Bidspirit auction | שו”ת מים רבים - אמשטרדם

שו”ת מים רבים - אמשטרדם תצ”ז | 1737 - העותק של רבינו יהונתן אייבשיץ!! ארבעת חלקי השו”ת מים רבים מאת רבי רפאל מילדולה - מהדורה ראשונה. ארבעת החלקים בכרך אחד, שער נפרד לכל חלק. [5], נג, [1]; [1], עא; [1], כט; [1], נ, נב-נה דף. חסר דף נא מספירת הדפים האחרונה. 30.5 ס”מ. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כריכת עור משובח חדשה נאה. מצב כללי טוב. העותק האישי בו למד ענק הדורות רשכבה”ג רבינו יהונתן אייבשיץ אב”ד אה”ו: בראש עמוד השער רישום מתקופת ההדפסה: ז ה הספר שייך להרב הגאון הגדול המפורסם מהור”ר יהונתן” במרכז השער חתימת הגאון רבי וואלף פאסוויילר תלמידו של רבי יהונתן אייבשיץ. ללא ספק ”הרב הגאון הגדול המפורסם מהור”ר יהונתן” באותה תקופה הוא לא אחר מאשר ”הרבי רבי יהונתן”, רבי יהונתן אייבשיץ שנחשב לגדול הדור בתקופתו. גם בחלק השני רישום ארוך אודות שייכות הספר ל”...הגאון הגדול המפורסם... אב”ד ור”מ....” אך הרישום מחוק וקצוץ ואין בידינו הוכחה על מי המדובר. חתימה נוספת בשער הראשון של הגאון רבי זלמן פירסט אב”ד היידלברג. הגאון הנודע רבי יהונתן אייבשיץ (תנ”ד לערך-תקנ”ד) הנודע בפי כל בתואר 'הרבי רבי יהונתן אייבשיץ' – בעל אורים ותומים ויערות דבש ועוד, פוסק הדורות, גאון וחריף עצום, מקובל אלוקי ובעל קבלה מעשית, צדיק וקדוש נשגב, חכם הרזים. נודע בכל תפוצות ישראל בגאונותו, חריפותו, צידקותו וקדושתו, שמו נישא בפי כל גדולי הדורות בהערצה והערכה שאין דומה לה ואין לך כתר תהילה שלא קשרו לראשו עד שבעל 'ישמח משה' אמר שאלו היה בדורם של הרמב””ם והרשב”א היה כמותם (חיי יהונתן אות כ”ה) ומהרי”א מקומרנא כתב בשם רבו רבי צבי הירש מזידיטשוב שאמר 'על גאון עוזנו איש האלהים רבינו יהונתן שזכה למדריגת גילוי אליהו ושבחו מי ימלל והלואי אהיה עפר תחת כפות רגליו' (נתיב מצוותיך, שביל האמונה פרק ו') בשנות ילדותו התייתם מאביו רבי נתן נטע שהיה רב בעיר אייבשיץ, ונשלח לפרוסטיץ לבית הגאון רבי מאיר איזנשטט בעל ”פנים מאירות” שאימץ אותו לבן ולתלמיד, כבר בשנות צעירותו נודע לעילוי מופלג. בגיל 14 נישא לבת רבי משה יצחק שפירא אב”ד בומסלא. כשנתיים ישב בבומסלא ולימד בישיבת חותנו, ולאחר מכן עבר להמבורג, שם עסק בתורה יחד עם רב העיר רבי יחזקאל קצנלבוגן בעל כנסת יחזקאל. בשנת תע”ד נקרא ע”י קהילת פראג (שהיתה הקהילה המרכזית במדינות בוהמיה) לשמש בה כדרשן והוא אז רק כבן 19. דרשותיו עשו רושם גדול על שומעיו וזמן קצר לאחר מכן התמנה גם לראש הישיבה בפראג והרביץ תורה לתלמידיו בסגנון הפלפול המיוחד לו. באותו זמן החל לשמש גם כחבר בית הדין בפראג, ומשם החל להתפרסם על פני תבל. יהודי פראג החשיבוהו כשני לרב העיר הגאון רבי דוד אופנהיים. עקב חכמתו הרבה התחבב על השרים וההגמונים, ובנעימות הליכותיו הצליח להשפיע עליהם להקל את היחס הקשה ועול הגזירות מעל היהודים. עמד בגאון ובפקחות בויכוחי-דת וחכמה עם חכמי האומות, על עיקרי היהדות ועל חכמת התלמוד, בקשריו אלו הסתייע בהשתדלותו בעניין הדפסת התלמוד, שכן באותה זמן עוד שלטה תקנה שלא להדפיס את התלמוד. לאחר שקיבל אישור, הדפיס את מסכת ברכות, עם מספר השמטות בעניני אגדה (נדפסה תחת השם ”הלכות ברכות”). עמד בקשר גם עם גדולי מדע הרפואה, ובספריו מובאים דברים שהוכיח לידידיו מגדולי הרופאים בהאללע ובפראג, בעניני טריפות ובעניני נדה. בשנת תק”א נבחר לרבה של העיר מיץ (מץ) בצרפת, על מקומו של הגאון רבי יעקב יהושע פאלק בעל ”פני יהושע” (שעבר אז לכהן כרב ואב”ד פרנקפורט דמיין). באותה שנה נכבשה העיר פראג ע”י הצרפתים, במהלך ”מלחמת הירושה האוסטרית”. על אותה תקופה כתב בהקדמה לספרו ”כרתי ופלתי”: ”אשר העיר ה' את רוחי ללכת מפראג לעיר גדולה של סופרים עיר ואם בישראל ק”ק מיץ ובחמלת ה' הוציאני טרם יצא קצף ה' במקרים רעים אשר קרה לק”ק פראג...”. במהלך המלחמה הואשם רבי יהונתן ע”י האוסטרים בסיוע וריגול לטובת הצרפתים, ועל כן הוחרם כל רכושו שנשאר בעיר פראג [יתכן והרישום בגרמנית על הספר שלפנינו נעשה אז - בעת החרמת רכושו בפראג]. תקופת רבנותו במיץ נמשכה כתשע שנים, עד שנת תק”י - בה עבר לכהן ברבנות קהילות אה”ו (איחוד הקהילות בערים: אלטונה, המבורג וונדסבק. תפקיד הרב בקהילות אה”ו היה מרכזי בהנהגת קהילות אשכנז). לרבנות אה”ו נבחר על מקומו של הגאון רבי יחזקאל קצנלבוגן בעל ”כנסת יחזקאל”. באלטונה ישב באותם ימים רבי יעקב עמדין, שחשד את רבי יהונתן באמונת ה”שבתאות” ועקב כך התפתח ביניהם פולמוס עז ומר. רבי יהונתן, שהיה מגדולי ה”חריפים” שבדורו, עמד רוב השנים בראשות ישיבה גדולה - בפראג, במיץ ובאלטונה. אלפי תלמידים למדו בישיבתו, ורבים מרבני דורו היו מתלמידיו ותלמידי-תלמידיו. ספרים רבים יצאו לאור מתורתו, כאשר מלבד הספר ”כרתי ופלתי” על יורה דעה, שנדפס בחייו באלטונה תקכ”ג, נדפסו לאחר פטירתו מתורתו, ע”י צאצאיו ותלמידיו: ”תפארת ישראל” על הלכות נדה (קרלוסרוא, תקכ”ו); תרי”ג מצוות בחרוזים (פראג, תקכ”ה); ”אורים ותומים” על שו”ע חושן משפט (קארלסרוא, תקל”ה); ”יערות דבש” דרושים (קרלוסרוא, תקל”ט); ועוד ספרים רבים על הרמב”ם והשו”ע, חידושים על הש”ס, פירושים ודרשות על התורה ועל הגדה של פסח, ועוד.