Bidspirit auction | מכתב מרתק שלא נדפס מעולם

מכתב מרתק שלא נדפס מעולם ממנהיג יהדות גרמניה הרד”צ הופמן לר' אליעזר גרינהוט - המכתב עוסק גם בנסיבות המעניינות שגרמו לו לחבר את ספרו הנודע על התורה. ברלין, תרס”ב [1902]. - המכתב על גבי גלויה ממוען לידידו הרב ד”ר אליעזר גרינהוט דומ”ץ טעמעשוואר, לאחר עלותו לארץ ישראל. במכתבו מודה הגרד”ץ הופמן לרב גרינהוט על ספר 'ילקוט המכירי' עם הערותיו ששלח לו [ילקוט המכירי על משלי, בעריכת הרב ד”ר אליעזר גרינהוט, דפוס פרומקין, ירושלים, תרס”ב]. הגרד”ץ מתנצל בפניו שלא עלה בידיו עדיין לעיין בספרו, מאחר והוא כעת ”עובד עבודת הקדש” ועוסק ב”מלחמת חובה” המעסיקה אותו יומם ולילה ועבורה הוא דחה את כל עיסוקיו ולימודיו האחרים, והיא כתיבת חיבורו הפולמוסי על התורה נגד טענות מבקרי המקרא שהוא קוראו במכתב זה ”מבוא לתוה”ק”. הוא ממשיך ומפרט גם את הסיבה שגורמת לו להניח את כל עיסוקיו ולהתמקד דווקא בעבודה זו: ”להשיב תשובות נצחות נגד המבקרים החדשים שבאו בתה”ק כפריצים ויחללוה”. במילים ”המבקרים החדשים” רומז הרב הופמן לאנשי אסכולת ”ביקורת המקרא” הגרמנית. רבי דוד צבי (רד”צ) הופמן (בכתיב ארכאי: האפפמאנן; תר”ד, 1843 – תרפ”ב, 1921): היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת ”תורה עם דרך ארץ”. כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה, אך נודע בעיקר בזכות פירושיו למקרא, שבהם נלחם במסקנותיה של ביקורת המקרא בימיו, בצורה חזיתית ובשימוש בכלים מדעיים. כשייסד הרב הילדסהיימר את בית המדרש לרבנים בברלין ב-1873, הצטרף רד”צ לצוות המורים שם, ולימד תלמוד ופוסקים. לאחר פטירת הרב הילדסהיימר ב-1899, התמנה הרב הופמן לראשות המוסד, ושימש בה עד יום מותו. בשנת 1918 קיבל הרב הופמן תואר פרופסור מטעם המלכות והאוניברסיטה. פירושיו לתורה : עבודתו הידועה ביותר של רד”צ, וזו שעמה הוא מזוהה יותר מכול, היא סדרת פירושיו לתורה. הראשון (והנודע) מבין פירושיו לתורה שיצאו לאור היה פירושו לספר ויקרא. הפירוש מבוסס על הרצאות שהעביר רד”צ בבית המדרש לרבנים בשנים 1873/4 ו-1876/7, ויצא לאור שלושה עשורים לאחר מכן, ב-1904. לאחר מכן יצא, על ידי בנו הרב משה הופמן, פירושו לרוב ספר דברים, ולבסוף פירושו לחלקים מבראשית; גם פירושים אלו מבוססים על סדרת הרצאות שהעביר. בכתב יד נותרו טיוטות פירושיו לספר שמות, שאותם לא הספיק לעדכן לאור התפתחויות המדע החדש. לפירושו לספר ויקרא צירף רד”צ מבוא כללי על הנחות היסוד העקרוניות של פירושיו, וכן ”הערות מוקדמות” לספר ויקרא גופו. לפירוש לספר דברים הקדים רד”צ הקדמה קצרה; מבוא כללי לספר, כתב, יוכל לבוא רק לאחר כתיבת כל הפירוש. רד”צ לא זכה להשלים את הפירוש, ועל כן גם לא כתב את המבוא הכללי לספר. בשונה מפירושיו על ספרי ויקרא ודברים, שהוכנו לדפוס על ידי רד”צ עצמו, בגרמנית, נדפס פירושו לספר בראשית לאחר מותו, כשהוא מתורגם כבר לעברית מתוך כתב היד. פירושו של רד”צ לספר שמות נדפס מטיוטות כתב היד בתרגום עברי רק בשנת 2010. רד”צ לא כתב את פירושיו בחלל ריק. המניע להעברת ההרצאות, ולאחר מכן להעלאתן על מכבש הדפוס, הוא חד וברור: עלייתה ופריחתה של ביקורת המקרא הגרמנית, כשמי שהביאה למערכת סדורה של ניתוח ספרותי-היסטורי ופרסמה גם בציבור הכללי היה יוליוס ולהאוזן. טענותיו של ולהאוזן ושל חבריו על כך שהתורה חוברה מכמה תעודות בנות זמנים שונים, שספר ויקרא הוא בן תקופת בית שני, שספר דברים הוא פסאודואפיגרפיה מתקופת יאשיהו – טענה שאותה העלה לראשונה דה וטה – ועוד, עוררו גלי סערה ומבוכה בקרב היהודים המאמינים בקדושת התורה, באחדותה ובמהימנותה. בעיה אחרת הייתה ערעור מסורתם ההלכתית של חז”ל בפרשנות הכתובים בתורה שבעל פה, על ידי פירוש הכתובים ההלכתיים בצורה הנוגדת למסורת זו. ערעור זה בא גם מקרב הזרמים הלא-אורתודוקסיים ומהאקדמיה והתבטא מעשית בנטישת קיום ההלכה על ידי רבים. לצד אלו באו מתקפות אנטישמיות (או אנטי-רבניות) ישירות על חוסר ההיגיון נגדה. הרב ד”ר אלעזר הלוי גרינהוט (תר”י, 1850– תרע”ג, 1913): היה רב בהונגריה, ולאחר מכן חוקר יהדות ואיש ציבור בירושלים. מנהל בית היתומים העברי הראשון בירושלים. מחלוצי חוקרי כתבי הגניזה הקהירית, וספרות חז”ל והמדרש. מייסד תנועת המזרחי בירושלים, שפעל גם בגאולת קרקעות. במשך חמש שנים למד בישיבות בהונגריה אצל רבנים חניכי אסכולת החתם סופר. בגיל 18 הוסמך לרבנות. לאחר נישואיו שימש ברבנות בקהילות שונות, ולבסוף שימש כעשר שנים כרב ודיין בעיר טעמעשוואר. בגלל התחזקות התנועה הרפורמית בעיר, עזב את הרבנות ונסע ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין והיה מתלמידיו של הרב עזריאל הילדסהיימר. כמו כן, למד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין. עבודת הדוקטורט שלו הייתה ”מחקר בקורתי על מדרש קהלת”. ש”י עגנון כינה אותו ”החכם הידוע” (”אסתרליין יקירתי” מכתב 31). פרסם שורה של חיבורים מחקריים ומוערים בתחום המדרשים, על פי כתבי יד עתיקים. יצירתו המונומנטלית היא סדרת ”ספר הליקוטים”, אוסף מדרשים עתיקים מתוך כתבי יד גנוזים, שהוציא בשישה כרכים בשנים 1898–1903. פרסם שני ספרי מסעות עתיקים - הספרים ”מסעות בנימין מטודלה” ו”סבוב ר' פתחיה מרגנסבורג”, המהווים מקורות חשובים בהיסטוריוגרפיה העברית. פרסם מאמרים רבים בכתבי עת יהודיים ומדעיים שונים באירופה. כמו כן, הרבה לכתוב מאמרים פובליציסטיים בעיתונים שונים, ובהם ”דער איזראעליט”, ”די יידישה פרסה”, ”די ולט” ו”פרנקפורטר צייטונג”. יַלְקוּט הַמָּכִירִי: הוא ילקוט מדרשי חז”ל המבארים את ספרי הנביאים וכמה מספרי הכתובים, אשר ליקט רבי מכיר בן אבא מרי. המחבר מציין את מקורו של כל מדרש. זמנו של הילקוט מתוארך למאה ה-14. בפתיחה לילקוט מתעד רבי מכיר את שושלתו. ברלין, תרס”ב [1902].  [1] גלוית דואר. 14 ס”מ. כולה בכתי”ק ובחתימתו.