Bidspirit auction | הדמות השנויה במחלוקת - הזוהר

הדמות השנויה במחלוקת - הזוהר המזוייף - ”קונטרס מספר הזוהר חיבורא תניינא” ברלין תקמ”ג - עם הסכמת רבי חיים מצאנז ”ולא נודע מבטן מי יצאו הדברים” ועם הסכמת בעל הפורת יוסף ”כי ידעתי את האיש... שהוא ממגנבי דברים אך חלוק מהם.... - ספר נדיר מאוד מאוד, לא נראה במכירות! כרוך עימו אגרת הקודש המיוחסת לרמב”ן אך יש שמיחסים אותה לרבינו יוסף ג'יקטיליה, ברלין - תקמ”ג בעמוד האחרון שיר נדיר - מאת המוציא לאור יצחק סטנוב ”אגרת הקדש קצרה יריעתך” פולמוס - האיש השנוי במחלוקת וספריו. יצחק סטנוב - מראשי המשכילים, מחבר ספרים רבים ומנהל בית הדפוס של המשכילים סטנוב נולד בעיירה סטניב (Сатанів) שבפודוליה, רוסיה (כיום אוקראינה). ב-1772 הגיע לברלין, ושם עבד כמלמד תינוקות אצל עשירי העיר היהודים. בברלין התוודע לאנשי תנועת ההשכלה שהחלה אז לצמוח שם, ובהם משה מנדלסון, נפתלי הרץ ויזל, יואל ברי”ל ואחרים. הוא עבד כמנהל בית הדפוס של המשכילים, ”חינוך נערים”, והוציא לאור עשרות ספרי השכלה. מפעם לפעם חזר לעיירתו בפודוליה, שם נשארו אשתו ומשפחתו. נפטר בתקס”ה 1804 בברלין. דמותו של סטנוב הייתה שנויה במחלוקת גם בימיו וגם לאחר מותו. את חיבוריו כתב בסגנונות רבים ושונים, וחלק מהם הציג כאילו נכתבו על ידי חכמי ישראל בדורות הקודמים; וממילא התייחסו אליו כאל קל דעת במקרה הטוב, וכאל זייפן ורמאי במקרה הרע. כן נראה מהסכמה שכתבו חמישה רבנים, ובהם רבי יוסף תאומים, לספרו ”משלי אסף” (ההסכמה כנראה מזויפת): ”לא נודע מי חיברה, כי מהר”י הנ”ל אומר שכן מצאה וכן הייתה, והנראה שבאמת משל הוא, ואולי מהר”י הנ”ל עצמו חיברה אשר זה דברו גם בחיבורו אמרי בינה, כי ידענו את האיש ואת שיחו הצח כי הזמן חלק לו בבינה והחכמה כבוד והדר המליצה תעטרהו... סוף דבר לאו אסף חתים עלוי'”. בהסכמת הספר שלפנינו ”קונטרס מספר הזוהר חיבורא תניינא” זייף את הזהר (וכנראה גם את ההסכמות) בהסכמה של בעל הפורת יוסף תיאר את ההבדל בינו ובין זייפנים רגילים בכך ש”כל מגנבי דברים גונבים משל אחרים ומייחסים לעצמן, וזה גונב משלו ומייחסם לאחרים”. וכן בהסכמת רבינו חיים מצאנז בעותק שלפנינו כתב ”ולא נודע מבטן מי יצאו הדברים” . גם דעותיו עמדו בתווך שבין שני המחנות: מצד אחד היה מסור להשכלה ולמדעי הטבע, ומצד שני שאב את הפילוסופיה שלו מחכמי ימי הביניים היהודיים והמשיך לשמור מצוות. מבקריו בני זמנו כינו אותו ”חציו מין [כופר] וחציו מאמין”, והמשכילים הקיצוניים לגלגו על צביעותו הדתית. לתדמיתו רבת-הפנים תרם גם סגנון לבושו: הוא לבש בגדים גרמניים מודרניים כמו המשכילים, ומעליהם מעיל פולני ארוך כמו שומרי המסורת!