Bidspirit auction | ספר יחוס הצדיקים - על

ספר יחוס הצדיקים - על קברי צדיקים בארץ ישראל. ירושלים, תרנ”ו [1896]. מהדורה עם הערות ותקונים ומפתחות מאת חוקר ארץ ישראל ר' אברהם משה לונץ. - ספר יחוס הצדיקים, על קברי צדיקים בארץ ישראל, מחבר הספר לא נודע. ספר זה הוא מקור ראשוני וחשוב בדבר ציוני קברות הצדיקים מקומם וזיהויים. ספר זה הינו מקור ראשוני למקום ציונו של רבי מאיר בעל הנס המוכר כיום! בשער נכתב שספר זה יצא לראשונה בשנת שכ”א במנטובה, והוא מאת הנוסע היהודי, גרשום איש שקרמילה, מחכמי איטליה מהמאה ה-16. אך למעשה המהדורה הראשונה נדפסה בשאלוניקי רפ”ז ומחבר הספר לא נודע. בהוצאה השנייה, מנטובה שכ”א, שנדפסה על-פי הוצאה זו, נוספו מעבר לשער דברים על ר' גרשם איש שקרמילה, שהביא את ההוצאה השנייה לדפוס. משום כך יש שיחסו בטעות את החיבור לגרשום זה. במהדורה זו יצא לאור עם הערות ותקונים ומפתחות מאת ר' אברהם משה לונץ. בעמ' קמה: ”מאשר כי הרב המחבר ז”ל לא הביא כל למוד אצל כותל המערבי ... לכן הוספנו ... בסוף הספר [מעמ' קסו ואילך] את התפלה הנהוגה לאמר אצל כותל המערבי מספר 'שערי דמעה' [לר' שמואל מדאלהינאוו, ירושלים תר”ט]. וכמ”כ הוספנו את התפלות הנאמרות כעת אצל קברי אבות בחברון ואצל קבר רחל אמנו ... וגם את תפלות 'יעלזו חסידים' [צפת תרכ”ד] הנאמרים אצל כל קברי הצדיקים בארה”ק”. אברהם משה לוּנְץ (תרט”ו, 1854 – תרע”ח, 1918): היה תלמיד חכם, סופר, מו”ל, עסקן, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי. נחשב כראשון חוקרי ארץ ישראל בתקופה המודרנית. למד בירושלים בישיבת עץ חיים. לונץ וישראל דב פרומקין ייסדו את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים, שנסגרה כעבור זמן קצר. לאחר שפרסם כמה מאמרים על נושאים גאוגרפיים כתב לונץ ב-1876 את ספרו ”נתיבות ציון וירושלים”, ובשנת 1891 פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית, וזאת בעקבות מורי הדרך הלועזיים הרבים על ארץ ישראל שנדפסו באותה עת עם התגברות זרם התיירים והמבקרים בארץ הקדושה. מאז ועד סוף ימיו המשיך את מחקריו בגאוגרפיה של ארץ ישראל, והשתמש למטרה זו גם בספריות של מוסדות נוצריים, דבר בלתי רגיל בירושלים דאז. לונץ היה מורה בבי”ס למל בירושלים והדריך את טיול בי”ס הראשון בא”י יחד עם עמיתיו המורים וביניהם דוד ילין. המסע נערך ליריחו וים המלח ובעקבותיו תיאר לונץ את הטיול במבט עיניו של נער דמיוני בשם יואש. ראייתו לקתה כשהיה בן 23 והוא נסע לווינה ולפריז לשם ריפוי, אך מאמצי הרופאים עלו בתוהו, והוא התעוור כעבור שנתיים. בסיועו של פרץ סמולנסקין פרסם לונץ בווינה ב-1882 את הכרך הראשון של ”ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל”. על שנתון זה עבד עד יום מותו, והוציא לאור במרוצת השנים 12 כרכים נוספים, שנדפסו בירושלים בבית דפוס של לונץ עצמו, ששכן מ-1900 בשכונת עזרת ישראל בפינת רחוב יפו. משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה גם את ”לוח ארץ ישראל”, מעין אלמנך ספרותי. ב-1903 הוציא לאור את ספרם של ר' ישראל מסלנט, ר' יצחק ליפקין ור' זאב וולף ליפקין, ”ספר חוט המשולש בסוגיות ושמעתיות... שואל ומשיב...בסברות ישרות אדמו”ר ר' ישראל ליפקין, אדמו”ר ר' זאב וולף ליפקין, ר' יצחק ליפקין”, בעריכתו של חיים יהושע קסובסקי. באותה שנה עזר לחיים יהושע קסובסקי לחבר ולהוציא לאור את ספרו ”מבשרת ירושלים: פירוש קצר על פי הפשט וציונים לתלמוד ירושלמי”. הוא ההדיר מספר חיבורים על מצוות התלויות בארץ, בתוספת הערות משלו, כגון את ”כפתור ופרח” לר' אשתורי הפרחי, את ”פאת השולחן” לר' ישראל משקלוב; ואת ספר מחקר א”י ”תבואות הארץ” לר' יהוסף שווארץ. כן הוציא לאור, בשלושת הכרכים של ”המעמר”, תעודות ומאמרים על חקר הארץ. עטרת עבודתו הייתה הגהת התלמוד הירושלמי מהטעויות והשגיאות שנשתבש בהן. לשם כך ביקר בספריות גדולות באירופה. לונץ התחיל להוציא לאור מהדורה חדשה של התלמוד הירושלמי על-פי דפוסים וכתבי-יד קדומים, עם פירושו וציוני מקורות, והספיק להוציא לאור את מסכתות ירושלמי ברכות, פאה, דמאי, כלאים, ושביעית. הראי”ה קוק כינה את מפעלו הנ”ל: ”אוצר יקר, חמדת תנובת ארץ חמדתנו, והיה זה לנו לאבן פינה ואבן למוסדות לתחיית אור ישראל על אדמת קודש”. לונץ היה חבר בוועד הלשון העברית, וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים. כן ערך את השירון הראשון ”כינור ציון”, ובו חמישים שירים לאומיים על העם, הארץ והגעגועים לציון. בעקבות פרסום השירון הוא נשפט על ידי השלטון העות'מאני באשמת עידוד למרד, ובסופו של דבר נקנס, ספריו הוחרמו ובית הדפוס שבבעלותו נסגר. ירושלים, תרנ”ו [1896]. מהדורה עם הערות ותקונים ומפתחות מאת חוקר ארץ ישראל ר' אברהם משה לונץ. דפוס אברהם משה לונץ. קפ עמ'. עם ציורי המקומות הקדושים. מצב טוב. מעט קרעים עם הדבקה בשולי דפים בודדים. כריכה ישנה.