Bidspirit auction | ספר הפטריות תימני שלם בכתב

ספר הפטריות תימני שלם בכתב ידו של אחד מחשובי סופרי ומנהיגי תימן החכם ר' יוסף בן סעיד גרידי - בכריכת עור מקורית מהודרת. דמאר, תרל”ז [1877]. - כתב יד סדר ההפטרות [הפטריות בלשון בני תימן] עם תרגום כולל את הפטרות כל השנה כולל ד' פרשיות, ראש חודש והמועדים – עיקר הספר הוא כל ההפטרות על סדר הפרשות ולאחר מכן הפטרות למועדים ולזמנים מיוחדים. בכל הפטרה יש כותרת ולאחריה פסוקי ההפטרה כשלאחר כל פסוק מנוקד ומוטעם מופיע תרגומו הארמי בניקוד תחתון. ישנן כמה הוספות מדרשיות על התרגום (הנקראות ”תוספתא”) שנכתבו בכתב יד בשוליים של כתב היד שלפנינו, או שינויי גירסה בתרגום. כתב היד הוא של הסופר ר' יוסף בן סעיד אלגרידי - כתבי יד ממנו הם נדירים ביותר וחשובים! בראש כתב היד יש שער יפה בכתב ידו של הסופר עם שמו, הכולל מסגרת ריבועית מצוירת עם עיטורים. בשני הדפים הראשונים ישנם רישומי בעלות תימניים שונים בכת”י. בעמוד האחרון קולופון הסופר עם הקדשה למזמיני כתב היד, תאריך, וחתימה קליגרפית בכת”י מזרחי-תימני של הסופר: ”יזכה הכותב והנכתבת לו לחזות בנועם ה' ונכתבה על שם החבר הטוב גם ה' לו הטוב יוסף מאיר ובניו הנעימנים והנאהבים השב”ה [ה' ברוך הוא] יזכיהם להגות בה הם וזרעם וב”ב עסכ”ה [עד סוף כל הדרות] אכי”ר. ספרא חלשא ומסכינא יוסף ן' מ”ו סעיד אלגרידי ס”ט”. ”ותהי השלמתה יום ד' כ”ז לחדש אייר שנת בקפ”ח [לשטרות - היא שנת תרל”ז 1877] במתא ד'מאר תתקיים לישראל די בגווה עד דתתבני קרתא ירושלם אכי”ר”. מרי יוסף בן סעדיה גרידי:  היה חכם מנהיג וסופר, בעיר ד'מאר שבמרכז תימן בסוף המאה הי”ט. נולד באמצע המאה הי”ט בעיר. הוא אחיו של ראב”ד והרב הראשי בעיר, מרי יחיא בן סעדיה גרידי, וכנראה, הוא אביהם של ר' בנין ור' אברהם בני יוסף בן סעדיה גרידי. הוא חתום על כתובה בעיר ד'מאר בשנת תרמ”ט (1889) בנשואי הזוג דאוד סיאני ונעמה מעברי. כנראה נפטר בעיר ד'מאר בתחילת המאה העשרים (ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 73). ד'מאר:  היא העיר השנייה בגודלה בתימן, מדרום לצנעא, על הדרך בין צנעא לירים. בדמאר הייתה אחת הקהילות הגדולות של יהודים בתימן, ונזכרה בכל המאורעות שעברו על תימן ועל יהודיה. הקהילה היהודית בדמאר נזכרת בספרי נוסעים ותיירים מן המאה ה- 14 והלאה. מרבית יהודי דמאר עסקו במלאכת צורפות הכסף, והיו גם אורגים, סנדלרים, חייטים ואופים. יהודיה דומים ליהודי העיר צנעא במסורתם, תרבותם, סדרי ונוסחי התפילה השונים (הבלאדי, שהוחזק ברוב בתי הכנסת לצד השאמי החדש יותר). ב-1859 ביקר בדמאר ר' יעקב ספיר ומסר על 300 משפחות ושני בתי כנסת גדולים במקום. יהודים ממשפחת גריידי עסקו בכתיבת ספרי תורה במקום. באחד מבתי הכנסת נשמר ספר תורה עתיק, שלפי מסורת מקומית הובא בידי הגולים מירושלים לאחר חורבן בית ראשון. משנת 1872 הייתה דמאר תחת שלטון תורכי, הדבר אמנם היטיב עם היהודים - שבטי בכיל, שהיו פושטים בעבר על בתיהם, סולקו לצפון מזרח הארץ, ויהודי דמאר, שהיו מעורבים במסחר, מצאו פרנסה באספקת צרכי הצבא התורכי - אבל הם גם היו נתונים להשפלות ולהגבלות מצד השלטון. במאה ה-19 הונהגה בדמאר גזירת ה”מקמצים” שהטילה על היהודים לאסוף צואה לבעירה לבתי המרחץ. הגזירה הייתה מניע לבריחת יהודים מדמאר לאזור עדן ומשם, משנת 1882, לארץ ישראל. מניע אחר הייתה מגפת קדחת שפקדה את אזור דמאר ב-1879 והביאה למותם של יהודים רבים. בד'מאר היו תלמידי חכמים גדולים, בהם הרב יחיא גריידי, הרב סלימאן מעוצ'ה גריידי, הרב שלמה מלאחי והרב לוי קשת. יהודי ד'מאר מפורסמים בחריפות לשונם. הדבר בא לידי ביטוי בפתגם העממי ”זַבּטַתּ חֲמַאר וִלַא כִּלמַתּ צַאחִבּ דֲמַאר” (בעברית: ”בעיטת החמור עדיפה על דיבור של איש דמאר”).  כריכת עור תימנית יפה, מקורית ועתיקה , משופשפת עם שאריות שרוכי עור לסגירה, עם נקבי עש. כתיבה תימנית נאה, רהוטה ומסודרת בדיו שחורה עבה. נייר כהה מיוחד עבה ואיכותי עם שוליים רחבים. בפנים הכריכה ישנה ”גניזת כריכות” - כתבי יד עתיקים יותר שמהם השתמשו לכריכת כתב היד. [104] דף.