Bidspirit auction | Anti Semitism, the Blood Libels

Anti Semitism, the Blood Libels ”Ritual Murder?” Published in Nazi Germany 1934. Rabbi Yosef Carlebach. - A pamphlet by Rabbi Dr. Yosef Zvi Carlebach against the blood libels. Published in Germany under Nazi rule. Very rare. Appears in Israel National Library, but has never been offered for sale in Israel. Few copies are known in the world. Ritualmord? : zur Blutbeschuldigung / Jos. Carlebach. מוציא לאור [Hamburg] : Verlag und redaktion des ”Israelitischen Familienblattes” שנה 1934 הערות ”Sonderbeilage zum ”Israelitischen Familienblatt”, Nr. 24 vom 14. Juni 1934.” היקף החומר [16] pages 21 cm. German. Very good condition. הרב ד”ר יוסף צבי קרליבך (בגרמנית: Joseph Zwi Carlebach; כ”ב בשבט תרמ”ג, 1883 – ח' בניסן תש”ב, 26 במרץ 1942) היה מחנך ורב גרמני, רבה של המבורג, ועסקן נמרץ עבור הישיבות באירופה. נספה בשואה. קרליבך נולד ב-30 בינואר 1883 (כ”ב בשבט ה'תרמ”ג) בליבק שבגרמניה, השמיני מתוך 12 ילדיהם של אסתר (גר'), סופרת ומשוררת ובתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, רבה הראשון של ליבק, ושל הרב ד”ר שלמה קרליבך, שהיה רבה של ליבק אחרי הרב אדלר. הוא וארבעה מאחיו היו לרבנים. הבכור מבניהם, הרב ד”ר עמנואל קרליבך, היה רבן של ממל וקלן, מחנך ופעיל פוליטי. השני מאחיו, הרב ד”ר אפרים קרליבך, היה רבה של לייפציג ומחנך אף הוא; בנו עזריאל קרליבך היה עיתונאי ישראלי, עורך העיתונים ”מעריב” ו”ידיעות אחרונות”. האח הרב ד”ר דוד קרליבך (1886–1913) נפטר בגיל 27, והספיק לחבר מספר מאמרים וספרים בנושאים שונים. הרב ד”ר הרטוויג נפתלי קרליבך, אח נוסף, היה רב במרחב הגרמני ובארצות הברית ומחנך; בנו הרב שלמה קרליבך נודע בכינוי ”הרב המרקד”. דודו, הרופא אפרים אדלר (גר'), היה הסנדק בברית המילה שלו, והשפיע עליו רבות.[1] למד בקתרינאום (גר'), גימנסיה בליבק.[2] למד תלמוד אצל הרב מרדכי גוּמפל (1833–1912), תלמיד של הרב יעקב אטלינגר מאלטונה. הרב גומפל התגורר בבית משפחת קרליבך, ולימד את כל בניה.[3] בשנים 1901–1905 למד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת ברלין. בין מוריו היו מקס פלאנק, וילהלם דילתיי ואולריך פון וילאמוביץ-מלנדורף (אנ'). במקביל למד באופן מזדמן בבית המדרש לרבנים בברלין אצל רבי דוד צבי הופמן, הרב יוסף וולגמוט (צר'), אברהם ברלינר ורבנים וחוקרים נוספים, ובמקביל לימד בבית הספר של קהילת ”עדת ישראל” שבניהולו של מאייר הילדסהיימר, בן הרב עזריאל הילדסהיימר. עם סיום לימודיו בהצטיינות יתרה (summa cum laude) באוניברסיטה קיבל במרץ 1905 תואר מורה (Oberlehrer-Examen) במתמטיקה ובמדעי הטבע לבתי ספר תיכוניים. עוד באותו היום הזדמן לברלין אפרים כהן-רייס, מנהלו של בבית הספר למל בירושלים, והציע לקרליבך הצעיר משרת הוראה בבית הספר שניהל. לאחר שהתייעץ עם אביו הסכים הרב יוסף צבי קרליבך, [4] ובשנים 1905 עד 1907 כיהן כמורה למדעי הטבע בבית הספר למל בירושלים. בתקופה זו פגש את הראי”ה קוק, אז רבה של יפו והמושבות, והתפעל ממנו. גם מן הרב ד”ר אלעזר הלוי גרינהוט והרב שמואל סלנט התרשם, ותיאר בהתלהבות בזיכרונותיו ובמכתביו.[5] העלה את רשמיו מארץ ישראל על הכתב בעיתוני יהדות גרמניה ואנגליה, והרצה עליהן. אחת מהרצאותיו, Das heilige Land (”ארץ הקודש”), הועלתה על הכתב ויצאה בברלין בשנת 1909. בקיץ 1908 שלחו לו רשויות גרמניה זימון לבדיקה גופנית שגרתית לפני שירות צבאי, והודיעו לו כי הם עתידים לגייסו. הוא חזר לגרמניה, והונחה להתגייס ביום שלאחר סוכות; עם זאת, לאחר בדיקה גופנית נוספת נפטר משירות צבאי.[6] עם חזרתו לגרמניה החלה מחלוקת על שלימד בלמל, שמספר רבנים ארץ-ישראליים החרימו. הרב קרליבך הסביר במאמרים בעיתונות מדוע הסכים ללמד בבית הספר, כיהודי אורתודוקסי; לדבריו, רוב הרבנים אישרו את פעילות למל ובארץ ישראל לא הייתה הנהגה יהודית מחייבת, אלא קהילות-קהילות, כך שהאיסור היה רק על בני הקהילות של הרבנים החותמים, רבנים ממוצא אירופאי, שחששו מהתבוללות. כתלמיד של שיטת ”תורה עם דרך ארץ” דגל בשילוב המסורת היהודית עם תרבות חילונית.[7] המשיך בלימודיו האקדמיים בברלין, ובהמשך גם בלייפציג ובאוניברסיטת רופרכט-קרל בעיר היידלברג, וב-1909 קיבל תואר במתמטיקה, מדעי הטבע ועברית בהיידלברג. עבודת הדוקטורט שלו, Lewi ben Gerson als Mathematiker. Ein Beitrag zur Geschichte der Mathematik bei den Juden (לוי בן גרשון כמתמטיקאי: מאמר על ההיסטוריה של המתמטיקה אצל היהודים), עסקה בכתביו וברעיונותיו המתמטיים של פרשן המקרא, הפילוסוף והמדען רבי לוי בן גרשון, הידוע בראשי התיבות ”רלב”ג”; הוא הוציא אותה שנית ב-1910 בברלין. קטעים מספרי הרלב”ג פרסם בספר היובל לכבוד אביו שיצא בשנת תר”ע, במלאת 40 שנה לשבתו על כס הרבנות בליבק.[8] בשל קשריו עם פאול נתן מחברת עזרה, שלקחה ב-1904 תחת חסותה את ”למל”, קיבל משרה של מורה בגימנסיה הממשלתית לבנות בשכונת שרלוטנבורג בברלין ”מרגרטן-ליצאום” (Margareten-Lyzeum), בניהולו של פרדיננד יאקוב שמידט (גר'). בבית הספר למדו נערות יהודיות רבות מבתים דתיים. אחת מהן הייתה שרלוטה (לוטה) פרויס, בתו של הרופא והחוקר יצחק יוליוס פרויס. קרליבך התאהב בה, וב-1 בינואר 1919 הם נישאו. מאוקטובר 1908 ועד 1914 לימד מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ומינרלוגיה בגימנסיית מומזן (Mommsen-Gymnasium), ובמקביל למד ולימד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1914 נסמך לרבנות. מלחמת העולם הראשונה ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. עם הגעת הידיעות על ההרס ואי-הצדק במלחמה לברלין, חיבר הרב קרליבך מאמר בשם Moral als Politik (מוסר כפולטיקה), ובו הביע את רצונו לפעולה אתית גם בקרב הפוליטיקאים, וביסס זאת על נבואות ירמיהו.[9] בהמשך גויס לצבא הגרמני; תחילה שימש כאיש קשר בתחנת מעבר למברקים במיינץ. בהמלצת גיסו, הרב ד”ר ליאופולד רוזנק, רבה של ברמן,