Bidspirit auction | מחזה אברהם, על תגלחת בחול

מחזה אברהם, על תגלחת בחול המועד - מאת רבי אברהם ואלפינזאהן הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בא”י. נתפרסם ע”י הרב אליהו לנדא נכד הגר”א. תל-אביב, תש”ז-תשט”ו [1947-1955]. מהדורה יחידה. נדיר. - גוף החוברת נדפס בשנת תש”ז, המעטפת נוספה בשנת תשט”ו (כדרכו בחוברות נוספות). עם הקדמה בדבר תולדותיו של רבי אברהם וולפנזון ע”י צאצאו הד”ר ישראל בן זאב. עם צילום קמיע ירושלמית בדף המעטפת האחורי ערוכה ע”י אב”א בן אב”א. הספר נתפרסם ע”י הרב אליהו לנדא נכד הגר”א שהיה גם נינו של המחבר רבי אברהם וולפנזון, הוא נפטר ימים ספורים לפני ההדפסה. פולמוס הגילוח בחול המועד:  הגילוח בחול המועד הוא איסור הלכתי לגלח את הראש או את הזקן בחול המועד, למעט במקרים מסויימים שהוזכרו במשנה במסכת מועד קטן, שבהם לא היה ניתן לגלח לפני המועד. כמו כן, הפוסקים במהלך הדורות דנו בדינם של מקרים שונים שלא הוזכרו במשנה. בנוסף, רבינו תם התיר את הגילוח לאדם שהתגלח כבר לפני החג. על סמך דבריו, התיר רבי יחזקאל לנדא את הגילוח בחול המועד, אך התעורר על כך פולמוס גדול. במשך השנים התעורר הפולמוס עוד מספר פעמים, בעיקר בהקשר של גילוח הזקן, ובכל המקרים נתקל ההיתר בהתנגדות חריפה. רבי אברהם וואלפאנזאן [וולפנזון] (תקס”ד, 1804 - תרט”ו, 1854): היה דיין של עדת הפרושים בצפת. ממקימי היישוב היהודי-אשכנזי בארץ ישראל. נולד בעיירה שקלוב שבבלארוס, לפי גרסה אחת בשנת תקמ”ג (1783), ולפי המחקר המודרני ב-1799 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1849) או בשנת 1804 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1839). בן לזאב, ממשפחתו של רבי שמריהו לוריא שהיה מעשירי רוסיה. נטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית העלמין הישן המשותף לעדה האשכנזית והספרדית. מנישואיו הראשונים עם בתיה ברינא נולדו לו שלושה בנים ובת. שני בניו נהרגו עקב הרעש בצפת והוא נשאר עם בנו זאב ובתו פייגה טובה. זאב, שגם הוא היה לשד”ר וגדול בתורה, גר כל ימי חייו במאה שערים עם אשתו רבקה. לימים ביתם נישאה לנינו של הגר”א, אלעזר לנדא. בנם אליהו נולד ב-1873 בירושלים. פייגה טובה נישאה לרבי שניאור זלמן שניאורסון נכדו של רבי משה שניאורי ונינו של בעל התניא. לפי מסורת משפחתית מאוחרת, מיד אחרי נישואיו לבתיה בריינא הקים את תנועת ”חזון ציון” שבראשה עמד רבי הלל ריבלין משקלוב והייתה הרוח החיה של הגר”א. כל תלמידי התנועה היו ממדינת ריסין ממוהילב והמחוזות הסמוכין: הרב הלל ריבלין, רב מנדיל, רב ישראל משקלוב (שהיה בן דודו), רבי סעדיה, רב זלמן דקטור לוריא. קודם לעלייתו, עלתה שיירה גדולה שמנתה שבעים איש, ביניהם ר' אברהם אשתו ועוד שתי משפחות. זאת נעשתה במטרה להכין את א”י להתיישבות. בשנת 1808 יצא מהעיר שקלוב בה שירת ברבנות, למסע במשך 13 חודשים. לפי מפקדי מונטיפיורי, עלה ארצה רק בסביבות שנת 1834. ירושלים, שהייתה עיר מלאה במחלות, לא יכולה הייתה לקלוט את העולים ולכן הם השתקעו בצפת יחד עם כל 70 המשפחות שעלו אחריהם. כשלושים שנה לפני עליית הפרושים ארצה, עלתה קבוצה קטנה של חסידים שהתיישבה בצפת. הפרושים רצו להשתלט על דעת הציבור בארץ לבל ילכו אחרי החסידות הגיעו בהמוניהם, אלא במקום שהמחלוקת בין המתנגדים לחסידים תגדל - היא הפכה לשלום וחברות קרובה. ר' אברהם היה הגורם מרכזי לאחדות זו, כיוון שהשיא את בתו, טיבא פייגא, לנכדו של בעל התניא, ר' שניאור זלמן שניאורסון בירושלים. הרב אליהו לנדא (תרל”ג, 1873 - תש”ו, 1946): היה ידוע בכינויו ”נכד הגר”א” (במשמעות צאצא כי היה בעצם בן נינו של הגר”א) ו”גואל התנ”ך”. המו”ל של כתבי הגאון מווילנה ותלמידיו, מאבות הגנאלוגיה היהודית, והמדפיס של התנ”ך העברי הראשון בארץ ישראל שהוכן כולו בידי יהודים. כמו כן הכניס לדפוס בארץ ישראל את השימוש במטריצות. נולד לאביו אלעזר לנדא, דור רביעי לגאון מווילנה, שעלה ארצה בהיותו בן למעלה מחמישים על מנת לקיים את צוואת הגאון לצאצאיו לעלות לארץ הקודש, ולאימו בתיה בריינה בת זאב וולפנזון. התייתם מאביו בעודו ילד וגדל בבית סבו זאב. בשנת 1897, במלאת מאה שנים לפטירת הגר”א, יסד בירושלים לזכרו את ”בית מדרש אליהו”. אסף לתוכו ספרים וכתבי יד יקרי ערך ומציאות בכל ענפי התורה על הגר”א, על צאצאיו, ועל ארגונים שבהם היו חברים כמו ”רוזני ארץ ישראל בליטא”, ולשם כך תרם את כל ספריו הפרטיים כולל כל ספרי הגר”א וכתבי ידו, שהיו ברכוש המשפחה מזה דורות. הוא אף נסע כמה פעמים לארצות אירופה ואמריקה לשם הגדלת אוסף הספרים והמסמכים. לאחר שנים, שכשבטל בית המדרש הזה כתוצאה מקשיים כספיים בגלל צאת היהודים מהסביבה, מסר את האוסף ללא תמורה לידידו הרב אברהם יצחק הכהן קוק עבור ישיבתו, בבקשה שיוחזקו בישיבה בנפרד כאוסף מיוחד. בקיץ 1904 נסע לווילנה להשתטח על קבר הגר”א ולבקר את בית מדרשו. נתקבל בכבוד גדול על ידי הרבנים וחשובי העדה בווילנה ובשאר קהילות ישראל שבליטא, שם פגש את גדולי ורבני אותו הדור, בווילנה, בוורשה ובערים אחרות. במהלך הביקור הציעו לו כיסא רבנות בווילנה. אך הוא ויתר על הכבוד והחיים הנוחים שבהצעה זאת, והעדיף לחזור לארץ ישראל וחזר לעמלו בירושלים. בארץ ישראל היה מו”ל ומדפיס של ספרי הגר”א ושל ספריו שלו, ושל אחרים, וכתב בעצמו עבודות ומחקרים בתחומים שונים במשך 50 שנה. הדפיס והוציא לאור למעלה מ-50 ספרים וחוברות מיצירות הגר”א ובנו רבי אברהם בן הגר”א ותלמידיו, ובעזרת בנו וממשיך דרכו, יעקב אלעזר לנדא, עוד כ-30 ספרים ומעלה. היה בעליהם של שתי חנויות ספרים בשם ”ירושלמי” אחת בעיר העתיקה, והשנייה במאה שערים. כל ספר חשוב ונדיר במיוחד שהזדמן אליו הועבר למדרש אליהו. בעת ביקור בארצות הברית בשנת תרצ”ב התמנה לרב בברוקלין, ושם ייסד בית מדרש על שם הגר”א, ”מדרש אליהו”, ועסק שם גם כמורה לעברית. בסוף חייו השתתף ביסוד בית הכנסת על שם הגר”א ברחוב הירקון 42 בתל אביב ועבר לגור בקרבתו ושימש כרב בית הכנסת עד יומו האחרון. בנו ממשיכו היה יעקב אלעזר לנדא,