Bidspirit auction | ”אוי לי אם אומר” –

”אוי לי אם אומר” – מכתב פולמוסי חריף מאת הגאון רבי יוסף חיים שאכטער אב”ד קוסטנצא, נגד פסיקת הראשל”צ רבי יעקב מאיר. מכתב הלכתי־פולמוסי חשוב וחריף במיוחד, מאת הגאון רבי יוסף חיים שאכטער, אב”ד קוסטנצא (רומניה), אל הגאון רבי חיים מרדכי ראללער, אב”ד ניאמץ ובעל שו”ת באר חיים מרדכי. קוסטנצא, יום א', פרשת חוקת – ”ובחרת בחיים לפ”ק” [תרפ”ו 1926]. הרקע למכתב: העיר קוסטנצא שברומניה הייתה עד השואה מרכז יהודי חשוב, ובתחילת המאה העשרים פעלו בה שתי קהילות: אשכנזית וספרדית. בקהילה הספרדית התעוררה בעיה חמורה של נישואי תערובת בין יהודים לנכריות. בעקבות זאת אסר רב העיר, הגרי”ח שאכטער, על מוהלי העיר למול את ילדי התערובת שנולדו לנכריות שלפי ההלכה דינם כגויים (ובמכתב הוא מכנה אותם בלשון חריפה ”שרצים” ). בשנת תרפ”ו הגיע לביקור ברומניה הראשון לציון רבי יעקב מאיר , הרב הראשי לארץ ישראל, ופסק בניגוד מוחלט לדעת אב”ד קוסטנצא: לא רק שהתיר למול את ילדי התערובת, אלא אף קבע כי מדובר במצווה גדולה. במכתב שלפנינו מתוארת בהרחבה השתלשלות המחלוקת ההלכתית והאישית בין אב”ד קוסטנצא לבין הראשון לציון. הדברים כוללים תיאורים מפורטים של השיחות שהתנהלו ביניהם, לצד התבטאויות חריפות במיוחד משני הצדדים. כך, בין היתר, מתאר הגרי”ח שאכטער את שינוי גישתו כלפי הראשון לציון: ”מתחילה דיברתי עמו בדרך כבוד… כי באמת יש לו הדרת פנים כתואר פני מלאך… אבל כשראיתי שהוא באחת… החלותי לדבר עמו מעט קשות”. עוד כתב: ”אמרתי לו שאכתוב לכל הרבנים… איך שהתיר הרצועה” ועל כך השיב לו הראשון לציון, כדבריו: ”אדון הרב מקוסטנצא יכתוב לכל רבני העולם… והצדק עמי”. ובהמשך: ”ועוד אחרת שאלתי אותו כבודו מסכים לברך על שרץ טמא מנוצרית ברכת אשר קידש [ידיד מבטן]?” המחבר מביא גם ביטויים קשים שנאמרו עליו: ”הרה”ג הנ”ל עשה ממני חוכא ואיטללולא”, ”לבי נקרע לגזרים ל”ע”, ”הישמע כזאת? מה אומר ומה אדבר”. המכתב משקף את בעיית ההתבוללות באירופה בראשית המאה העשרים, ואת המחלוקת בין סמכות רבנית מקומית לבין הנהגה רבנית כלל־עולמית [”לפי דעת דעתם של חשודי קונסטאנצא... הוא הרב הראשי וגאון עולם ובודאי יותר מכל הרבנים מחוץ למדינה”]. לגודל חשיבותו נדפס המכתב במלואו בספר ”אוצרות ירושלים” (ירושלים, תשט”ז), חלק ו', סימן קל”ב – למעט השורה האחרונה העוסקת בעניין אישי, שאינה מופיעה בדפוס. [1] דף, שני עמודים כתובים, 27 ס”מ. הכל בכתי”ק, חתימה וחותמת. מצב;  טוב מאוד. כתמי זמן. סימני קיפול. נקבי תיוק.