Bidspirit auction | פעמי ההיסטוריה! חוזה החכירה המקורי
פעמי ההיסטוריה! חוזה החכירה המקורי של חורבת רבי יהודה החסיד על ידי הפרושים מאת משפחת אמזלג - ירושלם תרי”א - ”בעה”י כן בא לפנינו הגבאים הכוללים דמדינת רוסיא. מחזיקים בעץ החיים כולל פרושים שבארץ החיים תוב”ב, הפשרה הנעשית עפ”י ב”ד הגדול שבירושלים תובב”א, בין ממוני ראשי העדה דכו' פרושים לבין הכבודה הגבירה סי' רחל אלמנת המנוח הגביר הנדיב סי' יוסף אמזעליג ובניה בני הגביר המנוח הנ”ל”. כך פותח המסמך המקורי והנדיר שלפנינו מלפני 170 שנה, המתעד את אחת מאבני הדרך שעברו על בית הכנסת שבחורבת רבי יהודה החסיד - חוזה החכירה של בית הכנסת על ידי עדת הפרושים מאת אלמנת הגביר הנדיב רבי יוסף אמזלג זצ”ל. רקע! ”החורבה” כך כונה בהערצה בית הכנסת שהוקם בחצר חורבת רבי יהודה החסיד. הלב הפועם של ירושלים של מעלה וארץ ישראל כולה, אשר סביבו רחשו חייהם של תושבי הישוב הישן. מקום בו הסתובבו גדולים וצדיקים ודמויות קמאיות מצוקי ארץ. סיפור הבעלות של המקום עמד במהלך השנים במרכזו של סכסוך ערבי יהודי ואף היווה עילה לעשיית פוגרומים ביהודים. הגביר הנדיב רבי יוסף אמזלג היה יהודי נכבד ובעל צדקה וחסד לרוב. בתור סוחר עשיר ונתין בריטי ניצל את קשריו הרבים עם השלטון לטובת אחיו היהודיים ובכל עת התארחו בביתו המרווח (המבנה המרשים בו שוכן כיום מוזיאון פטרה סמוך לשער יפו) מלבד אחיו היהודים גם פקידי ממשל נבחרים כמו הקונסול הבריטי בירושלים שהיה אורח קבע בביתו. כמו”כ השר משה מונטיפיורי ואשתו יהודית התארחו בביתו בביקורם המפורסם בארץ הקודש בשנת תקפ”ז. רבי יוסף היה באותה עת היהודי העשיר ביותר בירושלים, הוא תרם ליהודי איזמיר וצפת שסבלו מעוני מחפיר. הוא זה שריצף מחדש את רחבת הכותל המערבי. וגם מימן הדפסה אחת של ספר הזוהר. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו והיה בעל ידע גדול בתורה ובקבלה וגם שימש בעצמו כמוהל. גם לטובת 'החורבה' לא טמן ידו והוזיל ממונו בשביל הבניין, ואף זכה להנצחה בדמות אבן הקבועה בחזית אחד החדרים שציינה את נדבנותו. החדר הוקדש לזכר בנו יצחק דוד שנפטר עוד בחייו. במסמך שלפנינו מתגלה נדבך נוסף מפעולותיו הברוכות. רבי יוסף הלווה סך שלושת אלפים מאגארעס - סכום עצום באותם הימים, לטובת עדת הפרושים בכדי שיוכלו להתפלל במקום. רבי יוסף נפטר בשנת תר”ה ונקבר בהר הזיתים. בחוזה כתוב דין ודברים שהיו מספר שנים לאחר מכן בין גבאי כולל פרושים לבין אלמנתו רחל ע”ה - אשתו השלישית. סוכם שהקהילה תפרע כל שנה סך 280 מארגרעס ואחר זמן כאשר התקשו לעמוד בסכום הנ”ל התרצו הצדדים להוריד הסכום בתשעים מטבעות לכדי 180 מאגארעס. מופיע גם בבירור לאן ילך הכסף. רוב הסכום שהוא 155 מטבעות ילך לאלמנה ובני המנוח ושאר הסכום העולה לסך 25 מטבעות ינתן לידי הגבאים של תלמוד תורה דיתומים ובני עניים מכולל פרושים הי”ו. המסמך כולו כתוב בכתב יד באותיות רש”י, הכתב רהוט, מסודר ונאה ובעימוד ישר, מספר מילות מפתח מופיעות בכתב גדול בכתב סת”ם, נעשה על ידי לבלר מקצועי. מי מעיד! בסופו שורה אחת בכתב יד אחר: ”בפני נתרצו האלמנה הנז”ל ובניה הי”ו בנוסח הנ”ל ולאות אמת חתמתי שמי היום ג' לח' שבט מש' התרי”א ושריר וקים בנימין מרדכי נבון ס”ט” - מדובר בחתימת ידו של חכם בנימין מרדכי נבון זצוק”ל פחות משנה לפני פטירתו. החכם בנימין מרדכי נבון (תקמ”ח - תרי”ב) בן רבי אפרים נבון ונכדו של חכם יונה נבון בעל ”נחפה בכסף” ו”גט מקושר”. אמו הייתה בתו של חכם חיים מונדובי תלמידו של מורינו ה”אור החיים” הקדוש וראש ישיבת ”תפארת ישראל”. אחר פטירת רעייתו הראשונה נישא לאמו של ה”ישא ברכה” שהיה אז ילד כבן 11 שנה, הוא גידלו והשיא לו אשה ופרנסו משך 20 שנה. רבי מרדכי היה מהדמויות הבולטות ביותר בירושלים של מעלה. הוא שימש ראב”ד העיר ועמד בראשות כמה ישיבות בהן ישיבת המקובלים בית אל, ישיבת בית אהרון קצין (יחד עם קרובו, הראשון לציון הרב יהודה נבון), ישיבת חסד לאברהם וישיבת בניין שלמה. בשנת תר”ט (1849) מונה לתפקיד עוזרו של הראשון לציון הרב יצחק קובו ולמעשה הועברו אליו הסמכויות המנהליות של הראשון לציון, אך סירב לקבל את תפקיד ה”ראשון לציון” כדי שלא יפריע לו בלימודו. דאג רבות ליתומים לסדר להם בית ולספק את צרכיהם. חיבר: בני בנימין וקרב איש - ספר שו”ת יצא לאור בשנת תרל”ה. איש אמונים - שו”ת ודרשות אותם ליקט בנו החורג רבי יעקב שאול אלישר ״הישא ברכה״
