Bidspirit auction | פולמוס תנועת המזרחי וישיבת הרב

פולמוס תנועת המזרחי וישיבת הרב ריינעס - ספר שני המאורות, מהרב יצחק יעקב ריינעס גאב”ד וראש ישיבת לידא. פיעטרקוב, תרע”ג [1913]. מהדורה יחידה. עותק שלם. - עותק שלם של ספר שני המאורות הכולל את שני החלקים: ה חלק הראשון הוא מאמר אור עמים - על סיבת היחס האכזרי של עמים מסוימים לישראל. ובו עיסוק רחב בשאלת האנטישמיות ובדרך לפעול ולמנוע אותה. החלק השני הוא מאמר זכרון בספר שנחלק לשני שערים: השער הראשון הנקרא אור לו בציון - מדבר על רעיון חבת ציון בכלל ועל הציונות בפרט ועל יחסו לענינים אלה ועל דבר התיסדות תנועת המזרחי, התנגדויותיהם של גדולי ישראל ותלאותיו של הרב ריינס וההכפשות נגדו. השער השני הוא מאמר אור תורה - על לימודי חול בישיבות. במאמר זה עונה הרב ריינעס על הפולמוס  שהתעורר כנגד ישיבתו בלידא ומשיב חורפיו דבר. בהקדמה לחלק השני של ספרו כותב: ”בשער הראשון מדובר מהרעיון של ישוב א”י בכלל ומהתנועה הציונית והתייסדות המזרחי בפרט, ובשער השני מדובר מהישיבה הגדולה שיסדתי בע”ה פה, שני המפעלים האלה הם יקרים בעיני מאוד וחביבים לי ביותר כי עוד מימי נעורי לקחו את לבי שבי וכל מעיני היו בהם” . כשפרסם הרצל את ספרו ”מדינת היהודים”, ואחרי כן כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל, עקב הרב ריינס בדריכות אחר המתרחש. הוא המתין שנתיים מיום כינוס הקונגרס עד שהצטרף לתנועה הציונית. במשך שנתיים אלה, כך הסביר בספרו ”שני המאורות”, חקר והתבונן בכל פרט ופרט מן הנעשה בתנועה חדשה זו. דרש וחקר ”לטיבו של האיש העומד בראשה, אם הוא ראוי לעמוד בראש תנועה לאומית כזאת, כמה יש לסמוך עליו וכמה הוא מוכשר לתפקיד זה”, ורק לאחר שהשתכנע, כי מוקמת תנועה חיובית ולאחר שעמד על ”גודל רוחו” של ד”ר הרצל, מנהיג התנועה, הצטרף אליה. הרב ריינס מספר בספר (שני המאורות ח”ב, מאמר זיכרון בספר, עמוד 23), שבא אליו ”אחד מן היותר מפורסמים שבמדינתנו” (הוא החפץ חיים לפי הרב מימון, בספר זכר זאת ליעקב: תולדות הגאון יוצר המזרחי רבי יצחק יעקב ריינס, עמ' 17, הערה 11. והוסיף שם ש”על דבר השיחה הזאת ידוע לכותב הטורים האלה הרבה פרטים, אבל עדיין לא הגיעה השעה לגלותם”!), ושוחח עמו שיחה ארוכה במטרה לשכנעו לעזוב את הציונות, בין מחמת הטעות שבדרך זו, ובין מחמת הבזיון שיגרום לעצמו אם יישאר שם. הרב ריינס דחה את כל טענותיו, והוסיף שלדעתו ”לא לבד שאין להתרחק מהתנועה (הציונית), כי עוד חוב קדוש יש על כל אחד ואחד מישראל להתחבר אליה”. ספריו של הרב ריינס התקבלו בהתנגדות חריפה של גדולי ליטא, ובפרט ע''י הגאון הנצי''ב מוואלז'ין, ועל אף שכיבד את הרב ריינס בתארים נכבדים במכתבו, כתב לו בחריפות שאין בשיטתו הלימודית ממש, וסיים את מכתבו: ''....והשם יאיר עיני ההולך במחשכים לראות באור שכנגדו, ומאופל ומחושך עיניו תראינה להודות ולהגיד לרבים זה הדרך לכו בה...'' (שו''ת עמק דבר ח''ה סי' מ''ד). הרב יצחק יעקב ריינס (ת”ר, 1839 – תרע”ה, 1915):  מגדולי התורה ביהדות ליטא, ומייסד תנועת ”המזרחי”. נודע כעילוי עוד בצעירותו. באר את התלמוד ואת ספרות המפרשים והפוסקים בשלוב רעיונות מדעיים ולוגיים. ייסד את ישיבת ”תורה ודעת” ששילבה לימודים תורניים וכלליים. לרב יצחק יעקב ריינס מגילת יוחסין ארוכה אותה פרסם בסוף ספרו ”נאד של דמעות”, והיא משתלשלת עד רש”י, שהתייחס אל דוד המלך. אביו, הרב שלמה נפתלי, השתייך לחבורת תלמידי הגר”א שעלו לארץ בראשותו של ר' ישראל משקלוב. בילדותו הגיע לעירו איש אחד על מנת לשבת ולהגות בתורה. איש זה היה בקי גם במתמטיקה, ושכנע את יצחק יעקב ללמדו מתמטיקה שעה ביום. הוא התחיל ללמדו את הספר ”כליל החשבון” לרבי דוד פריזנהויזן, אך חוסר ידיעותיו של הנער בתורת ההגיון הקשתה עליו את הלימוד. בעצת האיש למד את הספר מלות ההגיון, אשר השפיע עליו באופן חזק, והוא החל להשתמש ביסודות ההגיוניים של המתמטיקה גם בלימוד הגמרא והפוסקים. הרב ריינס העיד על עצמו, כי ”אור חדש הופיע אז עלי בדרכי לימודי, ומני אז הכה הלימוד הזה שורש בלבי עמוק עמוק”. התחתן עם בתו של הרב יוסף רייזין שהיה רבה של העיר דויד-הרדוק ונישא לה בגיל תשע עשרה. לאחר חתונתו החל לסדר את חידושי התורה שלו. במשך שלוש שנים חיבר שלושה חיבורים תורניים: ”ראשית בכורים” – חידושים על ארבעת חלקי השולחן ערוך; ”שואל ומשיב” – שאלות ותשובות להלכה למעשה ו”שותא דינקותא” – קובץ חידושים מימי צעירותו. בשנת 1867 נבחר לרב העיר שוקיאן. בעקבות משפט מסובך שבא לפניו, התעמק בהלכות עדות וכתב בנושא זה את ספר השו”ת ”עדות ביעקב”. באלול תרכ”ט נבחר לרב העיר שווינציאן. שם התחיל לחבר את הספר ”דרך בים”, בו התווה שיטה חדשה בלימוד התלמוד, המתמקדת בחקר ההגיוני של ההלכות, ומבוססת על חוקי ההיגיון המתמטיים. כדוגמה לשיטתו זו הוציא את ספר ”חותם תוכנית”. ספר זה הכה גלים בחוגי הלומדים, ורבים מגדולי ישראל וחכמיו שלחו לו מכתבי הערכה והוקרה. למרות זאת עורר הרב ריינס גם ביקורות שליליות וחריפות לספרו מצד חוגים שחששו מהכנסת שיטות מודרניות ובלתי מקובלות בלימוד התלמוד, וכך הפכו הרב ריינס ושיטתו להיות מוקד של מחלוקת בעולם הלומדים. בעת כהונתו ברבנות העיר שווינציאן, ייסד את הישיבה הראשונה שבה נלמדו גם לימודי חול. שם הישיבה היה ”תורה ודעת”. הייתה זו מהפכה גדולה ובעיני רבים הדבר התקבל כחילול הקודש, והיו אף כאלה שהתנכלו לרב ריינס ולישיבתו, עד שלבסוף נאלץ הרב לסגור את הישיבה, לאחר שהתקיימה במשך ארבע שנים. לאחר סגירת הישיבה התקבל הרב ריינס בשנת 1888 לתפקיד מגיד-מישרים של קהילת וילנה (לאחר שהרב יעקב יוסף עבר לניו יורק), ולאחר שקיבל הצעה מהקהילה היהודית במנצ'סטר שבאנגליה התיישב שם לזמן קצר של שלושה חודשים בלבד. למרות התנאים והשכר הגבוה, לא מצא הרב ריינס בקהילה זו מקום מתאים לפעילותו הרוחנית וחזר לרוסיה. בשובו לרוסיה התקבל כרב של העיר לידא, שם ייסד מחדש את ישיבת ”תורה ודעת” בשנת 1905. פיעטרקוב, תרע”ג [1913]. מהדורה יחידה. מב, כה,