Bidspirit auction | מאבק הסמיכה של רבה של

מאבק הסמיכה של רבה של יפו: מכתב דרמטי מאת הגאון רבי יוסף צבי הלוי אל מרן רבי שמואל סלאנט אחרי תרנ”ח / 1898 - מסמך היסטורי יוצא דופן: רבה של יפו ותל אביב יוצא להגנת מעמדו ההלכתי מול רבה של ירושלים, ומציג את ”כתב הסמיכה” המקורי שקיבל מחותנו המנוח להוכחת סמכותו הבלתי מעורערת בדיני ממונות ואיסור והיתר מאחורי הקלעים של הנהגת יפו וירושלים: הדרמה ההלכתית לפניכם מסמך היסטורי ואישי בעל חשיבות עליונה לחקר דברי ימי הרבנות בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19. המכתב חושף מתח פנימי ודינמיקה מרתקת בין שניים מגדולי המנהיגים הרוחניים של אותה תקופה: רבה הקשיש של ירושלים, רבי שמואל סלאנט, לבין מי שעתיד להנהיג את עולם ההלכה ביפו ובמושבות במשך עשרות שנים, רבי יוסף צבי הלוי. המכתב נכתב מיד לאחר פטירתו של אב”ד יפו הראשון, רבי נפתלי הרץ הלוי זצ”ל (בשנת תרנ”ח). עם פטירתו, עלו תהיות ושמועות בחוגי הרבנות בירושלים לגבי זהות יורשו ומידת סמכותו של חתנו, רבי יוסף צבי הלוי, לשמש כסמכות הלכתית עליונה בענייני השחיטה, הממונות וההוראה הציבורית ביפו במכתב פונה רבי יוסף צבי הלוי בנימה מכובדת אך תקיפה ונוקבת אל רבי שמואל סלאנט, על מנת להזים שמועה שהגיעה לאוזני רבה של ירושלים, לפיה חותנו המנוח כביכול לא סמך עליו לחלוטין בענייני הוראה: הנה למען להוציא מלב כ״ג [כבוד גדוליתו] את אשר אמר לי בשבוע העבר בשהותי אצלו בירושלים, כי שמע מחותני זצ״ל שהוא לא רצה לסמוך עלי בענין הנראה [בענייני הוראה והשגחה]...” כדי למוטט את טענת השמועה, מצרף רבי יוסף צבי העתק של כתב הסמיכה הרשמי שקיבל מחותנו עוד בשנת תרנ”ו, ותוהה הלכה למעשה כיצד ניתן לטעון אחרת: • הסמיכה הברורה: הוא מזכיר כי חותנו כתב עליו במפורש ”כל מן דין סמוכו לנא” (נוסח סמיכה מובהק לחכמים). • המציאות בשטח: הוא מדגיש כי משנת תרנ”ו ועד יום הפטירה, שימש בפועל כיד ימינו של חותנו בכל דבר ועניין – הן בשאלות חמורות של איסור והיתר והן בדיני ממונות מורכבים. • ההכרה הציבורית: הוא מציין כי מזה למעלה משנתיים שכל ענייני הדת וההוראה המעשיים ביפו הונחו על כתפיו, ודבר זה ”ידוע לכל אנשי יפו והמושבות”. בסיום המכתב, דורש רבה של יפו מרבי שמואל סלאנט להעניק לו גיבוי מלא ולאשר רשמית את כתב הסמיכה המצורף, על מנת לחתום את הפרשה ולהשקיט את הלעז. מכתב זה אינו רק פריט אוטוגרף של תלמיד חכם, אלא תעודה היסטורית ממדרגה ראשונה המאירה את הליך מעבר השלטון הרבני בעיר יפו – שהפכה באותם ימים למרכז הכלכלי והתרבותי הדומיננטי של היישוב החדש. המכתב משקף את הקשרים, לעיתים המתוחים, בין הנהגת ”היישוב הישן” בירושלים לבין מוסדות הרבנות המתפתחים בערי החוף ובמושבות. הגאון רבי שמואל סלאנט זי”ע (תקע”ו-תרס”ט), ”גאון ישראל אשר הארץ האירה מכבודו ונתפרסם בכל העולם בתורתו וחכמתו כחכימא דיהודאי ועוצם גבורתו בהוראה אשר היה יחיד ומיוחד בזה. גם היה מפורסם מאד בקדושתו העצומה” (הסכמת הגר”ש אוירבך ל'אדרת שמואל', ירושלים תשע”ד). כיהן כרבה הנערץ של ירושלים במשך כשבעים שנה, ומנהיג כל קהילות האשכנזים בארץ ישראל. התפרסם כגאון ועילוי כבר מילדותו. בהיותו נער בגיל בר מצוה קיבל מכתב מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב”ד ווילנא בשאלה מסובכת של סידור גט, באותו המכתב ניכר כי כבר מאז סמך רבו על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. בצעירותו למד רבי שמואל בחברותא עם הגאון רבי ישראל מסלנט [אבי תנועת המוסר]. בשנת תר”א הוזמן לארץ ישראל לכהן פאר ברבנות ירושלים ובהנהגת עדת הפרושים, והקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, וכן ייסד בה בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. רבי שמואל סלאנט נודע כפוסק מובהק ובעל זיכרון גאוני וגם נודע בפקחותו הרבה ורבים המה הסיפורים בהם הציל את יהודי ירושלים בעצותיו המחכימות.