Bidspirit auction | שו”ת תשובה שלמה (שני החלקים)

שו”ת תשובה שלמה (שני החלקים) - העותק האישי של המחבר הרב חיים פישל עפשטיין ראב”ד סט לואיס. סט לואיס, תש”א [1941]. מהדורה יחידה של חלק ב' ומהדורה שניה של חלק א'. - שאלות ותשובות תשובה שלמה ב' חלקים בכרך אחד: חלק א' מהדורא תניינא - על או”ח ויו”ד, חלק שני - על אה”ע וחו”מ. מאת הגאון הרב חיים פישל עפשטיין ראב”ד סט לואיס, כיהן לפני כן כרבם של ליבוי, וסייני (שבפולין), והיה הרב הראשי של מדינת אסטוניה. מאוחר יותר היגר לארצות הברית וכיהן שם כרבן של כמה ערים, וחבר אגודת הרבנים. לאורך עשרות שנים פעל במסגרת התנועה הציונית. עם מדבקת הקדשה של ספריית ישיבת ר' יצחק אלחנן ”מספרי הרב הגאון רבי חיים פישל עפשטיין רב הכולל בסט. לואיס”. הרב חיים פישל אפשטיין (תרל”ד, 1874 - תש”ב, 1942): נולד בעיר טבריג שבמחוז קובנה בליטא. רוב ילדותו למד תורה אצל אבי אביו - הרב צבי אפשטיין, ואבי-אימו הרב דוד שרשבסקי, דיין ומורה צדק בטבריג.  בגיל 16 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ראש הישיבה, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין העריך את כישוריו וכינה אותו ”הצעיר הגדול מטבריג”. באותה שנה גם פרסם את ספרו הראשון - חינוך לנער. למד שם כשנתיים עד לסגירת הישיבה בידי השלטונות, אז חזר לעיר הולדתו, ונסמך לרבנות בידי הרב אלכסנדר משה לפידות והרב גרשון מנדל זיוו, רבה של טבריג. לאחר קבלת הסמיכה החל ללמוד שפות ומדעים. בשנת תרנ”ה נשא לאישה את ביתו של הרב ברוך נתנאל נייוידל, דיין בטבריג, ושנה לאחר חתונתו נסע ללמוד ב'כולל אברכים' בקובנה, שם למד באופן מעשי לקראת קבלת תפקיד רבני ראשון. אז נסמך להוראה בשנית בידי הרב משה דנישבסקי הרב שלמה כהן מווילנה ורבי שמעון דוד, רבה של שדליץ. בשנת תרנ”ז התמנה לרבה של הרוזובה שבמחוז מינסק. תמיכתו בתנועת חובבי ציון ובתנועה הציונית הייתה למורת רוחם של גורמים אנטי-ציוניים, וקנאי אחד אף הלשין לשלטונות שהוא מורד ואינו נאמן לשלטון, דבר שהביא לחקירתו ולהחרמת ספריו. בשנת תרס”ז מונה לרבה של העיר סייני, בעודו בן 34 בלבד. בשנת 1913 מכן מונה כחבר אגודת הרבנים בפולין. בשנת תרע”ד פרסם את ספרו הראשון שו”ת תשובה שלמה. ספרו התאפיין בניתוח עמוק ויסודי של המקורות, ולא בפלפול ומשא מתן ארוך וסבוך, וזכה לשבחים. הפרסום עורר הדים, וקהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון ביקשה ממנו לבוא לכהן כרבה. הוא נעתר להצעה, אבל פרוץ מלחמת העולם הראשונה וסגירת הגבולות מנעה מהתוכנית לצאת לפועל. במקומו מונה הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במהלך מלחמת העולם הראשונה ברח לאסטוניה ומונה לרבה של העיר דורפאט, אליה התנקזו פליטי מלחמה רבים ממזרח אירופה. בתום המלחמה הוכרזה אסטוניה כמדינה עצמאית, והרב אפשטיין מונה לרבה הראשי של המדינה, והאוניברסיטה במדינה הכתירה אותו בתואר ד”ר. בשנת תר”פ עלה הרב אברהם יצחק קוק לארץ ישראל ושוב נתבקש הרב אפשטיין על ידי קהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון לבוא לכהן כרבה. הוא נעתר לבקשה, אולם בדרכו לשם עבר בעיר ליבוי שבפולין, שם הפצירו בו יושבי המקום לכהן כרבם והוא נעתר לבקשתם. בשנת תרפ”ג היגר לאמריקה, ומיד התקבל כרב ופוסק מרכזי. בשבתו שם התמודד עם בעיות חדשות רבות, ובהם מעמד החשמל בהלכה, הפריה חוץ גופית, גיור בני זוג של יהודים מתבוללים, ותשובותיו בנושאים אלו מקובצות בספרו תשובה שלמה חלק ב'. נשא ונתן עם הרב יוסף אליהו הנקין בנוגע למעמד ההלכתי של נישואים אזרחיים, ועמד על דעתו שאין להם תוקף הלכתי והם אינם מצריכים גט. עם הגיעו לאמריקה בשנת תרפ”ג מונה לרבה של העיר בייון שבניו ג'רזי. לאחר שנה בתפקיד קיבל משרה רבנית בקליבלנד. בשנת תרפ”ד המליץ הרב אברהם יצחק קוק ליהודי קהילות סנט לואיס למנותו לרבם, אולם בשלב זה הוא סירב להצעה. בשנת תרפ”ו מונה לרבה של ”אגודת הקהילות” בסינסינטי, אותה עזב במהרה, לדבריו בשל ”שנאה חסרת היגיון והפוליטיקה האגואיסטית”, ובשל פגיעה בפרנסתם של השוחטים שנעשתה בקהילה וכן בשל פרצות חמורות בכשרות בעיר שנבצר ממנו לתקן. ובשנת תרפ”ח מונה לרב קהילת ”בית שלום” שבברוקלין. בשנת תר”ץ פנו אליו קהילות סנט לואיס בשנית, ואז הוא נעתר לבקשתם. משלב זה כיהן במשך שתים עשרה שנים כאב”ד והרב הראשי בסנט לואיס, בתפקיד שאיגד תחתיו קהילות יהודיות רבות. בשנותיו בארצות הברית לקח חלק בפעילות המזרחי בעיר פיטסבורג, וגם נעשה חבר ופעיל באגודת הרבנים. בשנת 1935 התארח אצלו ז'בוטינסקי לסעודת ליל שבת, ולפי התיאור של בנו, בנימין (ביניש) אפשטיין, בין השתים נוצרה קרבה מיוחדת. בשנת תרצ”ז הוזמן על ידי הוועד הלאומי לעלות לארץ ולכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, אולם בהיותו שקוע בתפקידו הרבני בסנט לואיס הוא סירב להצעה. הרב אהרון קוטלר העריך אותו, וסופר בשמו שאמר ”תדע לך שאם הייתה שאלה חמורה בהלכה באירופא, שהייתה נוגעת גם למדינת אמריקא, היינו שולחים השאלה להגאון ר' חיים פישל עפשטיין זצ”ל, הגאב”ד דסט' לואיס”. סט לואיס, תש”א [1941]. מהדורה יחידה של חלק ב' ומהדורה שניה של חלק א'. פד, לז, [1] דף. הכריכה מנותקת חלקית.