Bidspirit auction | אוצר טוב - כולל דברים

אוצר טוב - כולל דברים עתיקים מתוך כ”י מועתקים - בעריכת ד”ר אברהם ברלינר והרב דוד צבי הופמן. ירושלים, תשל”ב (מהדורת צילום של ברלין, תרל”ז-תרמ”ז). - בצילום שער המהדורה המקורית חותמת של הביבליוגרף פרופ' א”מ הברמן. אברהם (אדולף) בֶּרְלִינֶר (תקצ”ג, 1833 - תרע”ה, 1915): היה תאולוג והיסטוריון יהודי גרמני - פולני. זכור כמי שהוציא את המהדורה המדעית הראשונה של פירוש רש”י לתורה, שנודע עד היום כ”רש”י, מהדורת ברלינר”. נולד באוברזיצקו שבדוכסות הגדולה של פוזן, פרוסיה (כיום פולין). למד אצל אביו ורבנים נוספים ואחר כך באוניברסיטת לייפציג בה קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. היה נכד ר' מרדכי מוכיח מאייזנשטט. בתחילת דרכו היה מורה בארנסוולד (גם היא כיום בפולין), ב”חברת ש”ס”. ב-1867 הוציא את מהדורתו לפירוש רש”י לתורה, עבודה שהקנתה לו שם ברחבי אירופה. ב-1873 הוזמן בידי רבי עזריאל הילדסהיימר לכהן כמורה להיסטוריה של עם ישראל בבית המדרש לרבנים בברלין. ערך מספר כתבי עת, בין השנים 1875–1877 ערך את המגזין להיסטוריה וספרות יהודית (”Magazin für Jüdische Geschichte und Literatur”); ובמקביל, החל משנת 1876 הוציא לאור בשיתוף עם רבי דוד צבי הופמן את המגזין למדעי היהדות (”Magazin für die Wissenschaft des Judenthums”). בתקופה זו ערך גם את כתב העת ”אוצר טוב”, שעסק בעיקר בפרסום כתבי יד עבריים.  בשנת 1885 התמנה לראשות חברת מקיצי נרדמים, שחידשה אז את פעילותה. בסך הכל הוציא ברלינר בשנות פעילותו 37 ספרים, ערך או הקדים מבוא ל-9 ספרים אחרים, ופרסם עשרות רבות של מאמרים בכתבי עת. תלמידיו אהרן פריימן ומאיר הילדסהיימר פרסמו ביבליוגרפיה של כתביו בספר היובל ”ברכת אברהם” שיצא לאור בשנת 1903 לרגל יום הולדתו ה-70. רבי דוד צבי (רד”צ) הופמן (תר”ד, 1843 – תרפ”ב, 1921): היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת ”תורה עם דרך ארץ”. כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים. אברהם מאיר הַבֶּרְמן (תרס”א, 1901 – תשמ”א, 1980): שנודע גם בשמו הספרותי הֵימָן הירושלמי, היה משורר ישראלי וחוקר הספרות העברית בימי הביניים, מחוקרי מדעי היהדות הפוריים ביותר. התמחה בחקר השירה והפיוט ובתולדות הספר העברי. נולד בז'וראבנו (Zhurawno) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. למד ב”חדר” ובישיבה, ואת השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בעיר היה חלק מחבורת החוקרים והסופרים של שכונת רחביה, שעזבה את אירופה והחייתה את האסכולה הרוחנית-אקדמית שכבתה באירופה בשואה. היה ידיד קרוב של הסופר ש”י עגנון. בתחילת דרכו עסק בהוראה, ומאוחר יותר החל לעסוק גם בחקר הביבליוגרפיה העברית והפיוט העברי. הן ספרו הראשון והן ספריו האחרונים הוקדשו לדפוס העברי. בנוסף, פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחום זה. בעקבות פגישתו עם שלמה זלמן שוקן, בצוויקאו, גרמניה, הוא החל לעבוד בספרייתו בברלין ומאוחר יותר בירושלים. הברמן היה הספרן הראשי של מכון שוקן וחוקר במכון לחקר השירה העברית של הוצאת שוקן. בנוסף לכך, הרצה במכון לספרנות של האוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך, בשנת 1969, מונה לפרופסור לספרות שירת ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב. הוא פרסם למעלה משמונים ספרים ומאות מאמרים, רשימות ופיוטים. את מחקריו כתב בעברית, אידית, גרמנית ואנגלית. הוא ניהל הוצאת כתבי-יד עתיקים במהדורות מצומצמות ועסק במחקר וההדרה של יצירות עבריות מימי הביניים (בהן מחברות עמנואל הרומי, שירי שמואל הנגיד, בן המלך והנזיר ומשלי שועלים). הודות לו נחשפה היצירה הפיוטית של חכמי אשכנז וצרפת.