Bidspirit auction | תורת ח”ן - שו”ת וחקירות,

תורת ח”ן - שו”ת וחקירות, מאת רבי חיים נתן דמביצר ראב”ד קראקא - עותק הגאון המקובל ר' חיים יודא ליב אויערבאך. קראקא, תרנ”ו [1895]. מהדורה יחידה. - ”מדובר בו נכבדות שו”ת וחקירה מושכלת בעניני עשה ולא תעשה ולבאר כל החילוקים עפ”י שיטות התלמוד והפוסקים...”. לספר הסכמות מאת רבי שלמה קלוגר מברודי, הרה''ק ה”דברי חיים” מצאנז, הגאון ה”שואל ומשיב” מלבוב ומאת הגה''ק רבי שמעון סופר אב”ד קראקא. בדף הפורזץ ישנן חתימות בכת”י של הגאון המקובל הרב חיים יודא ליב אויערבאך (חי”ל אויערבאך) מייסד וראש ישיבת המקובלים שער השמים בירושלים. ואביו של הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים. הרב חיים יהודה לייב אוירבך (תרמ”ז, 1886 – תשי”ד, 1954): דור שביעי לרבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעש”ט. אביו, הרב אברהם דב אוירבך, כיהן כרב בצ'רנוביץ למעלה משלושים שנה. אמו, רחל לבית מושלי, אחותו של זרח אלתר מושלי ממייסדי שכונת נווה צדק. התחנך בישיבות ירושלים והוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין בגיל 18. לאחר נישואיו עם צביה, בת הרב שלמה זלמן פרוש, מבוני ומנהיגי היישוב בירושלים החדשה ואחותו של נפתלי צבי פרוש-גליקמן. החל ללמוד קבלה מהרב שמעון צבי הורביץ, ובשנת תרס”ו ייסד יחד עמו את ישיבת המקובלים שער השמים. אף על פי שבשעת הקמתה היה בן פחות מעשרים, שימש לצידו של הרב הורוויץ. מאז הקדיש את כל זמנו ומרצו לביסוס הישיבה ”אשר כל חיי בכל נימי נפשי קשורים בה, וזה כל ישעי וחפצי לראותה ברוממותה שתהיה לאור מזהיר ומבהיק בארץ הקודש, ותל-תלפיות לכל תלמיד חכם ברחבי תבל” (בהקדמתו לספרו ”לב חכם”). ישיבה זו הפכה עד מהרה למרכז לימוד הקבלה האשכנזי בירושלים, ועד היום היא מישיבות המקובלים היחידות המשויכות לציבור האשכנזי. בשנת תרע”ו התמנה להיות סגן קונסול פרס, ובתפקידו זה הגן על יהודי הארץ מפני רודנות העות'מאנים, בנותנו להם דרכון פרסי. הדבר נודע לשלטונות העות'מאניים והרב נידון למוות שלא בפניו. שעות מספר קודם ביצוע גזר הדין נתגלה לו הסוד מפי אחד מאנשי הבולשת הטורקית, והוא נאלץ להסתתר מספר חודשים מפני השלטונות. במקום מחבואו ישב ולמד עם אחד מתלמידיו, שם חיבר חלק גדול מחידושיו שהיוו חלק מספרו ”חכם לב”. כשהטורקים איבדו את שלטונם בירושלים, יצא ממחבואו. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה חבר אספת הנבחרים הראשונה, וממייסדי ”מפעל התורה” וחבר הוועד הפועל שלו. נמנה עם חברי המזרחי, השתתף בוועידות המזרחי ובכינוסיו. נמנה עם בני היישוב הישן שקיבלו באהדה מסוימת את הציונות והעלייה לארץ, והיה מקורב לרב קוק. עם זאת, היה מקורב גם לרבני הקנאים, ובברית המילה של בנו הרב אברהם דב אוירבך שימש הרב יוסף חיים זוננפלד כמוהל, בעוד הרב קוק היה הסנדק. בנו הבכור הרב שלמה זלמן אוירבך, נחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים, אך נמנע מלשלב בפסקיו כל רמז לקבלה, בה התמקד אביו. הרב חיים נתן דֶמביצֶר (בקיצור: רח”נ; תק”פ, 1820 - תרנ”ג, 1892): היה ראב”ד קרקוב, מומחה להיסטוריה של עם ישראל וההיסטוריון של הקהילה היהודית בלבוב ושל ועד ארבע ארצות. אחיו הבכור היה הרב משה יעקב דמביצר אף הוא ראב”ד קראקא. לפני הגיעו לגיל 25 נסמך לרבנות בידי רבי שלמה קלוגר, רבי דוב בער מייזלס ורבי צבי הירש חיות. עם רבנים אלו שמר על קשר תורני והחליף עמם מכתבים. במהלך לימודיו נתקל בכרוניקה ההיסטורית ”צמח דוד” של רבי דוד גנז, שעוררה בו את העניין בהיסטוריה יהודית ובביוגרפיות של חכמי ישראל, לדברי פייבל הירש וטשטיין הוא מצא את הספר לאחר תקופה בת שנתיים שבה הזניח את לימודיו בשל מחלה והספר הניע אותו לשוב ולשקוע בלימודיו. הוא היה המתווך בין חיות לשי”ר בזמן המריבה הספרותית שפרצה ביניהם. בשנת תר”ט, התמנה כדיין בבית הדין של קרקוב, ומ־תרט”ז, כיהן כראב”ד קרקוב. בשנת תרי”ב, הדפיס בלבוב קונטרס בשם ”מגיני ארץ ישראל” ובו מכתבים בדבר כספי הנדבה לעניי ארץ ישראל. בשנת תרי”ט כתב והדפיס בברסלאו את גילוי הדעת ”מודעא לבית ישראל” של הרבנים האוסרים את השימוש במצות מכונה שבראשם עמד אז הרב שלמה קלוגר. במהלך שהותו בגרמניה בשנת תרל”ד, חבר ללאופולד צונץ, היינריך גרץ ודוד קאופמן, שלמדו ממנו בתחום התמחותו. לאחר הדפסת ספרו של אחיינו יחיאל מתתיהו צונץ על תולדות רבני קראקא ”עיר הצדק” ב־1874, נדפס ב־1878 ספר תגובה בשם ”מפלת עיר הצדק”, עליו היה חתום הרב יואל דמביצר (נפטר 1879), אחיו של רח”נ דמביצר. יש הסבורים שכותב התגובה היה רח”נ דמביצר עצמו שבחר להעלים בצורה זו את שמו. ב־1882 הדפיס את הגהותיו לספרו של ראבי”ה, בשם ”לוית חן”. לספר זה הוסיף מבוא רחב העוסק בתולדות בעלי התוספות. קראקא, תרנ”ו [1895]. מהדורה יחידה. [3], צו דף. מעט נקבי עש. נייר כהה שביר.