Bidspirit auction | כל שירי נפתלי הרץ אימבר

כל שירי נפתלי הרץ אימבר - מחבר ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל - עותק הביבליוגרף פרופ' א”מ הברמן. הוצאת מרדכי ניומן, תל אביב, 1950. מהדורה יחידה. - כולל ביוגרפיה מאת אחיו שמריהו אימבר ומבוא מאת דב סדן. בקדם השער ישנה חותמת של הביבליוגרף פרופ' א”מ הברמן. נפתלי הרץ אימְבֶּר (תרי”ז, 1856 – תר”ע, 1909): היה משורר עברי ומחבר ההמנון העברי ”תקוותנו”, שגרסה מקוצרת שלו (בתוספת לשינויים קלים) היא ”התקווה” – ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. נולד בעיר זלוצ'וב שבגליציה (אז בשלטון האימפריה האוסטרית, כיום במחוז לבוב שבאוקראינה). אביו התפרנס בדוחק מניהול בית מרזח. משפחתו הייתה דתית ואימבר קיבל חינוך תורני, והוריו נמנו עם המתנגדים לחסידות בזרם הליטאי. בילדותו, הקשה נפתלי על הוריו, ולכן סבל לעיתים תכופות מנחת זרועו של אביו. לטענת אחיו שמריהו, אביו לא האמין בכשרונותיו וגם קינא בו על שאימו נטתה לפנקו. ימבר למד בתלמוד תורה שבעירו והצליח בלימודיו, אולם הקשה גם על רבו. הוא סירב לשבת לשולחן התלמידים, ובמקום זאת ישב מתחת לשולחן ודרש מרבו שיבחן אותו בסיום יום. רבו נדהם מכישרונו ומיכולותיו, ובגיל שמונה למד אצל גדול המלמדים ולמד בבית המדרש שבו למדו בני 15. בגיל 10 כונה עילוי שבעילויים כיוון שהחל ללמוד את ספר הזוהר. בנעוריו החל להימשך לרעיונות ההשכלה, קרא ספרות כללית רבה והתעניין גם בספרות הקבלה. בגיל 18, בעקבות מות אביו וקשייה של אימו לנהל את בית המרזח ולטפל בשאר חמשת אחיו ואחיותיו, ובעקבות האווירה האנטי-חסידית בעיר שלא היטיבה עמו, עבר אימבר לברודי. שם התוודע לאנשי תנועת ההשכלה, ביניהם אברהם קרוכמל, יהושע השל שור וירמיהו מוזן. לאחר כחצי שנה נאלץ לשוב לבית אמו, שהגיעה לקחת אותו בעקבות שמועות שהגיעו אליה, שבנה התרחק מן היהדות במראהו ובלבושו. לאחר זמן קצר בבית אמו, החליט לצאת ולנדוד ברחבי אירופה – בהונגריה, בסרביה וברומניה. בשנת 1878 כתב את שני הבתים הראשונים של השיר ”תִּקְוָתֵינוּ”, אשר מאוחר יותר נקראו בשם ”התקווה” ונקבעו כהמנונה הרשמי של מדינת ישראל. אימבר החל לנדוד בערים, ובשנת 1881 הגיע לקושטא, אז בירת האימפריה העות'מאנית, שם התפרנס מרוכלות. באותה עת נתוודע ללורנס אוליפנט – דיפלומט אנגלי נוצרי וציוני, שהתיידד עמו. אוליפנט הציע לאימבר לבוא לארץ ישראל עמו ולהשתקע בכרמל.  אימבר הגיע לארץ ישראל עם אוליפנט ורעייתו אליס בנובמבר 1882. אימבר התמנה למזכירו ומתרגמו האישי של אוליפנט. אברהם מאיר הַבֶּרְמן (תרס”א, 1901 – תשמ”א, 1980): שנודע גם בשמו הספרותי הֵימָן הירושלמי, היה משורר ישראלי וחוקר הספרות העברית בימי הביניים, מחוקרי מדעי היהדות הפוריים ביותר. התמחה בחקר השירה והפיוט ובתולדות הספר העברי. נולד בז'וראבנו (Zhurawno) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. למד ב”חדר” ובישיבה, ואת השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בעיר היה חלק מחבורת החוקרים והסופרים של שכונת רחביה, שעזבה את אירופה והחייתה את האסכולה הרוחנית-אקדמית שכבתה באירופה בשואה. היה ידיד קרוב של הסופר ש”י עגנון. בתחילת דרכו עסק בהוראה, ומאוחר יותר החל לעסוק גם בחקר הביבליוגרפיה העברית והפיוט העברי. הן ספרו הראשון והן ספריו האחרונים הוקדשו לדפוס העברי. בנוסף, פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחום זה. בעקבות פגישתו עם שלמה זלמן שוקן, בצוויקאו, גרמניה, הוא החל לעבוד בספרייתו בברלין ומאוחר יותר בירושלים. הברמן היה הספרן הראשי של מכון שוקן וחוקר במכון לחקר השירה העברית של הוצאת שוקן. בנוסף לכך, הרצה במכון לספרנות של האוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך, בשנת 1969, מונה לפרופסור לספרות שירת ימי הביניים באוניברסיטת תל אביב. הוא פרסם למעלה משמונים ספרים ומאות מאמרים, רשימות ופיוטים. את מחקריו כתב בעברית, אידית, גרמנית ואנגלית. הוא ניהל הוצאת כתבי-יד עתיקים במהדורות מצומצמות ועסק במחקר וההדרה של יצירות עבריות מימי הביניים (בהן מחברות עמנואל הרומי, שירי שמואל הנגיד, בן המלך והנזיר ומשלי שועלים). הודות לו נחשפה היצירה הפיוטית של חכמי אשכנז וצרפת. 360 עמ'.