Bidspirit auction | הספר היחיד של 'מקיצי נרדמים'

הספר היחיד של 'מקיצי נרדמים' שנדפס בירושלים - יהודה יעלה - עותק מיוחס. ירושלים, תר”ן [1890]. מהדורה יחידה. דפוס הירשנזון. - ספר יהודה יעלה, חלק א' כולל מאמרים בתלמוד על פי סדר א”ב עם פירושם, חלק ב' מאמרי המדרש רבה כסדר הפרשיות, מאת רבי יהודה סיני מקוליניאה (הקדמת המחבר בתחילת חלק ב'). נדפס, ובחלקו אף נערך ונשלם, ע”י רבי יצחק הירשנזון, מחכמי ירושלים. עם הקדמה מאת המו”ל בשם חברת מקיצי נרדמים, החוקר הנודע פרופ' ר' אברהם ברלינר בה כותב על זהות המחבר וגלגולו של כתב היד של הספר שנמצא על ידו בעיר אליסנדריה באיטליה, ונשלח על ידו לארץ ישראל. הוצאת ”חברת מקיצי נרדמים” פעלה בערי אירופה במשך שנים רבות, והדפיסה והוציאה לאור כתבי יד עתיקים על ידי חשובי החוקרים. זהו הספר היחיד של הוצאת ”חברת מקיצי נרדמים” שנדפס בירושלים! (באותה העת שההוצאה עדיין שכנה בערי אירופה, רק סמוך לימי השואה עלתה ההוצאה לארץ ישראל). בפנים הכריכה הקדמית ישנה מדבקה של ספרייתו של החכם ד”ר עמנואל לעף עם מספור הספר בספרייה. החכם ד”ר אברהם חיים [עמנואל] לעף [בהונגרית: Lőw Immánuel] (1854-1944): היה רב נאולוגי, חוקר התנ”ך והתלמוד, בוטנאי ובלשן, שכיהן כרב ואב בית הדין של סגד, והיה נציג היהדות הנאולוגית בבית העליון של האספה הלאומית ההונגרית (הסנאט של הפרלמנט ההונגרי). מחבר הספר ”צמחי היהודים”. מפעל חייו של לעף היה החיבור אדיר הממדים Die Flora der Juden ”צמחי היהודים”, ארבעה כרכים כתובים גרמנית בהם ריכז את כל הצמחים המוזכרים במקורות (בעיקר בתנ”ך ובמשנה, ותוך הסתייעות בתלמוד ובמדרשים). הוא היה בנו של הרב הנאולוגי החשוב לאופולד לעף, רבה הראשי של העיר סגד. הוא היה דור אחד-עשר למהר”ל מצד אביו. הרב יצחק הירשנזון (פינסק, תר”ה, 1845 - תרנ”ז, 1897): נולד לאביו הרב יעקב מרדכי. בשנת תר”ח עלה לארץ עם הוריו. למד בילדותו בחדרים ובישיבה לקטנים בצפת ואח”כ יצא לפי צו אביו להשתלם בידיעות התורה בישיבות הגדולות ברוסיה ובאמסטרדם, הוסמך לרבנות והגיע לידיעה רבה גם בחכמת הקבלה. התיישב ליד אביו בירושלים ועזר לו בניהול ישיבת ”סוכת שלום” שיסד אביו. נסע בשליחות אביו לצרפת ולגרמניה בענייני הישיבה והישוב, בא בדברים עם אדולף כרמיה והרב צדוק הכהן בפאריס ועם עוד אישים חשובים בין יהודי ארצות המערב בדבר הרעיון שהגו אז (במדה מסוימת ביזמת אביו) ליסד בירושלים בית-מדרש עליון לתורה ולחכמה (כעין אוניברסיטה, שיכין מנהיגים רוחניים לכל תפוצות ישראל). בעזרת נדיבים מוקירי אביו יסד ביחד עם אחיו חיים בית דפוס בירושלים והשיג רשיון להחזקתו מאת הממשלה הטורקית המרכזית. היה כלפי השלטון העורך האחראי של העתון ”הצבי” (בעריכתו הממשית של אליעזר בן-יהודה ) ואף כתב בו ובעיתונים אחרים, -דבר שדרש אומץ רב לרגל הרדיפות מצד הקנאים האשכנזים. את הרשיון להחזקת הדפוס ולהוצאת העתון קיבל בהשתדלות דיפלומטית של ציר גרמניה באיסטמבול, שקיבל הוראות לכך מאת ממשלתו בהשתדלות ידידים ומוקירים של הרבנים לבית הירשנזון, וגם מוקיריו של הרב יצחק, אנשי המדע בואתיקאן, עזרו לכך בהשפעתם בעקיפין. השתתף ביסוד לשכת ”בני ברית” ובפעולותיה. חיבר ספרים נדירים במדעי היהדות ואסף לו ספריה שהכילה למעלה מ-1500 ספרים יקרי ערך. הרבה לחקור בגירסאות התלמוד ובפירושיו עלפי כתבי יד עתיקים ולשם כך ישב זמן רב ועיין באוצרות כתבי-היד שבספריית הואתיקאן ובספרית המוזיאון הבריטי. בהיותו בלונדון לרגל חקירותיו חלה ונפטר שם. בית הדפוס של משפחת הירשנזון: בשנות השבעים של המאה ה– 19, פעלו בירושלים שני בתי דפוס בלבד. בית הדפוס של ר' ישראל בק, ובנו ניסן, ובית הדפוס של י.ד. פרומקין ששימש להוצאת העיתון – ה”חבצלת”. מחסור זה בבתי דפוס גרם לרבים מרבני וסופרי ירושלים של אז, לשלוח את ספריהם להדפסה בחו”ל, בהוצאה כפולה ומכופלת. ר' יעקב מרדכי הירשנזון שחשק כבר זמן רב בבית דפוס משלו, שם יוכל להדפיס בנחת את חיבוריו השונים בהלכה, וכן עיתון יומי, נוסף על העיתונים ”החבצלת” ו”הלבנון” שהיו היחידים עד אז, נטל את היוזמה לידיו ושלח מכתב לבנו יצחק, אשר שהה אז באירופה לצורך מחקריו האקדמיים. במכתב מבקש ר' יעקב מרדכי מבנו שישתדל בברלין בעבור השגת רשיון לבית דפוס, מהממשלה הטורקית. ואכן הודות לקשריו הטובים של הירשנזון הבן - עם הותיקאן, ולהשתדלותו הדיפלומטית של ציר גרמניה בקושטא התקבל הרשיון להקמת בית דפוס בירושלים ולהוצאת עתון ששמו ”הצבי” – רמז לשם הירשנזון בתוך פחות משנה. בשנת תרמ”ב (1882) רכש ר' יעקב מרדכי את מכונת הדפוס של משפחת בק. שושנה הלוי בספרה ”ספרי ירושלים הראשונים”, מביאה את הפרטים הבאים על בית הדפוס: ”בית הדפוס פעל עד שנת תרנ”ו, ונדפסו בו בייחוד ספרי ההירשנזונים והעיתון ”המסדרונה” בשמונת השנים הראשונות לקיומו, עד שנת תר”ן, נדפסו בו כארבעים ספרים. בשנת תרמ”ז נאלץ חיים הירשנזון לחבר פירוש על הושענות כדי לספק עבודה לפועלים. כעדות, הדברים שהוא אומר ב”מבוא והתנצלות המבאר” שבראש הספר (מס' 576): 'את פרושי זה חברתי… בתוך עשרה ימים אשר היה בית דפוסי ריקם מבלי מלאכה מן החוץ, והפועלים אצים עלי ליתן לחם חוקם דבר יום ביומו, ובזה אני שנוי משאר מחברים: שארי מחברים החיבור הניאם להדפיסו – ואצלי הדפוס אלצני לעשות חיבור'”. מפעלו העיקרי של בית הדפוס היה הוצאתו לאור של העיתון ”הצבי”. העיתון שהחל לצאת בחשוון תרמ”ה (1885) בעריכת יצחק גושציני, ועבר יותר מאוחר לידי אליעזר בן יהודה, היה אחד מהעיתונים הראשונים שיצאו לאור בירושלים. תחילתו של העיתון הייתה בפורמט קטן (כ 4 עמודים), אך במהרה גדל העיתון והיה לאחד מהעיתונים החשובים בתקופתו, ואהוד במיוחד על אנשי ההשכלה בירושלים. דפוס הירשנזון פעל עד שנת תרנ”ז (1897), שנת פטירתו של ר' יצחק הירשנזון. בנו וממשיכו ר' יהודה לייב לא היה מוכשר לעבודה זו ולכן נסגר הדפוס והמכונות נמכרו במקצתן למר שלמה ישראל שיריזלי ורובן לר' אליעזר מנחם גולדברג שהיה בתחילה פועל בדפוס.