Bidspirit auction | שבירת הלוחות - תאולוגיה יהודית

שבירת הלוחות - תאולוגיה יהודית לאחר השואה - מאת פרופ' דוד הלבני. - ”שני אירועים תאולוגיים מרכזיים התרחשו בהיסטוריה היהודית. ההתגלות בסיני וה'התגלות' באושוויץ. באירוע הראשון התגלתה נוכחות האל, באירוע השני התגלתה היעדרותו של האל”. כך פותח פרופ' דוד הלבני את ספרו התאולוגי המבקש להתמודד עם הבלתי נתפס, עם השואה. לאחר שנים של מחקר תלמודי והישגים אקדמיים יוצאי דופן, חוזר הלבני לתקופה הקשה בחייו ומבקש להציב תפיסה תאולוגית שתיתן משמעות קוסמית לאימי השואה, משמעות שאינה מסירה את האחריות מן האדם ואינה עושה שימוש בטרמינולוגיה של שכר ועונש, שממנה הוא סולד. הספר ”שבירת הלוחות” הוא ניסיון תאולוגי של אדם שהקדיש את חייו ללימוד התורה, לשזור את הביוגרפיה האישית שלו, את עבודתו הלמדנית והאקדמית ואת עולם התפילה שלו להסתכלות כוללת על יחסי אלוהים והעולם, קרבה מול ריחוק, חירותו של הכוח האנושי מול כוחו הכול-יכול של האל. פרופ´ דוד (וייס) הלבני (תרפ”ח, 1927 – תשפ”ב, 2022): היה חוקר תלמוד בעל שם. בהיותו בן ארבע התגרשו הוריו, והוא עבר לחזקת סבו שהתגורר בעיר סיגט במרמורש ברומניה. למד אצל סבו גמרא כבר מגיל 5 והתגלה כעילוי. למד לאחר מכן בישיבת סיגט, וקיבל את הסמכתו לרבנות בגיל 15. עם הכיבוש הנאצי נשלח לאושוויץ, ומשם למחנה העבודה וולפסברג ולמחנה הריכוז מאוטהאוזן. הוא היה היחיד ממשפחתו ששרד את השואה. בשנת 1947 היגר לארצות הברית, ולמד בישיבת רבי חיים ברלין אצל הרב יצחק הוטנר, לאחר מכן למד לתואר ראשון בפילוסופיה כללית בברוקלין קולג' ותואר שני באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1955. את עבודת הדוקטור שלו כתב בשנת 1957 בבית המדרש לרבנים באמריקה, בנושא ”שרידים מפירוש הר”א על תענית”. אח”כ שימש בתפקידי הוראה שונים בבית-המדרש לרבנים במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, והנהיג את קהילת ´אורח אליעזר´ שבצפון-מערב מנהטן. היה תלמיד של שאול ליברמן, ולמד איתו יחד במשך שנים רבות בבית המדרש לרבנים. הלבני עזב את בית המדרש בשנת 1983 בעת הסערה סביב הכשרה ומינוי של נשים כרבניות. הוא הרגיש כי ייתכנו דרכים הלכתיות להכשיר נשים רבניות, אך סבר שדרוש זמן רב יותר לפני מתן לגיטימציה למהלך שכזה. בשנת 2005 עלה לארץ ומאז הוא לימד בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2008 זכה בפרס ישראל לתלמוד. היה נשוי לצפורה הגר-הלבני (נפטרה בתשס”ח), בתו של רבי ברוך האגר מווישיווא, ניצולת שואה אף היא, ופרופסור לספרות השואה בסיטי קולג' שבניו יורק. מחקרו המונומנטלי על התלמוד, ´מקורות ומסורות´, החל לראות אור בשנת 1968. ספרו האוטוביוגרפי, ´עלה לא נידף - חיים של לימוד בצל המוות´, ראה אור בישראל בשנת 1999, והשפיע על רבים. כריכה רכה.