Bidspirit auction | מקורי הרמב”ם לרש”ש - עם

מקורי הרמב”ם לרש”ש - עם הקדשת המהדיר והמו”ל הרב צבי הרכבי. ירושלים, תשי”ז [1956]. מהדורה שלמה בפעם הראשונה. - ספר מקורי הרמב”ם, מקורות אשר מהם שאב הרמב”ם את הלכותיו. והערות וחידושים על נושאי כליו. מאת רבי שמואל שטראשון – הרש”ש על הש”ס. ההדיר והוסיף מבוא, תולדות הגאון-המחבר ושמועות רמ”ש (לקט עפ”י עד שמיעה מדברי רבי מתתיהו בן רש”ש), הרב צבי הרכבי. בצירוף מאמר ”רש”ש לשיטתו” לרב רפאל קצנלנבוגן. על הספר, וביקורת חריפה על מהדורתו החדשה בעריכתו של ר' צבי הרכבי, ראה במאמרו החשוב של הרב טוביה פרשל ”מקורי הרמב”ם לרש”ש” שנתפרסם לראשונה בקובץ התורני ”הדרום”, ח ט, של הסתדרות הרבנים דאמריקה. ונתפרסם מחדש בספר ”מאמרי טוביה” כרך א', עמ' צ”א, ירושלים תשע”ו. בדף הפורזץ ישנה הקדשת המהדיר והמו”ל הרב צבי הרכבי לרב חיים עטיה. הרב ד”ר צבי הרכבי:  ברוסיה סיים בי”ס תיכון ומכון למנהל-וביבליוגרפיה סובייטיים. היה מראשי המחתרת הציונית בברית-המועצות E.B.O.C.M. גמר בית המדרש למורים העברי בירושלים שבהנהלתו של פרופ' דוד ילין , ולמד באוניברסיטה העברית, למד גם שנה בטכניון בחיפה. יסד וניהל בית הספר התיכון ”מעלה” בירושלים. הרצה בישיבה - אוניברסיטה בניו-יורק על בעיות מדע ואמונה (תשי”ט). הרצה באקדמיה למדעים של ברית המועצות בלנינגראד על הגנוזות (תשכ”ב). כל השנים, עד קום המדינה היה מפקד בהגנה. במלחמת העצמאות לחם עם חי”ם בירושלים (כיבוש קטמון, התקפה בנוטר-דאם). היה רב בדרגת סגן בצה”ל בשת”ק (שירת חיו”ל וקליטה בכל הארץ) ובמחוז ירושלים (קיבל אותות: קוממיות, הגנה, המשמר, הגנה-ירושלים). מרצה ומנהל בסמינרים למורים ולספרנים. נשיא ”איגוד לקשרי תרבות הדדיים, ישראל ברית המועצות”. הוזמן בשנת 1967 יחד עם המשורר א. שלונסקי להשתתף ב”בבית הדין לשיפוט ארצות הברית על מעשי זוועותיה בווייטנאם” של ראסל - סארטר. חבר מועצת ועד השלום בישראל. הוזמן לקונגרס הלאומי של האתנולוגים במוסקבה (1964). להרצות שם על ”שמות הספרים בספרות העברית-הרבנות”. חבר הועד הפועל העולמי של ברית עברית עולמית. חותנו הרב ראובן כץ זצ”ל, הרב הראשי של פתח תקוה היה גם חבר מועצת הרבנות הראשית לא”י. הוציא את חמשת ספריו על התורה ”דודאי ראובן”, וליקט-ערך את ספר מאמריו של חותנו ”שער ראובן” וכתב לו אקדמות מילין-תולדה. היה גם תלמידו ועל ידו (לפני היותו לחתנו) הוסמך לרבנות במרחשון תש”ד. הסמיכה אושרה על ידי ראש הרבנים לא”י הרב י. א. הרצוג זצ”ל שהמליץ גם למנותו כרב צבאי, אח”כ אושרה הסמיכה גם על-ידי הרבנות הראשית לישראל. מתשי”ג - מיסד-מנהל הספריה התורנית המרכזית לישראל שעברה אח”כ ל”היכל שלמה” ועורך כתב-העת (שנתי) הביבליוגרפי ”הספר” (או: קונטרס הספר התורני). מעורכי האינציקלופדיה הכללית. ביקר בכל הספריות היהודיות החשובות בעולם, משני עברי ”המסך”. מקורב, כבן-עיר, לאדמו”ר מליובאוויטש. אשתו דינה מו”ל וספרנית ושותפה עמו בתירגומים מאנגלית. בנם יהודה ליב היה תלמיד ישיבת הרב עמיאל בתל-אביב (ראה קונטרסו ”הזמנה בתפילין”, הוצאת הספרים הא”י, ירושלים תשכ”ו). בתשכ”ה הוצע כרב ראשי ליהודים המאמינים בברית המועצות. לאחר שיקול דעתו בהצעה, באפשרות קיומה של דת ישראל במקביל לשאר הדתות בברית המועצות, לא נענה. אבי-רעיון אוניברסיטה דתית בא”י. דחה הצעה להיות מנהל ספריה יהודית מפורסמת באמריקה שנים מספר במוסד לא-אורתודוכסי. השתתף בפולמוסים ספרותיים-ציבוריים רבים רבי שמואל שְׂטְרָאשׁוּן (הרש”ש; תקנ”ד, 1793 - תרל”ב, 1872): היה רב ליטאי, תלמיד חכם מן הבולטים בקהילת יהודי וילנה בדורו. נודע בעיקר בזכות הגהותיו על התלמוד הבבלי והמדרש. בנוסף, הוא שימש כמגיה הראשי בבית הדפוס של משפחת ראם. בנו השני, היה הרב מתתיהו שטראשון, חוקר ואוטודידקט, ממובילי חכמת ישראל בווילנה שנודע גם כבעליה של ”ספריית שטראשון”. רבי משה שמעון (שימֶל) הכהן אַנטוֹקוֹלסקי (תר”י, 1850 – תרע”א, 1911): היה רב, מגיד מישרים וסופר משכיל איש וילנה. אביו, ברוך ראובן, היה אחיו של האמן הנודע מרק אנטוקולסקי. למד בישיבת ר' מיילס (מיילעס) בווילנה, אצל הרב שמואל איסר כהנא, והתבלט בלימודיו. בשנת תרכ”ט נסמך לרבנות על ידי רבי יהושע אייזיק שפירא מסלונים ורבי שמואל שטראשון (רש”ש) מווילנה. (בנו, מתתיהו שטראשון, היה מידידיו הקרובים) בשנת תר”ל ערך את ”מקורי הרמב”ם” לר' שמואל שטראשון, והוסיף עליו הערות וחידושים. בשנת תרל”ד (1873), שלוש שנים לאחר שהפך ר' שמואל יוסף פין את כתב העת ”הכרמל” לירחון, נתמנה אנטוקולסקי לעוזרו הראשי. פרסם הערות ומאמרים תורניים ב”הכרמל”, ב”הצפירה”, ”המגיד” ו”הלבנון”, וכן ב”האסיף”, ב”גן פרחים” ובמאספים אחרים. בשנת תרס”ו הוציא בהוצאת שרגא פייבל גארבער בווילנה מאסף בשם ”הכרם” (”מכתב עתי לבני ישראל יוצא לחדשים לענייני ספרות ומדע”). חי במחסור, ונאלץ להתפרנס מעבודה כדרשן מסורתי. ירושלים, תשי”ז [1956]. מהדורה שלמה בפעם הראשונה. סה, [1] עמ'. עם תמונות הרש”ש ובנו הרמ”ש.