Bidspirit auction | ”נטיעה של שמחה” דרשות קבליות מאת

”נטיעה של שמחה” דרשות קבליות מאת הגה״ק רבי שמחה מזאלוזיץ. זאלקווא, תקכ״ג (1763) - מהדורה יחידה. - ספר ”נטיעה של שמחה” דרשות בקבלה ובענייני עבודת ה׳ מאת המגיד הגה״ק רבי שמחה מזאלוזיץ. נדפס בעיר זאלקווא בשנת תקכ״ג (1763). מהדורה יחידה. החיבור משתייך לספרות הדרוש והמחשבה של המחצית השנייה של המאה הי״ח, בשנות התגבשותה הראשונות של התנועה החסידית. דרשותיו של המחבר נשענות על ספרות הזוהר וכתבי האר״י, דברי רבי חיים ויטאל, השל״ה והאלשיך, והן מנוסחות לעיתים בסגנון מגידי המישרים - לשון דרשנית המעבירה רעיונות קבליים ומוסריים לציבור הרחב. בתוך הדברים ניכרת גם זיקה לעולמם הרעיוני של ראשוני החסידות, ובמקומות אחדים מובאים דברי צדיקים בני הדור. מחבר הספר, רבי שמחה האס בן רבי יהושע (ת״ע-תקכ״ח), שימש כמגיד מישרים במספר קהילות בגליציה ופולין, ובהן זאלוזיץ, זאבראוויטש ובראהילוב. היה מן הדרשנים הידועים בדורו, ועסק רבות בלימוד ספרות הקבלה והדרוש. אף שלא נמנה עם תלמידי הבעש״ט המובהקים, עמד בקרבה רוחנית לעולם החסידי המתהווה, ובספריו משתקפת האווירה הרוחנית של התקופה. ייחודו ההיסטורי של רבי שמחה הוא גם בכך שהיה בין הראשונים מקרב חוגי החסידים שיצאו למסע לארץ ישראל זמן קצר לאחר פטירת הבעש״ט. בשנת תקכ״ד הצטרף ל”חבורה הקדושה” שיצאה לארץ ישראל בראשות רבי נחמן מהורודנקה ו־רבי מנחם מנדל מפרימישלן. המסע החל בגליציה, המשיך דרך אזור הדנובה וים השחור, ומשם דרך קושטא לארץ ישראל. הקבוצה הגיעה ליפו בערב ראש השנה ולאחר מכן לעכו. רבי שמחה תיאר בפירוט את קורות המסע, את חברי החבורה ואת המאורעות שחוו בדרכם. בין השאר מסופר על סערה גדולה בים שבמהלכה ערכו הנוסעים תפילה בצוותא, כאשר רבי נחמן מהורודנקה נשא ספר תורה והתפלל לביטול הגזרה מעל הנוסעים. לאחר הגעתו לארץ התיישב תחילה בצפת, מתוך תקווה להשתקע בה ולמצוא את פרנסתו בכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. אולם קשיי פרנסה מנעו ממנו להישאר לאורך זמן. לאחר שהות של כחצי שנה בארץ שב לאירופה. את רשמי מסעו ואת תיאור היישוב היהודי בארץ ישראל העלה על הכתב בחיבורו ”אהבת ציון”, שנדפס לאחר פטירתו ומצוי גם בתוך קובצי מסעות קדומים. אהבתו הגדולה לארץ ישראל ניכרת כבר בספרו ”נטיעה של שמחה”. בסופו מובא פרק מיוחד בשם ”תכלית איש ישראל לנסוע לארץ ישראל”, שבו הוא מדגיש את מעלת הישיבה בארץ ואת יתרונותיה הרוחניים, הן בחיי האדם והן לאחר פטירתו. בתוך הדברים הוא מביא מקורות מספרי הקבלה, ובמיוחד מדברי רבי אברהם אזולאי בספרו ”חסד לאברהם”, על מעלת האוויר והקדושה המיוחדת של ארץ ישראל ושל ערי הקודש שבה. את ספרו ”נטיעה של שמחה” סיים המחבר בשנת תקכ״ג בתפילה שיזכה לעלות לארץ ישראל. ואכן בשנה שלאחר מכן יצא לדרך עם אשתו למסע הארוך לארץ ישראל. בשנותיו האחרונות שימש כמגיד מישרים בבראהילוב, שם נפטר בערב פסח תקכ״ח. הספר שלפנינו נדפס פעם אחת בלבד ואינו מצוי. פרטים ביבליוגרפיים ומצב: במקור: מ׳ דפים. בעותק שלפנינו חסרים י״א דפים בסוף הספר. כריכה מנותקת. מצב כללי בינוני; כתמי יושן רבים, ללא נזקי עש. מקור: ארכיון הרב דוד קמינצקי.