Bidspirit auction | היסטורי! - מכתב הרבנים הראשיים

היסטורי! - מכתב הרבנים הראשיים אל ראש הממשלה דוד בן גוריון אודות גיוס דתיים לצה”ל. כ' טבת, תש”י [9.1.1950] - מסמך היסטורי מרתק. מכתב הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן ציון מאיר חי עוזיאל אל ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן גוריון. ”.. חוק שירות הביטחון אשר נכנס לתוקפו בימים אלה, חל בעיקרו על הצעירים במדינה. בתוך כלל הנוער שנקרא לשירות נמצא חלק לא קטן של צעירים שהתחנכו חינוך דתי, שומרי תוה”ק ומקיימי מצוותיה. עם גיוסם לצבא יעזבו את הבית והסביבה, בהם קיבלו את חינוכם הדתי, ויעברו לקסרקטינים, משקים ומשלטים נטולי האווירה הדתית שאליה הורגלו, וזה גורם סכסוכים ומריבות..” ”.. כדי לקיים גם להבא את שלימותם הדתית והרוחנית.. הננו מוצאים הכרח החלטי את ריכוזם ביחידות דתיות..” רקע: ”חוק שירות ביטחון” המקורי התקבל בכנסת ב-8 בספטמבר 1949. על פי החוק שירות הגברים היה לשנתיים (בין גיל 18 ל-49) ולנשים שנה (בין גיל 18 ל-34). שחרורם של בחורי ישיבות משירות צבאי החל כבר לפני קום המדינה, כאשר במרס 1948 הורה ראש המטה  הארצי לראשי חטיבות צה”ל שהיו בהקמה:  ”נתקבלה החלטה כי בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא...  החלטה זו כוחה יפה למשך שנת תש”ח,   ובסוף השנה תיבחן הבעיה מחדש...” ב-1 באוקטובר 1948 דיווח דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, למועצת המדינה הזמנית על  החלטתו שלא לגייס בחורי ישיבה.  בתקופה ההיא נכללו בהסדר כ-400 תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם. בימיה הראשונים של מדינת ישראל, הנימוק העיקרי להסדר דחיית השירות היה ”להציל את  הגחלת” שכמעט כבתה בשואה. ניתן לראות זאת במכתבו של הרב הראשי הרב הרצוג  לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ב-1949: ”.. אחרי העיון הראוי וההתבוננות החודרת  מבחינת קיומה של תורתנו הקדושה אחרי השואה האיומה, שבה הושמדו רבבות תלמידי  הישיבות באירופה, ראשיהם וחכמיהם הי”ד, ולא נשאר מהם רק שריד-מעט...דעתי היא שיש  לשחרר אותם מחובת הצבא בכדי לתת למעטים הללו להמשיך בלימוד תורתנו הקדושה, שהיא  גם לצורך ולכבוד מדינתנו..” מיומנו של דוד בן-גוריון עולה כי ראשי הישיבות פנו אליו בבקשה שיפעל להסדרת מתן פטור משירות צבאי  לתלמידי ישיבות בחקיקה. כך סיפר בן-גוריון ביומנו ב-9 בינואר 1950: ”באה אצלי משלחת ראשי ישיבה: הרב זלצר, סוקצינסקי, הרב כץ מפ”ת, הרב  סורוצקין ועוד צעיר אחד (הרב טננבוים – א.א.). באו לבקש על שחרור בחורי ישיבה  משירות ביטחון, ואם כי הודעתי להם מראש שבקשתם כבר ניתנה – ביססו דבריהם  באריכות בזה אחר זה. בבקשה שיינתן חוק על שחרור; הסברתי להם שהחוק לא  יתקבל, הציעו– תקנות על-ידי הממשלה או שר הביטחון, שמא ישתנה בינתיים שר  הביטחון. נימקתי קשיי התקנה... הם חוששים שרוב בחורי ישיבה יפסיק משנתו לא  ישוב אליה. גם לא הסכימו להצעתי לאמן בחורי הישיבות במקומן. אם כי הבאתי ראיה ממשה רבינו ויהושע בן-נון (לדבריהם היו אלה ראשי ישיבות שהיו מצביאים).” במכתב של בן-גוריון מינואר 1951 למנהל משרד הביטחון ולרמטכ”ל דאז הוא הסביר כי הוא שחרר את  בחורי הישיבה מכוח חוק שירות הביטחון, התש”ט-1949 .לדבריו: ”על יסוד סעיף 12 בחוק שירות ביטחון, שחררתי בחורי הישיבה מחובת השירות  הסדיר. שחרור זה חל אך ורק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימודי תורה  בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות. השחרור אינו  חל על ”בחור ישיבה” שעוזב הישיבה לזמן מה ועוסק בעניין אחר, אפילו בעניין שמוטל  עליו מטעם הישיבה... במקרה שיימצאו ”בחורי הישיבה” מחוץ למקום לימודם בישיבה,   ולו גם בשליחות איזו שהיא, על המשטרה הצבאית לאסור בחורים אלה אם לא יוכיחו  ששירתו בצבא כחוק, ולהביאם לקלט צבאי.” תורתם אומנותם: ב-12 בפברואר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, העניקה המדינה-שבדרך את הפטור הראשון משירות צבאי לתלמידי הישיבות. חרף המלחמה, שחייבה את גיוס כל הכוחות האפשריים ביישוב, כתבו ראשי ”מרכז המפקד לשירות העם” לרבנות הראשית ולוועד הישיבות שהוא מסכים לדחיית שירות של שלושה חודשים ”רק לתלמידי ישיבות אשר תורתם אומנותם”. המרכז הדגיש, עם זאת, ש”כל תלמידי הישיבות האחרים יגויסו לשירות כמו כל אזרח”. חודשיים לאחר מתן הפטור הראשון פנה הרב יצחק הרצוג, לימים הרב הראשי של ישראל, אל מרכז המפקד לשרות ומחה על הכוונה להטיל סנקציות על תלמידי ישיבות חרדיות שיוגדרו כמשתמטים מגיוס. ” אני אצא נגדכם במחאה גלויה, חריפה, לעיני כל ישראל. אין לכם רשות להשתמש באמצעי של כפייה דרסטי כזה נגד שארית הפליטה של מקיימי תורתנו הקדושה בירושלים ”, הזהיר. עם השנים גדל מאוד היקף השחרור שניתן לתלמידי ישיבות חרדיות ומספרם הגיע לכמה אלפים מדי שנה. ב-1958 נודע על כוונתו של ראש הממשלה בן-גוריון לצמצם את היקפי דחיית הגיוס לצה”ל שניתן לתלמידי הישיבות החרדיות - דחייה, אשר בפועל הפכה לפטור משירות. כוונתו עוררה חשש בקרב חלק ממנהיגי הציבור החרדי והדתי, והרב הרצוג בכללם. הרצוג הביע בפני בן-גוריון את דאגתו מהשינוי המסתמן במצבם של תלמידי הישיבות, וכתב לו כי ”אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתה, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום” . בן גוריון דחה את קביעתו של הרב הרצוג, וכתב: ”איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך שבגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום. לא הם בנו את הארץ, לא הם חירפו את נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת), ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים”. עוד ציין: ”כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משרות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה... המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו . איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. זוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר,