Bidspirit auction | ***נדיר ולא מצוי - ג'רי

***נדיר ולא מצוי - ג'רי מליץ בוגר ביה”ס בצלאל - מחזיק מפתחות לסיגריית TIME מבית דובק, עשוי אלומיניום עם מקום לסיגריה, נתון במארז מקורי עםפרוספקט האמן. ***בשנת 1990, חש ג'רי רצון עז לחזור ולעסוק בחומרים שאינם קשורים בטקסטיל. הצעה שקיבל ממנכ”ל ”דובק”, גב' הירש, לעצב עבורה מתנות מנכ”ל ללקוחות חשובים וידידי החברה, הניבה יצירת אובייקטים פיסוליים יצוקים בפליז. ההצלחה במשימה זו, הובילה את מליץ לשוב ולטפל בחומרים הידועים לו מעבודותיו בעבר: עץ, ברזל, יציקות ממתכות שונות, תוך שימוש בהדפסים. הצורה בעבודותיו, נעה בין קו גאומטרי ישר, נקי, ארכיטקטוני, כנגד קו מתעגל במגע יד חושני. גישה קוטבית הנעה בין רצינות להומור, המובילה לתוצאה שלמה ונקייה, נאיבית וסגפנית.ג'רי מליץ (1933 – אוגוסט 2023) היה מעצב אופנה עילית ומעצב מוצר ישראלי.ביוגרפיהמליץ נולד בקורדובה, ארגנטינה. בשנת 1949 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בירושלים.בין השנים 1950–1954 למד ב”בצלאל”. מוריו נמנו על אסכולת ה”באוהאוס”, ביניהם: ארדון, שטיינהרט, בן צבי ואשהיים. כמו כן, השתתף בסדנה בהדרכת הצייר מארק שאגאל. שנות לימודיו ב”בצלאל” הקנו לו דיסציפלינות שליוו אותו לאורך דרכו המקצועית.עם סיום לימודיו התגייס לצה”ל ושירת כגרפיקאי וכבונה תערוכות ב”יחידה לעזרי אימון”.היה בוגר ”בצלאל”. עבודתו ושפתו הייחודית סימנו את דור הביניים, שהושפע ממקורות אירופאים: זרמי אומנות, מחול, ארכיטקטורה ומוזיקה ששולבו בנופים ובצבעים של ארץ ישראל.קריירהעם סיום שירותו הצבאי ב-1957, היה המעצב והבעלים של חברה לגרפיקה תלת־ממדית. בין לקוחותיו נמנו חברת החשמל, חברות התעופה והבנקים המובילים בארץ ובעולם. בנוסף עסק בהקמת תערוכות, עיצוב חלונות ראווה ובעיצוב טקסטיל.ניסיונותיו בעיצוב אופנה זכו להצלחה רבה, והובילו אותו לעסוק בענף זה במשך שנים רבות.פועלו האמנותיהקולקציות הראשונות – ”החברה לאמנויות” בבעלותה של בת שבע דה רוטשילדב-1964 בהמלצתה וביוזמתה של הרקדנית והכוריאוגרפית מרתה גרהם, שהתרשמה מניסיונות האופנה הראשונים של מליץ, ובמימונה של בת שבע דה רוטשילד, החל לעצב אופנה ב”חברה לאמנויות” בבעלותה של דה רוטשילד, בה שימש כמעצב הבית. הדגמים הראשונים שעיצב בחברה לאמנויות, היוו בסיס לשתי תצוגות האופנה הראשונות שלו. הראשונה שבהן, פתחה את מחלקת האופנה של ”בת שבע” (1964) – רוב הבגדים בקולקציה זו היו מעוטרים בהדפסים בולטים וחזקים. בשנייה, ניסיון ראשון כמעצב אופנה בגזרות מיוחדות וברעיונות אופנתיים קטנים. כמעט ללא הדפסים. את עקרונות העיצוב, שבאו לידי ביטוי בתצוגות, שאב מלימודיו ב”בצלאל”: ניקיון בקו, פשטות ותכליתיות וחוש מידה ביצירתיות. משום היותו גרפיקאי, שלטו בעבודתו הדפסים מקוריים ושילובי צבעים. מליץ פיתח כבוד לאופי הבד, וסבר שאופנה צריכה לנצל את תכונות הבד, במקום להתבסס על מיומנות טכנית, כפי שנהוג בחייטות, הגורמת לבד לעבוד נגד טבעו.תצוגות האופנה הראשונות כמעצב עצמאיהסנונית הראשונה כמעצב עצמאי הייתה ”התצוגה הכחולה”, שהוצגה בשנת 1965 ב”החמאם”. הקולקציה התאפיינה במשחקים בגוונים של כחול בלבד, ללא הדפסים. הבחירה ב”החמאם” נבעה מאהבתו של ג'רי לבמה. אהבתו זו הובילה להציג את הקולקציות בעיצובו בלוקיישנים בלתי שגרתיים: גג ”מגדל שלום”, ”החמאם”, ”מועדון הים התיכון” בקיסריה ונוספים. כך גם נהג בצילומי הקולקציות במהלך השנים. ב-1966 הוזמן לעצב אוסף בגדים מבדים שצוירו על ידי חברי קבוצת ”עשר פלוס”, שהתקיימה בביתן האמנים באלחריזי. שמלה בעיצובו הופיעה בפוסטר של ”שבוע האופנה” ובגד ים בעיצובו זכה בפרס ראשון בתחרות שהכריז מכון היצוא. בנוסף, הוזמן מליץ באופן קבוע, להשתתף בתצוגות האופנה של ”הבונדס” בארצות הברית. תצוגות אלה זכו להצלחה רבה והובילו לקריירה עשירה וענפה.הסטודיו הפרטיהסטודיו הפרטי, 1970מרכז הפעילות של מליץ היה הסטודיו הפרטי שלו, שפעל בין השנים 1964–2012 ובמסגרתו, השתתף בתצוגות ל”בונדס”, תכנן תלבושות למחול, לתיאטרון ולקולנוע, שיתף פעולה עם אמנים בשטחים שונים, ועיצב לחברות אופנה כמו ”רקמה”, ”אלד” ו”טררה”[1]. כל זאת תוך שמירה על אופיו וסגנונו האישי. עבודתו זכתה לחשיפה רבה בעיתונות ובטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.בנוסף טיפח מליץ את הסטודיו שמשך אליו לקוחות מרקעים שונים, מהארץ ומחו”ל. ביניהן: גילה אלמגור, רבקה מיכאלי, נעמי שמר, לילי שרון, נינה קציר, מיכל מודעי, מרתה גרהם, אן בנקרופט, אן ג'קסון, סימון וייל, הברונית דה רוטשילד, ליא קניג, מרים זוהר, פנינה זלצמן והמתחרה-הידידה, תופרת העילית לולה בר. וגם לקוחות רבות וטובות שאינן ”סלבס”.מתוך ריאיון לנחום ברנע ב”כותרת ראשית”:”כשאני רואה אישה לבושה, אני קולט מיד מה היא רוצה לשדר. הבגדים מבטאים את הרצון שלה ללבוש דמות מסוימת. אותי זה מרתק. בגלל זה אני אוהב את הקשר עם הלקוחות”.יועץ מכון הייצוא לתעשיית הטקסטיל והאופנהבמקביל לעבודתו בסטודיו הפרטי, שימש ג'רי כיועץ מכון היצוא לתעשיית הטקסטיל והאופנה (1974–1976). במסגרת התפקיד ביקר במפעלים השונים וסייע בשיפור הקולקציות. בנוסף, עיצב קולקציות רבות למפעלים: ”אלד סריגים”, ”רקמה”, ”אופנת ברוך”, ”משכית” ואחרים, בהם שימש כמעצב הבית.עיצוב תלבושות לקולנוע, לתיאטרון ולמחולבמהלך השנים עסק ג'רי גם בעיצוב תלבושות לסרטי קולנוע: ”מבצע קהיר” (1965 בימוי: מנחם גולן ורפאל נוסבאום); ”לאן נעלם דניאל וקס” (עיצוב תלבושות לשחקנים הראשיים. 1972. בימוי: אברהם הפנר), להצגות תיאטרון: ”תשוקה” (1983 בימוי: ננסי דוגיד) – תיאטרון הבימה”, ”המיזנתרופ” (1985 בימוי: סלביו פורקרטה) – תיאטרון באר שבע, להצגות המונים: ”70 שנה לדגניה (1980), לבלט: הריקוד ”כאבן המתגלגלת” (1981 כוריאוגרפיה: נעמי אלסקובסקי) – להקת ”בת שבע”[2] ותלבושות ל”מקהלת רינת”.שיתוף הפעולה עם חברת ”הברלון”הדפסים מופשטים על פיסות ”בן-לון”, 1970–1975אתי זבקו בשמלת ”בן-לון”,