Bidspirit auction | השיעבוד שנמחק: המסמך המטלטל שחשף

השיעבוד שנמחק: המסמך המטלטל שחשף דרמה בבניית בית הכנסת ״החורבה״ המפורסם בירושלים חשיפה היסטורית דרמטית: מסמך מקורי משנת תרי”ג [1853], המהווה שובר ביטול רשמי לשיעבוד שהיה רשום בקונסוליה הבריטית מאת יורשי משפחת אמזלג - שטר הודאה וביטול התחייבות בחתימת יורשי הגביר רבי יוסף אמזלאג – בעניין חורבת רבי יהודה החסיד בירושלים ירושלים, שנת תר”ו (1846)  מסמך היסטורי רב־חשיבות הנוגע לאחת הפרשיות המשפטיות והכלכליות המרכזיות סביב חורבת רבי יהודה החסיד בעיר העתיקה בירושלים, מרכז היישוב האשכנזי הפרושי. השטר שלפנינו הוא הודאה רשמית שנמסרה בפני רבני ומנהלי כולל פרושים אשכנזים וגבאי החורבה הקדושה, ובו מודיעים יורשי הגביר רבי יוסף אמזלאג כי שטר שכירות מוקדם שנמצא בעיזבונו – המתייחס לחורבה ולנכסיה – בטל ומבוטל, וכי השטר המחייב היחיד הוא שטר שכירות מאוחר יותר. המסמך מספר כי בעיזבון רבי יוסף אמזלאג נמצא שטר שכירות ישן משנת תקצ”ט (1839), שעליו חתומים ארבעה ממוני כולל פרושים, ובו נכתב לכאורה כי כל חורבת רבי יהודה חסיד, על בנייניה והכנסותיה, משועבדת ושכורה לו בסכום של 3,000 מג’אראס (דענדליך). אולם יורשיו מציינים כי שטר זה נמצא קרוע, לאחר שבוטל כדין, ושנכתב אחריו שטר שכירות חדש ומפורט. השטר החדש, כך מבואר במסמך, נחתם בידי עשרה רבנים ממונים וגזברים, עם חותמות הכולל וחורבת הקודש, והוא הקובע למעשה. בו מודגש במפורש כי בית המדרש “מנחם ציון”, העזרות, המרחץ ובית הטבילה אינם כלולים בשכירות ובשעבוד כלל. המסמך מתייחס גם להעתק מוטעה של השטר הראשון שנעשה בקונסוליה האנגלית בירושלים בשנת ת”ר (1840), על ידי רבי יוסף זאמירי, ומבהיר כי העתק זה נרשם בטעות בפנקס הקונסוליה, ואין לו כל תוקף משפטי. בסיום מצהירים יורשי רבי יוסף אמזלאג – רחל אמזלאג, חיים אמזלאג, שלמה אמזלאג ורפאל אמזלאג – בהודאה גמורה ובקניין כדת, כי אין להם שום תביעה מכוח השטר הישן, לא בבית דין ולא בערכאות, ורק השטר השני הוא בעל תוקף. המסמך נחתם בירושלים ביום י”ד חשוון תר”ו, בפני העדים: רבי יעקב יוסף תורג’ימן ורבי יצחק קלאמארו. חשיבות היסטורית: פריט זה מהווה עדות נדירה למערכת היחסים בין מנהיגי היישוב הישן, מוסדות הכוללים, בעלי הון יהודים בירושלים והמערכות הקונסולריות של המעצמות. הוא משקף את הדרך שבה נוהלו נכסי הקדש וחורבת רבי יהודה החסיד באמצע המאה ה־19, זמן קצר לפני חורבן החורבה במאורעות תרכ”ו (1866) וחידושה מחדש בתקופה מאוחרת יותר. פריט ארכיוני בעל עניין רב לחקר ירושלים העות’מאנית, הכוללים האשכנזיים והנהגת היישוב הישן משפחת אמזלעג עלתה לארץ־ישראל מג’יברלטר בתחלת המאה התשע עשרה והשתקעה בירושלם בראשונה, ואח”כ העתיקה את מושבה ליפו. המשפחה הנ”ל הקימה אנשים חכמים ובעלי מרץ אשר הקדישו הרבה מזמנם ומאודם לבסוס הישוב וקיומו ואשר עזרו הרבה בימים ההם להתפתחות ההתישבות והפרחתה. הם היו סוחרים ותיקים וידועים וגם בעלי השפעה בחוגים הרשמיים והודות להשפעתם זאת עמדו בפרץ בכל עת מצוא לבוא לעזרת אחיהם תושבי הארץ. (זכרון לחובבים הראשונים חוברת ה' פרק: >) ראש המשפחה הזאת היה החכם המופלא, נגיד ועושה חסד, סי' יוסף אמזלג ז”ל. כשבא השר משה מונטיפיורי בפעם הראשונה לבקר את ירושלם (בשנת תקפ”ז) התארח בביתו של ר' יוסף אמזלג ואחרי כן בבית בנו ר' חיים אמזלג, קונסול האנגלי ביפו, מני אז נשארו “ידידים נאמנים”. עוד נמצא ביד נכדו ר' יוסף אמזלג ביפו (אחד הסוחרים האמידים וסוכן החברה הידועה לוידס) מנחת זכרון אהבה: תיבת כסף יפה, ששלח השר מונטיפיורי לזקנו ר' יוסף אמזלג, ועליה חקוקים הדברים האלה: “מזכרת אהבה וזכרון תודה לכבוד ידידי המפואר, עושה צדקה בכל עת, כש”ת כה' יוסף אמזלג נ”י לעד בעה”ק ירושלם תו”ב למען לא ימוש זכרי ממנו נצח משה מונטיפיורי. פה לונדרה הבירה יום גדול למכ”י הת”ר לברי”ע.” בספרו “משה וירושלם” (תרל”ה) מספר לנו השר: “בכבדות רבה יכולתי להיות בבית התפלה ביום השבת (כ”ח תמוז ) אבל ענג גדול היה לי להיות יחד עם אנשי המנין, ולרצון היה לי לשמוע את ברכת כהנים בדוכנם. לא היה שם במנין מקום לנשים, אבל ראיתי בחצר נשים רבות מלובשות בבגדי כבוד, עומדות שם בחוץ ומתפללות. ובעת הגבהת התורה, נגשו אז אל הפתח והשתחוו בהדרת קודש. אחר גמר התפלה הכרתי בתוכן את האשה הכבודה רחל אמזלג, האלמנה של אוהבי היקר ה' יוסף אמזלג, עם כלתה, ובקשתי מה שבחסדן תבאנה אלי לבקרני”. והיא היא הגברת רחל אמזלג הנזכרת בפריט זה