Bidspirit auction | לקורות הגזרות על ישראל (4

לקורות הגזרות על ישראל (4 חלקים) מהרח”י גורלנד, כרוך יחד עם ספר מכתבי בקרת על ועדי ארבע ארצות ותולדות גדולי ישראל מהגרח”נ דמביצר ראב”ד קראקא. פרעזמישל-קראקא-אודסה, תרמ”ז-תרנ”ג [1887-1892]. מהדורות יחידות. - לקורות הגזרות על ישראל, קובץ מקורות לתולדות ה”גזרות” על העם היהודי במזרח אירופה, בעיקר גזרות ת”ח ותקכ”ח. רוב החוברות נדפסו תחילה בכתב-העת אוצר הספרות. 1) לקורות הגזרות על ישראל, חלק ראשון. פרזעמישל, תרמ”ז [1887]. מהדורה יחידה. סיפור הגזרות של: טבח אומאן בימי גאנטא בשנת תקכ”ח, לגזרות ישראל בימי חמיל בשנות ת”ח ות”ט, שתי קינות ותפלה על גזרות ת”ח ות”ט, לקט ושכחה או עניינים שונים הנוגעים לגזרות האלה. יצא לאור ע”י ח”י גורלאנד. 32 עמ'. 2) לקורות הגזרות על ישראל, מחברת שניה. קראקא, תרמ”ט [1889]. מהדורה יחידה. מכיל את ספר צער בת רבים או מספד פולניא. כולל ספור הגזרות והצרות בשנות ת”ח ות”ט. מאת הר”ר אברהם ב”ר שמואל אשכנזי ז”ל. יצא לאור עפ”י כתב-יד מהבריטיש מוזיאום מעזבון הרב יוסף אלמנצי, בהגהה ותקונים ובהערות ונספחים, ע”י ח”י גורלאנד. 29 עמ'. 3) לקורות הגזרות על ישראל, מחברת שלישית. קראקא, תרמ”ט [1889]. מהדורה יחידה. לקוטים ומלואים. כולל: א. מגלת סתרים או בקשה מאת ר' משה נראל כ”ץ. ב. סליחה לכ' סיון מאת ר' שעפטיל הורוויץ סג”ל. ג. אל מלא רחמים, מאת הנ”ל. ד. קינה על הרוגי ת”ח מאת ר' מרדכי מקרעמזיר. ה. אגרת על דבר הגזרה בימי גאנטא בשנת תקכ”ח. ו. מלואים, כוללים הערות שונות לגזרות האלה.  מאת הרב חיים יונה גורלנד. 40 עמ'. 4) לקורות הגזרות על ישראל, חלק שביעי. אדעססא (אודסה), תרנ”ג [1892]. מהדורה יחידה. מאת הרב חיים יונה גורלנד. יצא לאור אחרי מות המחבר עם תולדותיו ע”י דוד כהנא. כולל את הספרים: א. ספר טיט היון מאת ר' שמואל פייביש בן ר' נתן פיידל מווין, יצא לאור פעם שלישית בתקונים רבים והערות חדשות (עם שער מיוחד). ב. ספר פתח תשובה שחבר הרב גבריאל ב”ר יהושע (העשיל שוסבורג) בת”ח ות”ט, נדפס בפעם הראשונה באמשטרדם תי”א, יצא לאור שנית בתקון, בהגהה ובהערות (עם שער מיוחד). ג. סליחות ליום העשרים בסיון. ד. מאמר חרב גאנטע (עם שער מיוחד), כולל הגזרות והצרות בעיר אומאן וסביבותיה, נדפס בווילנא שנת תר”ה [ביידיש]. ה. דברי אברהם, דרוש שדרש ע”ד הגזרות האלה ר' אברהם מאיר הלוי עפשטיין בן ר' אריה ליב בעל הפרדס זצ”ל.  דפוס אבא דוכנא. 91, [2] עמ'. 5) ספר מכתבי בקרת. קראקא, תרנ”ב [1891]. מהדורה יחידה.  חילופי מכתבים בין רבי חיים נתן דמביצר ראב”ד קראקא לחוקרים והיסטוריונים, ”בעניני הועדים דארבע ארצות דמדינות פולין וליטא, וגם קצת חקירות והערות בתולדות גדולי ישראל ... במדינות הנ”ל”. הספר כולל חליפת מכתבים עם החוקרים: צבי הירש גראטץ, נחום סאקאלאוו, אברהם אלי' הרכבי, פייבל הירש וועטשטיין ושמואל יוסף פין (תדפיס מ”אוצר הספרות”, שנה ד, תרנ”ב, עמ' 254-193). [1], 62, [1] עמ'. 2 שערים בעברית ובלועזית. הרב חיים יונה גוּרלַנד (בקיצור: חיו”ג; תר”ג, 1843, קלֶצק – תר”נ, 1890, אודסה): בגיל 10 החל ללמוד בישיבה בווילנה, שם הוסמך לרבנות בשנת 1860. הוא המשיך לימודיו באוניברסיטת סנקט פטרבורג, במסגרת הפקולטה לפילולוגיה, והקדיש את זמנו ללימוד שפות שמיות בהנחיית פרופ' דניאל חבולסון. במהלך לימודיו באוניברסיטה כתב גורלנד דיסרטציה על השפעת הפילוסופיה הערבית על רמב”ם. על עבודה זו זכה במדליית זהב. בשנת 1864, עם השלמת התואר הראשון, הקדיש גורלנד את זמנו לחקר אוסף הכתבים הקראים של אברהם פירקוביץ' אשר נשמר בספרייה הלאומית הרוסית. תוצאות מחקרו סוכמו בספר ברוסית על מרדכי כומטינו (מחשובי ההוגים היהודים בביזנטיון במאה ה-15, בעל הביאור ליסוד מורא) ובני זמנו. על עבודתו זו קיבל גורלנד תואר מגיסטר (תואר שני). עם השלמת תוארו זה קיבל משרת אחראי על הקטלוג של הכתבים העבריים בספרייה הקיסרית. בשנת 1869 עבר ליקטרינוסלב, שם קיבל משרת בוחן באחד המחוזות. בשנת 1873 מונה למפקח על כל המכללות למורים בז'יטומיר, משרה שבה החזיק משך שבע שנים. בשנת 1880, לאחר שחלה, הוא עבר לגרמניה, שם החלים במשך שלוש שנים. בשובו לרוסיה התיישב באודסה וייסד שם מכללה ללימודים קלאסיים ומדעיים בת שמונה כיתות לימוד. השיעורים במכללה כללו אף קורסים בהיסטוריה יהודית וספרות עברית. בשנת 1888 נבחר גורלנד למשרת רב מטעם של אודסה. אחיו, יעקב גורלנד, היה רב העיר פולטבה ומחבר הספר ”כבוד הבית” על זרם רבני וילנה. הרב חיים נתן דֶמביצֶר (בקיצור: רח”נ; תק”פ, 1820 - תרנ”ג, 1892): היה ראב”ד קרקוב, מומחה להיסטוריה של עם ישראל וההיסטוריון של הקהילה היהודית בלבוב ושל ועד ארבע ארצות. אחיו הבכור היה הרב משה יעקב דמביצר אף הוא ראב”ד קראקא. לפני הגיעו לגיל 25 נסמך לרבנות בידי רבי שלמה קלוגר, רבי דוב בער מייזלס ורבי צבי הירש חיות. עם רבנים אלו שמר על קשר תורני והחליף עמם מכתבים. במהלך לימודיו נתקל בכרוניקה ההיסטורית ”צמח דוד” של רבי דוד גנז, שעוררה בו את העניין בהיסטוריה יהודית ובביוגרפיות של חכמי ישראל, לדברי פייבל הירש וטשטיין הוא מצא את הספר לאחר תקופה בת שנתיים שבה הזניח את לימודיו בשל מחלה והספר הניע אותו לשוב ולשקוע בלימודיו. הוא היה המתווך בין חיות לשי”ר בזמן המריבה הספרותית שפרצה ביניהם. בשנת תר”ט, התמנה כדיין בבית הדין של קרקוב, ומ־תרט”ז, כיהן כראב”ד קרקוב. בשנת תרי”ב, הדפיס בלבוב קונטרס בשם ”מגיני ארץ ישראל” ובו מכתבים בדבר כספי הנדבה לעניי ארץ ישראל. בשנת תרי”ט כתב והדפיס בברסלאו את גילוי הדעת ”מודעא לבית ישראל” של הרבנים האוסרים את השימוש במצות מכונה שבראשם עמד אז הרב שלמה קלוגר. במהלך שהותו בגרמניה בשנת תרל”ד, חבר ללאופולד צונץ, היינריך גרץ ודוד קאופמן, שלמדו ממנו בתחום התמחותו. לאחר הדפסת ספרו של אחיינו יחיאל מתתיהו צונץ על תולדות רבני קראקא ”עיר הצדק” ב־1874, נדפס ב־1878 ספר תגובה בשם ”מפלת עיר הצדק”,