון מוכיח כי כבר בימיהם של הנביאים הייתה תורה שבעל פה; השני מראה כי חכמי ישראל לא יצרו פירושים מתוך המצאותיהם; השלישי מבהיר שהמחלוקות בין חז”ל נוגעות לפירוש חלק מהעקרונות ולא לעקרונות עצמם; הרביעי מדגים שהתורה כוללת את כל החכמות, וחכמי ישראל היו בקיאים בהן; והחמישי עוסק באמיתות סוד העיבור וחשבון השנים. בנוסף, הספר מתאר סוגיות שונות כמו המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל, הסיבות לכך שהאמוראים לא נחלקו על התנאים, ביטול מצוות שופר ולולב בשבת, ופירוש שלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. הספר התקבל בהערכה רבה בקהילות ישראל ופורסם מחדש בשנת תק”מ (1780) בהסכמת הרב אריה לייב גינצבורג, ולאחר מכן יצא לאור בשמונה מהדורות נוספות. בשנת תקנ”ד (1794), רבי משה חיים רימיני צירף לספרו ”מחר חדש” את הקונטרס ”מטה דן כוזרי”, שבו הוא מביע השגות על חלק מהדברים שכתב ניטו. הרב שמעון יעקב הלוי גליקסברג התייחס לניטו כאחד מגדולי התורה, עם כישרון יוצא דופן בהגנה על מסורת היהדות. הרב יהודה ליב הכהן מימון, שלמד את הספר פעמים רבות, טוען כי הספר ומחברו לא קיבלו את ההערכה הראויה, אך הוא רלוונטי לדורות הנוכחיים ולדורות הבאים, שכן הוא מדגיש שעם ישראל אינו רק ”עם התנ”ך”, אלא אומה המקבלת תורה מסיני יחד עם התורה שבעל פה.