Bidspirit auction | ספר מדרשי התורה, מאת רבי

ספר מדרשי התורה, מאת רבי אנשלמה אשתרוק - עותק הרב ד”ר אדולף אריה שוורץ ראש בית המדרש לרבנים בווינה והביבליוגרף פרופ' א”מ הברמן. בהוצאת מקיצי נרדמים, ברלין, תרנ”ט [1899]. מהדורה יחידה. - ספר מדרשי התורה שחיבר הקדוש אנשלמה אשתרוק זק”ל, יצא לאור  עפ”י כ”י של עקד הספרים במיילאנד ע”י רבי שמעון עפנשטיין רב דק”ק בריזען. עם מבוא והערות מאת רבי שמעון עפנשטיין. בשער הספר מופיעה חותמת לועזית של הרב ד”ר אדולף אריה שוורץ ראש בית המדרש לרבנים בווינה. בשער המקדים מופיעה חותמת של הביבליוגרף פרופ' א”מ הברמן. רבי (אנ)שלמה אשתרוק -  מחכמי ברצלונה במאה ה-14, מחבר ספר 'מדרשי תורה'. על אודות רבי שלמה אין כמעט פרטים, בספרו על התורה מזכיר את השנה ה'קי”ט, מכך ניתן ללמד שנולד באמצע המאה ה -14. להשערת אדולף נויבאואר רבי שלמה הוא נכדו של הרשב”א, אולם יש שפקפקו בדבר, שכן רבי שלמה לא ייחס עצמו להרשב”א [ראה במבוא לספר]. ככל הנראה נהרג בפרעות שהיו בברצלונה בשנת 1391, ולכך הוצמד לשמו התואר 'הקדוש' [ראה במבוא לספר]. השם אן נספח לשמו והם האותיות תחילה וסוף של התואר 'אדון' [שם הגדולים מערכת גדולים ש' אות כח]. הרב דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה מביא מפירושיו, ולעיתים מעתיק את דבריו כמעט כצורתם. מלבד פירושו לתורה נשתמרו גם פירושיו למזמור קי”ט בתהלים, לישעיהו נ”ב (”הנה ישכיל עבדי”), ולמגילת אסתר. הרב שמעון אֶפֶּנשטֵין (בכתיב ארכאי: עפפענשטיין; תרכ”ד, 1864, קרוטושין – תרפ”א, 1920, ברלין): היה היסטוריון וחוקר יהדות בגרמניה, שהתמקד במחקר תקופת הגאונים, פרשנות המקרא והשפה העברית. הוא היה רב קהילה אורתודוקסי בעיירה ברייזן ובברלין, אבל בעיקר נודע כאקדמאי שתרם בצורה משמעותיות לחקר היהדות ולפרסום ספרות תורנית. נולד בקרוטושין (אז בפרובינציית פוזן בממלכת פרוסיה, כיום בפולין) לאביו, ר' שלמה ב”ר אברהם אריה, שהיה סוחר לפרנסתו, אך גם דיין וחזן. סבו היה הרב יהודה לייב בלשקה, שנודע כרבה של שנלאנקה. את השכלתו הראשונית רכש בבית הספר היהודי בעיירתו, והמשיך בלימודים בגימנסיה וילהלם בקרוטושין. הוא התמחה בשפות קלאסיות, יוונית, ולטינית, והשלים את בחינות הבגרות. במקביל ללימודיו הכלליים, רכש השכלה תורנית מאביו, והתעמק בלימוד עברית. בשנת 1883 החל את לימודיו באוניברסיטת ברסלאו ובמקביל בבית המדרש לרבנים בברסלאו, אך עזב בשנת 1884 כיון שלא הזדהה עם גישתם הדתית. הוא עבר ללמוד באוניברסיטת ברלין ובית המדרש לרבנים בברלין, שם היה חבר באגודת הסטודנטים ”דיבוק חברים”. הוא היה תלמיד של הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב דוד צבי הופמן, אברהם ברלינר. הוא למד תנ”ך ושפות שמיות אצל יעקב ברט וגם למד באוניברסיטה אצלו. בשנת 1888 השלים תואר דוקטור באוניברסיטת לייפציג, כאשר עבודת הדוקטורט שלו עסקה בפרשנות של תנחום הירושלמי על ספר קהלת. בשנים 1889–1911 שימש אפנשטיין כרב בברייזן (כיום וומברזנו, פולין) שבפרוסיה המערבית, שם ניהל גם בית ספר יהודי. בתקופה זו, שבה קהילתו הייתה קטנה, הקדיש זמן רב לעיסוק במחקר. בשנת תרע”א (1911) הוזמן הרב אפנשטיין להורות בבית המדרש לרבנים בברלין, עקב פרישת הרב אברהם ברלינר לגמלאות. הוא מונה כמרצה להיסטוריה של עם ישראל, ספרות ופרשנות המקרא, במקומו של הרב ברלינר. בעקבות פטירתו של יעקב בארט בתרע”ד (1914), אפנשטיין התחיל ללמד גם תנ”ך ודקדוק. היה חבר בתנועת המזרחי. בשנת 1913 החל לשמש גם כרב קהילה של בית הכנסת המרכזי בוילמרסדורף הרב ד”ר אדולף אריה שוורץ (בגרמנית: Adolf Arye Schwarz; 1846, אדאסטוול, הונגריה – 1931, וינה):  כיהן כראש בית המדרש לרבנים בווינה. משנת 1875 שימש כרבה של העיר קרלסרוהה. בשנת 1893 הוא נקרא לווינה לכהן כרקטור של  בית המדרש לרבנים בווינה שנוסד באותו הזמן. הרב ד”ר אדולף אריה שוורץ התווה את דרכו האקדמית של המוסד ועמד בראשו עד לפטירתו. נולד לרב יעקב שוורץ שהיה רבה של אדאסטבל, ואצלו למד את לימודיו היסודיים. בהגיעו לגיל 13, פנה ללמוד לימודי תיכון, בעיר הסמוכה פאפה. המשיך ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת וינה, ולאחר מכן פנה ללימודי תאולוגיה ורבנות בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בנו, ארתור זכריה שוורץ (1880, קרלסרוהה - 1939, ירושלים), היה ביבליוגרף וחוקר כתבי-יד עבריים. בתו של זכריה שוורץ, תמר, נישאה לטדי קולק. אברהם מאיר הַבֶּרְמן (תרס”א, 1901 – תשמ”א, 1980): שנודע גם בשמו הספרותי הֵימָן הירושלמי, היה משורר ישראלי וחוקר הספרות העברית בימי הביניים, מחוקרי מדעי היהדות הפוריים ביותר. התמחה בחקר השירה והפיוט ובתולדות הספר העברי. נולד בז'וראבנו (Zhurawno) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. למד ב”חדר” ובישיבה, ואת השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בעיר היה חלק מחבורת החוקרים והסופרים של שכונת רחביה, שעזבה את אירופה והחייתה את האסכולה הרוחנית-אקדמית שכבתה באירופה בשואה. היה ידיד קרוב של הסופר ש”י עגנון. בתחילת דרכו עסק בהוראה, ומאוחר יותר החל לעסוק גם בחקר הביבליוגרפיה העברית והפיוט העברי. הן ספרו הראשון והן ספריו האחרונים הוקדשו לדפוס העברי. בנוסף, פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחום זה. בעקבות פגישתו עם שלמה זלמן שוקן, בצוויקאו, גרמניה, הוא החל לעבוד בספרייתו בברלין ומאוחר יותר בירושלים. הברמן היה הספרן הראשי של מכון שוקן וחוקר במכון לחקר השירה העברית של הוצאת שוקן. בנוסף לכך, הרצה במכון לספרנות של האוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך, בשנת 1969, מונה לפרופסור לספרות שירת ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב. הוא פרסם למעלה משמונים ספרים ומאות מאמרים, רשימות ופיוטים. את מחקריו כתב בעברית, אידית, גרמנית ואנגלית. הוא ניהל הוצאת כתבי-יד עתיקים במהדורות מצומצמות ועסק במחקר וההדרה של יצירות עבריות מימי הביניים (בהן מחברות עמנואל הרומי, שירי שמואל הנגיד, בן המלך והנזיר ומשלי שועלים).