Bidspirit auction | תעודת הוקרה יפה לגביר, בחתי”ק

תעודת הוקרה יפה לגביר, בחתי”ק גדולי תלמידי החת”ס. ירושלים, תרל”ו - מכתב נאה מאוד, בכתיבה קליגרפית בסגנון מכתבי השדר”ות הירושלמים. תוכן המכתב: ברכות עצומות בחתימות-יד-קדשם של שניים מחשובי תלמידי החתם סופר, הגאונים הקדושים רבי יצחק מפראג בעל פרי יצחק, ורבי אהרן משה בוימגרטן מייסד ישיבת חתם סופר. המכתב נשלח אל אחד מגדולי מחזיקי התורה – רבי משה נפתלי פראג. ירושלים, תרל”ו [1876]. גדולי תלמידי החתם סופר, החתומים על המכתב, מברכים את הגביר מעיר הקודש והמקדש בברכות עד בלי די: “ממקור השפע והברכה ישפות העליון רב טוב והצלחה וחיים טובים וארוכים... ותכון תפלתנו להשוכן בציון, שאו ברכה מאת ה', הון ועושר בביתם, וצדקתם עומדת לעד, והעושים והמעשים יחד אבות ובנים, ישבו עולם דשנים ורעננים, ברבות הטובה, גם עד זקנה ושיבה, וזכות התורה אגוני מגנא ואצולי אצלא... ה' משמים יריק עליו שפע וברכה והצלחה וכל טוב סלה... הק' יצחק מפראג, אהרן משה בוימגארטען”. מפרט: [1] דף כפול. 27 ס”מ. חתימות כפולות, בעברית ובלועזית. בשולי הדף, חותמות מוסדות הצדקה בירושלים. מצב: טוב. כתמים. קמטים וסימני קיפול. ............................................... ....................... הגה”ק רבי יצחק אופלטקה [פראג; תק”פ-תר”ס], תלמיד מרן החתם סופר. ראש ישיבת כולל שומרי החומות ומראשי חכמי ירושלים. בעל מחבר ספר ”פרי יצחק” (ירושלים, תרס”ט). עלה בבחרותו לירושלים בשנת תקצ”ח בהוראת רבו בכדי לחזק בה את הישוב היהודי. היה מראשי ישיבת 'דורש ציון', נשואת המכתב שלפנינו, אותה יסד בשנת תרכ”ו, יחד עם רעיו תלמידי רבו הקודש, רבי יונה ליב מנדלזון-לבל ורבי אהרן משה בוימגרטן. נודע כגאון וקדוש ומרביץ תורה בישיבתו וכן בישיבת כנסת יחזקאל לבני עדת הספרדים והרבה מחכמי הספרדים נמנו בין תלמידיו. הוא היה ה”מסתפרד” הראשון [ונהג לחתום לעיתים ס”ט – סין טין]. היה חתנו של רבי ברוך עייאש נכדו של הראשון לציון החכם רבי יעקב משה עייאש. חי בירושלים כ-65 שנה וסרב לצאת ממנה כל ימי חייו וכה הוא כותב על עצמו: “זכיתי לבוא לשערי עיה”ק תובב”א ותלי”ת ולא הצגתי רגלי חוצה מיום שדרכתי על אדמת הקודש ויושב באהל התורה” . על מצבתו נחרט התואר ”ארון האלקים”. [החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמ-רמא; הגאון שנשכח, עמ' 154]. הגה”ק רבי אהרן משה בוימגרטן [תקע”ב-תרל”ז], תלמיד מרן החתם סופר, והראשון מתלמידי החת”ס שעל לארץ ישראל. ראש ישיבת ”חתם סופר-אוהל משה” על שם רבו הגדול. למד גם אצל הגאון רבי מרדכי בנעט מניקלשבורג ואצל הגאון בעל ה'ברוך טעם' מלייפניק. נודע ביראתו המופלגת וחי חיי קדושה וטהרה. עלה בבחרותו לארץ ישראל-צפת בשנת תקצ”ד, ולאחר ה”רעש” בצפת בשנת תקצ”ז עבר לירושלים. ממייסדי כולל אונגרין-שומרי החומות. מראשי ישיבת ”דורש ציון”, אותה יסד בשנת תרכ”ו, יחד עם רעיו רבי יונה ליב מנדלזון-לבל ורבי משה אהרן בוימגרטן. בספר זכרון לחובבים הראשונים [חוברת י”ז] מובא אודותיו: ”בשנת תקצ”ד עבר בפרעסבורג שד”ר מעיה”ק צפת ת”ו ונפש הצדיק הזה ר' משה שהי' אז כבן כ”ב שנה אוותה לעלות לאה”ק ורבו הגאון [החת”ס] הסכים על ידו ונתן אותו על יד הרב השד”ר ואמר לו: 'הבחור הזה בחירי רצתה נפשו ראיתיו מבני עליה אשר לו יאתה לעלות ולשכון כבוד באה”ק קחנו עמך ועיניך שים עליו ויברך אותו רכב והצלח' ועלה עמו לעה”ק צפת, הוא הראשון מבני הישיבה הזאת וממדינה ההיא אשר עלו ובאו לארה”ק” . [החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמ-רמא].