Bidspirit auction | ספר האסופות, מרבינו אליהו ב”ר

ספר האסופות, מרבינו אליהו ב”ר יצחק מקרקשונה תלמיד הרוקח, עם ביאור בית אב”י לרבי אברהם יצחק דזובאס. דפוס צילום מהדורת לונדון. ירושלים, תשל”א. - כולל פסקי דינים בכל מקצועות התורה וטופסי דשטרי ולקוטים יקרים מספרי קדמונים ושמועות טובות מן הראשונים. שערי נקוד וטעמי הנגינות ודקדוק האותיות ושיר ארוך לרבנו תם ז”ל. נעתק מכתב יד ישן נושן שנשאר יחידי בעולם, הנמצא כעת בישיבת ”אוהל משה ויהודית מונטיפיורי” ברמסגט. רבי אברהם יצחק דזובאס (תרמ”ה, 1884 – תש”ח, 1947): רב ומחבר תורני פורה. מחסידי האדמו”ר ה'שפת אמת' מגור. חי ופעל בפולין, הולנד ואנגליה. בלודז' למד בבית הספר ”אהל יעקב”, שהיה 'חדר מתוקן', אך בעקבות התערבות דודו ר' שמחה בונם שהיה נכדו של ר' בונם מפשיסחא העבירה אותו אמו ללמוד מפי מלמד ירא שמים למשך כל היום. בהמשך למד מפי רבי אהרן שמחה בונם זקליקובסקי, שעזב את משרת רבנותו בקוואהל ובחר ללמד תלמידים צעירים באופן פרטי. בהמשך עברו הוריו לאחד מפרברי ורשה ואחר כך לוורשה גופה, והוא למד בבתי המדרשות שבה בצורה עצמאית. בוורשה הדפיס את ספריו הראשונים, ליקוטים מתורות שבעל פה מצדיקי החסידות וגאונים אחרים. בשנת תרס”ב עקרו הוריו בשל מסחרו של אביו לנשלסק, שם למד מפי רבי יעקב אורנר, רבה של העיר, שסמך אותו להוראה, בשנת תרס”ד נסמך גם על ידי רבי משה נחום ירושלימסקי מקילץ. אחר כך חזרו להתגורר בצ'נסטוחוב. בתקופת מגוריו בצ'נסטוחוב העביר שיעורים במסכת קידושין לתלמידים צעירים באחד מבתי המדרשות בעיר, מהם הדפיס את ספרו ”פני יצחק” על מסכת זו.  על פי עדות עצמו דחה הצעת רבנות בעיר הולדתו ז'ארקי מחשש למחלוקת עם אחד מנכדי האדמו”ר מטריסק שהתנהג בעיר ברבנות, ונסע לאונצרסדורף, פרבר וינה, ללמוד כימיה כדי להשתלב בעסקיו של אביו. כשחזר קנה בית בצ'נסטוחוב והקים בחצרו בית-חרושת קטן לייצור בורית, העסק כשל והוא שב לדומברובה בה התגוררה משפחתו. לאחר שנסע לגרמניה בניסיון נפל להתקבל ללימודים בבית המדרש לרבנים בברלין, כדי לחפש משרת רבנות בארצות הברית, שב והקים בדומברובה מפעל לזיקוק חלב לנרות, ממנו התפרנס עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בראשית המלחמה התפרנס מתעשיית הבורית, ובמהלכה ניסה לעבור להתגורר בבנדין, אך בשל חוק הגנת הדייר שהוחל בידי שלטונות הכיבוש הגרמני בעיר, לא הצליח להשתכן בבתים שרכש ונאלץ לחזור לצ'נסטוחוב. בתקופה זו איבד שני שליש מהונו בהשקעות שהתבררו כהונאות. ניסה את מזלו בלונדון ובאנטוורפן, אך נאלץ לעזבן. בשנת תרפ”ה קיבל אשרה לביקור בארץ ישראל ונסע אליה דרך פורט סעיד בספינה אחת עם רבי נחמיה אלתר מגור, ביקר בבית הרב קוק ואביו ר' שלמה זלמן, ונכח בטקס חנוכת האוניברסיטה בהר הצופים. להוותו גילה כי לא יתאפשר לו לסחור בבורית/סבון בארץ ישראל, ואנשי עסקים כמו מאיר דיזנגוף אליהם פנה לא הסכימו לייבא עבורו שמן קוקוס שהיה נחוץ לייצור הסבון. (בזכרונותיו שראו אור בתש”ד, מתאונן כי רכש דונמים אחדים בירושלים ליד 'כפר עברי' בדרך יריחו מחברת 'נחלת ישורון' ויו”ר החברה הרח”ל אברבך (ר' חיים ליב אויערבאך) משערי חסד הבטיח לו לשלוח אליו קושאן על שמו, שמעולם לא הגיע…). לאחר שחזר לאירופה, בשל אילוצי אשרות שהיה נסע להולנד והתיישב ברוטרדם שבהולנד. לצורך אשרת השהיה שם קיבל על עצמו משרת רבנות קטנה בקהילה חדשה בעיר. מהולנד התגלגל לאנגליה כאשר התקבלה בקשתו להיות חבר ב”מונטיפיורי קולג'” היא ישיבת 'אהל משה ויהודית' ברמסגייט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1940, נסגרה הישיבה והוא עבר ללונדון ובשל ה'בליץ' הגרמני על העיר, התיישב בלידז. שתי בנותיו הנשואות ובת אחת מאורסת נותרו בהולנד הכבושה בידי הנאצים. ספרו האחרון ”זכרונות מנעורי ועד הנה” נדפס בשנת תש”ד בלידז, ובו פרטים רבים על חייו. פד עמ'.