Bidspirit auction | מפלגת עליה חדשה – הצהרת

מפלגת עליה חדשה – הצהרת מדיניות וחוברת לקראת הקונגרס הציוני העולמי ה-22 1946 - 1: הצהרת מדיניות לקונגרס הציוני ה-22. חוברת אשר מבקרת בחריפות את ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית וקוראת להחלפתן. ביקורת חריפה מופנית גם כנגד תנועות האצ”ל והלח”י (האקטיביזם) 4 עמודים. 25x17 ס”מ. מצב מצוין. אנגלית. 2: נגד תוכנית בילטמור ואקטיביזם. חוברת קטנה בת 16 עמודים הכוללת ביקורת חריפה ביותר נגד האצ”ל והלח”י. 16x10 ס”מ. מצב מצוין. אנגלית. מפלגת ”עלייה חדשה” נוסדה באמצע שנת 1942 כגלגול למפלגה פוליטית של ”התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה” (העגוע”א) הא-פוליטית. בראש המפלגה עמד פנחס רוזן שגם היה יו”ר ”התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה”. התארגנות ראשונה של המפלגה הייתה בחיפה, לקראת הבחירות לוועד הקהילה ביוני 1942[1]. המפלגה זכתה בקרוב לרבע הקולות בחיפה ובעקבות ההצלחה התמודדה רשימה של המפלגה בנתניה[2]. לקראת סוף שנת 1942 קיימה המפלגה ועידה ארצית בכפר שמריהו[3][4]. באוקטובר 1943 התקיים כינוס ארצי שני של המפלגה, הפעם בחיפה. חלק מהישיבות של הכינוס היה בעברית וחלק בגרמנית[5]. באותה עת היו למפלגה כ-10,000 חברים וכ-50 סניפים[6]. המפלגה זכתה ב-18 נציגים מתוך 171 נציגים בבחירות שנערכו לאספת הנבחרים הרביעית שנערכו בשנת 1944. נציגה, גאורג לנדואר, הצטרף להנהלת הוועד הלאומי, אך פרש ממנה לאור חוסר המעש של ההנהלה[7]. עם החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 התעורר מחלוקת במפלגה בשאלת קבלת התוכנית. הרוב במפלגה, בראשות פנחס רוזן תמך בעמדת הנהגת היישוב שקיבלה את תוכנית החלוקה, ורוזן היה חבר מטעם המפלגה במינהלת העם ועם הכרזת העצמאות הפך להיות שר המשפטים בממשלה הזמנית. המיעוט, בהנהגת גאורג לנדואר ראתה בתוכנית החלוקה, תוכנית שאינה בת קיימא. המיעוט גם דרש שהמפלגה תזדהה בצורה ברורה עם המערב והתנגד להקמת המפלגה הפרוגרסיבית[8]. באוקטובר 1948 התאחדה המפלגה עם תנועת העובדים הליברלית העובד הציוני ועם סיעה א' של הציונים הכלליים ליצירת המפלגה הפרוגרסיבית. אופי המפלגה המפלגה נסמכה על עולים מגרמניה ומאוסטריה שהגיעו לארץ ישראל בימי העלייה החמישית. כן שיתפה פעולה עם עולי צ'כוסלובקיה והונגריה. חלק מתעמולתה נגעה לשמירה על כבודם וזכויותיהם של עולי העלייה החמישית[9] ובמיוחד על תרבותם בה הם היו גאים[10]. המפלגה הייתה בעלת אופי מדיני מתון. היא תמכה בשיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי בתוכניות בהתאם לספר הלבן כרע הכרחי, דבר שהוצג על ידי יריביה כשמאלנות[11] ואף אנטי-ציונות[10][12]. המפלגה לא הביעה עמדה לגבי תוכנית בילטמור, דבר שפורש על ידי מתנגדיה כתמיכה בהמשך החיים היהודיים בארץ ישראל תחת חסות המנדט הבריטי. דוברי המפלגה טענו שהם אינם מתנגדים לעצמאות, אך שוללים את קשירת גורלה של הציונות בתוכנית אחת[13]. המפלגה הייתה ציונית, ליברלית ומתונה. כן הייתה המפלגה חילונית, כרובם של עולי מרכז אירופה.