Bidspirit auction | ילקוט יהודה, תורת המוסר ומשפט

ילקוט יהודה, תורת המוסר ומשפט העברי (בראשית) - מרבי יהודה לייב גינזבורג שהיה רב בירוסלבל (רוסיה) וכעת רב בעיר דנוור (קולרדו) באמריקה. סנט לואיס, תרצ”ו [1936]. - הרב יהודה לייב גינזבורג (1888–1946):  נולד בדווינסק ובנעוריו למד אצל רבי מאיר שמחה מדווינסק ורבי חיים עוזר גרודזינסקי, וכן אצל רבי אריה לייב רובין מוילקומיר. לאחר מכן היה ראש ישיבה באיישיקוק, ליטא, וברז'יצה, לטביה, ולאחר מכן הפך לרב קהילה בירוסלב, רוסיה. במרץ 1931 הצליח הרב גינזבורג לעזוב את ירוסלב ולהתיישב בארה”ב. בתחילה התיישב בניו יורק. מאוחר יותר באותה שנה אובחן כחולה שחפת. הוא טופל בבית הבראה בניו ג'רזי, אך לאחר מכן הועבר לאגודת הסיוע לאוכלוסייה היהודית החולה בשחפת (JCRS) בדנוור, קולורדו, לקבלת טיפול נמרץ יותר. הוא אושפז בבית הבראה היהודי, בעוד שאר משפחתו נשארה בניו יורק. למרות שכוונתו המקורית הייתה לחזור לניו יורק לאחר החלמתו, עד אפריל 1932 החליט הרב גינזבורג שהוא רוצה להישאר בדנוור לצמיתות. משפחתו הלכה אחריו לדנבר מאוחר יותר באותה שנה, וב-30 ביוני 1932 עזב הרב גינזבורג את בית הבראה כדי להחליף את הרב יצחק א. בראודה כרב קהילת זרע ישראל בצד המערבי של דנוור. למרות שקיבל רק קצבה קטנה מהקהילה, הוקמה קרן לתמיכה ברב גינזבורג ובמשפחתו בזמן שעבד על כתיבה ופרסום ספריו. למרות ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם, יהודים מכל הרקעים הדתיים תרמו לקרן.  הוא כיהן כנשיא מועצת הרבנים האורתודוקסים של דנוור והיה חבר הנהלה של המזרחי הארצי ואיגוד הרבנים האורתודוקסים. הוא היה גם חבר פעיל בוועד הצלה. למרות גאונותו, היה ידוע בדנוור כאדם נגיש בזכות החמימות שגילה כלפי כל מי שפגש. הרב גינזבורג ואשתו אטה היו ידועים באירוחם. בספרה Pioneers, Peddlers, and Tsadikim [”חלוצים, רוכלים וצדיקים”] כתבה אידה אוכיל כי ”ביתו היה אחד הידידותיים והמסבירי פנים ביותר בעיר. תמיד היו חמישה או שישה אורחים שאכלו עמו בעוד אשתו השברירית שירתה אותם. גאונותו לא מנעה ממנו להיות אחד האנשים הנגישים ביותר בקהילה, ושנינותו הנעימה גרמה לכולם להרגיש בנוח איתו”. הרב גינזבורג התקבל ל-JCRS שלוש פעמים בשנה האחרונה לחייו. הוא נפטר ב-22 באוקטובר 1946. לדברי ליבי רוזן (אחת המשתתפות בהלווייתו של הרב גינזבורג), מסע ההלוויה נמשך ”בלוקים על גבי בלוקים”. בשנת 1959 נבנה בית כנסת חדש עבור קהילת זרע ישראל לכבודו. בין השנים 1933-1943 הצליח גינזבורג לפרסם 10 ספרים שונים. בענוותנותו הוא ייחס את הצלחותיו לקהילה היהודית של דנבר ולחכמי התורה שהתגוררו שם. הוא ידוע בעיקר בזכות פירושו למשנה שנקרא ”מוסר המשנה”, כמו גם בזכות פירושו לנביאים הראשונים, שכותרתו ”מוסר הנביאים”. הוא גם כתב פירוש על התורה בשם ”ילקוט יהודה” וכרך קטן יותר על מהות השבת בשם ”כתר השבת”. בהקדמות לספריו הוא מקונן על כך שמורי התורה בני דורו לא התאימו את סגנונם לצורכי תלמידיהם. הם ממשיכים ללמד עניינים ”יבשים” של הלכה מבלי להבין שתלמידיהם אינם קשובים לסגנונם. הוא גם מביע דאגה מכך שכמה חוקרים הבקיאים בתורה ובהלכה אינם מצליחים לקיים את העקרונות המוסריים שהתורה מעבירה. בניסיון לפתור את שתי הבעיות הללו הוא שוזר ערכים מוסריים במה שנראה כקוד משפטי יבש לאורך ספריו.