Bidspirit auction | גנזי נסתרות - מכתבים מן

גנזי נסתרות - מכתבים מן הגניזה החרסונית. ירושלים, תרפ”ד [1924]. מהדורה יחידה. - ספר גנזי נסתרות, מסתעף לשלשה אורות: אור ישראל - מכתבים קדשים מזמן רבינו הבעש”ט עד שנת תק”כ. אור נערב - מכתבים קדושים מזמן רבינו המגיד הגדול מן תקכ”א עד תקמ”ח. אור רב - מכתבים קדושים מן תקמ”ח בזמן שקבל אדמו”ר הזקן הרבנות עד שנת תקע”ב. יצא לאור ע”י רבי חיים אליעזר ביחאווסקי ובעזרת האברך הרב יואל דיסקין מחכמי ישיבת חיי עולם. ביחאווסקי היה חסיד חב”ד שייעד את רווחי הספר ”לקרן קימת להדפסת כתבי רבותינו חב”ד ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם”. כמו”כ נכתב בהקדמה כי המו”ל הרב ביחאווסקי עסק בעבודת העריכה עד יומו האחרון ממש ולא הספיק לגמור הדבר עד שנסתלק. ספר גנזי נסתרות הינו הספר הראשון אשר יצא מאז מציאת הגניזה החרסונית בשנת תרע”ד ובו מכתבים רבים מהגניזה החרסונית (באותה שנה יצא גם בניו יורק הספר 'חכמי ישראל בעש”ט' בו מובאים גם מכתבים מהגניזה), זמן לא רב לאחר הופעתה, נעלמה הגניזה החרסונית כלא הייתה, ספר זה הוא בין המקורות היחידים למכתבים מהגניזה החרסונית. בהקדמת הספר מובא הסיפור הידוע אודות מקור הכתבים אשר נמצאו בגנזי ממשלת רוסיה לאחר שנלקחו מביתו של הרה”ק מרוז'ין בעת מאסרו - ”רובם [של הכתבים שנדפסו כאן] נמצאו בגנזי הביבליאטיק של ממשלת רוסי', שלקחו מאוצר הספרים של ... מוהר”י מרוזין” (עמ' [3]). פרטים אלו עוררו כנודע פולמוס נרחב אודות נכונותם. האגרות הללו, שכביכול נמצאו בארכיון המשטרה, הן כנראה מעשה זיוף. הרב חיים אליעזר הכהן ביחובסקי (נפטר בי”ז אב תרפ”ד, 1924): היה ראש ישיבה בקיבוץ בוברויסק, מנהל כולל חב”ד, ומו”ל ספרי חב”ד. הגניזה החֵרְסונית או גניזת חֵרְסון: הם כינויו של אוסף גדול של כתבי יד ותשמישי קדושה שעל פי הטענה היו שייכים לרבנים ואדמו”רים חסידיים שונים בני המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. הגניזה נחשבת לזיוף הן בעולם האקדמיה והן במרבית החוגים התורניים. על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של המגיד ממזריטש. בנו, רבי אברהם המלאך, ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי שלום שכנא מפראהביטש, וזה הורישו לבנו - האדמו”ר רבי ישראל מרוז'ין. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו”ר מרוז'ין על ידי המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית, ונשמר בעיר חרסון שבדרום אוקראינה. ב-1918, בעת מהפכת אוקטובר נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו לאספנים באודסה. שמואל גוראריה, חסיד חב”ד שהתגורר באודסה, רכש חלק מהמסמכים והעניק אותם לרבו, רבי שלום דובער שניאורסון מלובביץ'. רבי יוסף יצחק שניאורסון, בנו של רבי שלום דובער, כתב כי לאחר שעיין באוסף, אביו ”הפליג בשבחם וגילה דעתו הקדושה אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות ולא גופי כתב יד קדש של הכותבים, אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתיים הם, ואם המצא ימצא איזה סתירות דברים, קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים”. האוסף עבר בירושה לאדמו”ר הבא, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שהחל, בשנת 1935, לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת התמים. חלק מהאוסף אבד בעת מלחמת העולם השנייה וחלקו נמצא בספריית חב”ד בברוקלין, ניו יורק. יש הטוענים כי האוסף כולל גם מסמכים אותנטיים, אך מזייפים ניצלו אותו והוסיפו בו עשרות מסמכים מזויפים. דפוס ציון של האחים רוהלר, ירושלים, תרפ”ד [1924]. מהדורה יחידה. [3], מח, לב, סד עמ'. כתמי זמן רבים, מעט דפים מנותקים בתחילת הספר, הכריכה מנותקת חלקית, קרעים והדבקות בשולי שלושת הדפים הראשונים, כריכה עתיקה מקורית. מעט מאוד נקבי עש.