Bidspirit auction | פריט מוזיאלי נדיר ביותר –

פריט מוזיאלי נדיר ביותר – כרוז יהודי מאויר מאמסטרדם: ברכת השנה החדשה של משה פולק, מוכר העפרונות היהודי בבורסה – 1771 – עותק נוסף שלא נמנה במחקר. - “Mausje hof Polk de Photlootman, Sjolem!” – גיליון גדול ומאויר של ברכה לשנה האזרחית החדשה מאת משה פולק (Moses Polak), יצרן ומוכר העפרונות היהודי הנודע מאמסטרדם. אמסטרדם, 1771. גיליון אפמרה יהודי נדיר ביותר מן המאה ה־18, מן הסדרה יוצאת הדופן של ברכות השנה החדשה שהפיצו משה פולק ובנו שמעון, מוכרי עפרונות בבורסת אמסטרדם. השניים מכרו את עפרונותיהם בפתח הבורסה, בצד הפונה לכיכר דאם, ובתחילת השנה האזרחית נהגו להעניק ללקוחותיהם הקבועים גיליון מודפס ובו ברכה מחורזת והיתולית – שילוב מרתק וקדום של מסחר ופרסום יהודי, פולקלור, הומור ושפה יהודית־הולנדית. בראש הגיליון נדפסה וינייטה המזוהה עם ברכות משפחת פולק: שתי ידיים, האחת אוחזת בקולמוס והשנייה בעיפרון, המתחרים ביניהם, ומעליהן הכיתוב ההיתולי: “Triomf! Myn potloot heeft victori” – ”ניצחון! העיפרון שלי ניצח”. מתחת לאיור נדפסה השנה 1771, ולאחריה משתרע הטקסט על פני הגיליון הגדול בכמה טורים, בתוך מסגרת אורנמנטלית. הברכה כתובה בתערובת משעשעת ומכוונת של הולנדית, יידיש וז'רגון יהודי מדומה, ומשובצות בה מילים עבריות ויידיות רבות, ובהן “Sjolem” [שלום], “simche” [שמחה], “Massematten” [משא ומתן], “Masel-broche” [מזל וברכה], “Sjabbes” [שבת] ועוד. המחקר המודרני הראה שאין לראות בלשון זו תיעוד פשוט של הדיבור היהודי באמסטרדם, אלא יצירה ספרותית־הומוריסטית המעוצבת במכוון בסגנון יהודי עממי. בברכת שנת 1771 מציג ”Mausje Polak” את עצמו כסוחר יהודי עמל שאינו בעל אמצעים מרובים, ומברך את סוחרי הבורסה ואנשי המסחר בשגשוג ובהצלחה – מתוך הבנה שהצלחתם תביא גם להצלחת עסקיו. בתוך החרוזים הוא מתלונן בהומור על מצבו ומביע את תקוותו להרוויח די הצורך כדי לקנות לאשתו הינדל בגד שבת חדש – “de sphiksplinter nieuwe sjabba-rok of Jakkie”. דווקא גיליון זה משנת 1771 זכה לדיון מיוחד במחקר בשל לשונו, אופיו החברתי וההומור היהודי שבו. לפי מחקרו של Ton Jongenelen, משה ושמעון פולק לא חיברו בעצמם את החרוזים. Jongenelen מצביע על הסופר והמשורר ההולנדי Willem Ockers ככותב המקצועי שעמד, ככל הנראה, מאחורי ברכותיהם. Ockers נודע ביכולתו לחקות בצורה משעשעת מבטאים וסגנונות דיבור שונים, ובהם גם יידיש. לפיכך אין לראות בגיליונות הללו רק לעג אנטישמי חיצוני; משפחת פולק עצמה עשתה שימוש מודע בדמותו ההיתולית והסטריאוטיפית של הסוחר היהודי כחלק מן הפרסום המסחרי והקשר עם לקוחותיה. משה פולק היה דמות מוכרת בחיי המסחר של אמסטרדם במאה ה־18. כבר בשנת 1739 פרסם אזהרה מפני חיקויים לעפרונותיו והבהיר כי העפרונות המקוריים מתוצרתו מסומנים באותיות M.P.. בשנת 1773 מתואר פולק כבן 81 וכמי שעוסק במכירת עפרונות בבורסה מזה כחמישים שנה. הוא נפטר בספטמבר 1776 ונקבר בבית העלמין היהודי בזייבורג. המוניטין של עפרונותיו האריך ימים אחריו: בשנת 1804 הוצע בהולנד פרס כספי למי שיצליח לייצר עפרונות המשתווים באיכותם לאלה שיוצרו בידי משה פולק. נדירות יוצאת דופן: במחקר המקיף של Ton Jongenelen משנת 2017 נמנים תשעה טקסטים ידועים מסדרת ברכות משה ושמעון פולק מן השנים 1765–1780, אף שהמחבר משער כי הסדרה החלה כבר בשנת 1762 ונמשכה עד סביבות 1785. לא מכל השנים שרד עותק מקורי; חלק מן הברכות ידועות כיום רק מהעתקות או מהדפסות חוזרות. חשוב במיוחד לענייננו: ביחס לגיליון הספציפי של 1771 – “Mausje hof Polk de Photlootman, sjolem!” – מונה Jongenelen שני עותקים בלבד: Museum Simon van Gijn, מס' 3079; Bibliotheca Rosenthaliana, ספריית אוניברסיטת אמסטרדם. המחקר מציין גם כי נוסח הגיליון נדפס בשלמותו כבר בשנת 1914 בספרו של הבלשן Jac. van Ginneken, Handboek der Nederlandsche taal, חלק ב', עמ' 37–40, שם שימש מקור לחקר הלשון היהודית בהולנד. לפנינו עותק נוסף של גיליון שנת 1771, שאינו בין שני העותקים שנמנו במחקר הנ”ל. עצם הישרדותו של גיליון מסחרי גדול, שנועד מטבעו לחלוקה ולשימוש ארעי, במשך למעלה מ־250 שנה, יוצאת דופן. זהו פריט בעל חשיבות מיוחדת לתולדות יהודי אמסטרדם, המסחר והפרסום היהודי באירופה, השפה והפולקלור היהודי־הולנדי, ותולדות האפמרה היהודית במאה ה־18. 50×39 ס”מ. מצב: טוב. גיליון גדול ושלם בעיקרו. סימני קיפול ישנים, קמטים וכתמים קלים; קרעים ופגמים קלים בשוליים ובמספר מקומות לאורך הקפלים, ללא חוסר משמעותי. הטקסט והוינייטה שמורים וברורים. ספרות: Ton Jongenelen, Twee joodse potloodventers, בתוך: Mededelingen van de Stichting Jacob Campo Weyerman, כרך 40, 2017; Jac. van Ginneken, Handboek der Nederlandsche taal, חלק ב', Nijmegen, 1914, עמ' 37–40.