Bidspirit auction | משנה תורה להרמב”ם ע”פ בעל

משנה תורה להרמב”ם ע”פ בעל שם טוב (5 כרכים - חצי סט) - מאת הרב חיים ב”ר שמואל כסאר מגדולי חכמי תימן בדור האחרון. - לפנינו 5 כרכים: ראשון (מדע ואהבה), שלישי (זמנים), שישי (קדושה הפלאה), שמיני (עבודה קרבנות), עשירי (טהרות). הרב חיים כסאר (מכונה הרב חיים אלכסאר וכן הרב חיים אלגמרן; תרס”ה, 1905 בערך – תשנ”ח, 1997): היה ראש ישיבה תימני. בארץ ישראל עמד בראשות ישיבת בית הכנסת הגורל במשכנות ישראל, ובתימן ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי. חיבר את הפירוש ”שם טוב” על הרמב”ם וספר שאלות ותשובות ”החיים והשלום”. נולד בצנעא, בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עד'אקה שם למד לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי עד היותו כבן עשרים. בבית עדאקה התיידד עם הרב ישראל עוזרי נכדו וממלא מקומו של הרב דוד מזעקי. כשנה לאחר פטירת רבו הרב מזעקי, בשנת 1929 בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני הרב יחיא קאפח. לפרנסתו היה מלמד תינוקות. בהיותו כבן 25 נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית כסאר שרוב לומדיה דגלו בשיטת דור דעה של רבו הרב יחיא קאפח. לאחר שלוש שנים בהן עמד בראשות הישיבה, נתגלעה מחלוקת בינו ובין ראשי המתפללים בעניין נוסח התפילה, והוא נאלץ לעזוב את הישיבה. לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר. למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת ”בית אלשרעבי”, הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת תש”ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה, החל לשמש כראש הישיבה שם. עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת 1949 והתגורר בין שכונות אוהל משה וזיכרון טוביה בירושלים. בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור. החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים. שימש רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה ”חיים אלגמרן” על בקיאותו ואהבתו לגמרא. השקפתו על הקמת מדינת ישראל הייתה חיובית. הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות ולאחר התפילה ערך סעודת מצווה עם שירה והלל לקב”ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה”ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו ”החיים והשלום” ופורסמה בספר ”אתחלתא היא”. (ד”ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 277–278)