מכתב תשובה היתר עגונה מאת הגאון רבי משה יצחק אביגדור אב"ד קאוונא ושקלוב, בעל 'פרדס רימונים'.

מכתב תשובה היתר עגונה מאת הגאון רבי משה יצחק אביגדור אב"ד קאוונא ושקלוב, בעל 'פרדס רימונים'.

מכתב ערוך אל הרב החריף ובקי והמפורסם רבי משה נחמיה, בנידון העגונה מחאסלוויטץ.

22X18 ס"מ. מצב בינוני -  עם  פגם במכתב למטה בצד שמאל עם חסרון בכתב (ראה תמונה).

הגאון רבי משה יצחק אביגדור (תקס"א - תרכ"ה) היה רב ופוסק ליטאי, רבן של קובנה, שקלוב וערים נוספות. נודע על שם ספרו "פרדס רימונים" על הלכות נידה.  היה בימיו מגדולי הדור ומגדולי המחברים ומרביצי תורה במדינת ליטא.  נולד לאביו רבי שמואל מבריסק ולאמו שהייתה אחות אמו של רבי צדוק הכהן מלובלין. בצעירותו למד אצל רבי ליב חסיד, אביו של רבי בנימין דיסקין, רבה של וולקוביסק, וסבו של מהרי"ל דיסקין.  ספרו "פרדס רימונים" הנחשב לאחד מספרי היסוד העוסקים בהלכות נידה, יצא לאור לאחר פטירתו בווילנה (תרכ"ט), במהדורת וילנא נדפס רק חלקו הראשון של הספר והוא הושלם רק במהדורת ירושלים תשס"ז.

------------------------------------ --------

תאור פטירתו וגדלותו [בעיתון המגיד, י"ד אלול ה'תרכ"ה]

שקלאב, כ"ג מנ"א לפרט כי גלה כבוד מישראל. כל ברכים תלכנה מים, כל רוח כהתה, כל פנים קבצו פארור, וכל עין נגרה דמע מאין הפגות כי נפל משמים ארץ הלל בן שחר, באה השמש בצהרים, כי אהה קרא ד' לבכי ומספד בשערי עירנו. גת דרך ה' לבתולת בת-שקלאב, בהלקח ממנה ארון אלקים ארון-הקדש, והתנצלה מצבי גאון עדיה, וביום ג' כ"ג מנ"א. ואין מנחם לנו – לסדר: ראה, הראנו ד' את ידו הקשה ונעלה כבוד ענן ה'. הרב הגאון החכם הכולל המאור הגדול סוע"ה יראת ד' היא אוצרו כקש"ת מהור"ר משה יצחק אביגדור תנצב"ה!

האיש הדגול מרבבה הזה! עודנו נער בשחר טל ילדותו התנכר במעלליו והיה לנס בכח שכלו החד מורג חרוץ בעל פיפיות ובעומ תבונתו לאמתה של תורה, ועוד אז כל רואיו, המה ראו כן תמהו וכולם העדו כי יהיה לשם ולתהלה בקרב הארץ, אכן כן הוא! כי הבן הרך ההוא הכה כלבנון שרישו. וכהקר ביר מימיה כן רחבה ונסבה בקיאותו בתורת ד' למעלה לראש. ויזרע יצחק בשדי תבונתו וימצא מאה שערים! עד כי בהיותו בן כ"ז שנה וחצי (בשנת תקפ"ט) כבר – יצא שמעו בארץ ועדת סלאנים ראתה כי טוב הוא ותקרא אותו לכהן פאר בקרבה להיות בתור ראב"ד. שם שם להם חק ומשפט ששת שנים. משפ נבחר להיות לאב"ד בעיר: "וואשילישאק" ויהי שמה שלשה עשר שנים. ובעמוד אש הופיע להם והאיר להם הדרך בית-אל, ובמקל נועם נחה את עדתו עם ה' ובתבונת כפיו נהלם על מי מנוחות. שבע שנים היה בעיר "סייני" ושמה יסד ישיבה גדולה לאלקים ומקצות ארץ באו לשמוע לקחו הטוב. שבע שנים היה בעיר קאוונא יצ"ו. ובשנת תרכ"א ו' שבט לסדר: ולכל בני ישראל היה אור, בא ברנה ובקול המון חוגג כבוד הדרת קדשו בשערי עירנו והעיר שקלאב צהלה ושמחה, כי בחר לשכן כבודו בתוכה. ותהי משרת הרבנות על שכמו (ארבע שנים וחצי) והנה זה משה האיש אשר אמרנו בצלו נחיה, והוא יאר עיננו בתורתו, אהה! כי לא ארכה שמחתנו כי עלה המות ויכרת מעדן גן-אלקים את עץ החיים. ומכתפות האפוד הוציא את אבן השוהם. במרגלית היקרה ההיא לא לבד אבדה העיר שקלאב עניה סערה ולא נחמה, כי גם בכל עיר ועיר מקום דבר מותו מגיע אבל ומספד גדול יהיה ליהודים. ומי מיודעי שמו בחיים חיתו בל יתנו ראשם מים ויורידו כנחל דמעה בשמעם כי גוע ויאסף אל עמיו משה איש-האלהים?? כי ביותר שהיה האיש משה חכם בכל מקצועת שבתורה ועל לוחת לבו היו כתובים, ש"ס בבלי, ש"ס ירושלמי, מדרשים ואגדות, ספרא, ספרי, ומכלתות, ושו"ת אין מספר חדשים גם ישנים – ובקיאותו בכל ספרי הפוסקים האחרונים נורא מאד, עוד זאת עולה על כלנה יראתו ושלהבתו לאלקיו. שש ועושה צדק קל כנשר רץ כצבי לדבר מצוה, מדקדק גדול במצות, ובמחמאות אמרי פיו הרנין לבב מר נפש וחלכה כי רכו אמריו משמן. אהוב לכל הבריות קסם על שפתיו ולוקח נפשות חכם! סוף דבר! התלמודי הגדול הזה אשר עליו היה נשען על כבוד בית ישראל בדורנו עתה, הנמשח בשמן התורה והמדות התרומיות אשר היו לו למנה היה כלו אומר כבוד לה'! –

יום ג' בשעה השביעית לפנות ערב שבה נשמתו הטהורה לבית אביה ונצחו אראלים את מצוקים, ובן ס"ד שנה ויותר היה בצאתו מעמק הבכה. בהגיע השמועה בעיר כי גלה כבוד מישראל ותהום כל העיר. ותרב תאניה ואניה בכל חוצות ועד מהרה סוגרו כל החניות על מסגר, עד למחרתו בשעה הראשונה ביום; אך העיר הבקר וכל אנשי העיר כולם כאיש אחד חברים התאספו יחד לספוד אותו לבכותו. ותהי המחנה כבד מאד. אבלי-לב נשאו את המטה אצל בהמ"ד הישן – מקום אשר עמד שם להתפלל שמה נשאו עליו ארבע סופדים קינה והגה והי בדברים יורדים חדרי בטן וכל העם נמסו מבכי, כארבעת אלפים אנשים ויותר נהרו אחרי מטתו הלוך וגעו, הלוך ובכה, וכולם מרבים לתנים שבחיו וקול נהי תמרורים נשמע ברמה "אוי לנו כי אבדנו נזר ראשנו אורנו ותומנו איננו"!! והמחנה התנהלה בכבוד מרב העם אשר התדחקו איש על רעהו עד בואם לחצר-מות, ויקברוהו שמה במעלי קברי עירנו, אצל כבוד הגאון המפורסם ר' העשעל נין ונכד של הגאון רשכב"ה הב"ח ז"ל, (יום מותו היה בחג השבועת תקס"א, יום שנולד בו גאונינו המנוח ז"ל וזרח השמש ובא השמש) חבריו הרבים אשר השאיר אחריו ברכה בכתובים עדים נאמנים המה לנו על גדל הלך-רוחו ועל רוחב לבו כאחד אנשי השם מעולם. והמה מפיצים אור יקרות אור בהיר בשמי התלמוד והפוסקים, שו"ת, חדושים על סוגיות הש"ס, דרושים, וביחוד חבורו הנעלה הגדול ורב ידים מאד על יור"ד הלכות נדה בסגנון הפרי מגדים, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה ונכבדות מדובר בו, ומסודר ונכון לדפוס. הקרבן היקר הלז הקרבנו בנסך דמעות קדש, ועוד כל עין בוכיה, וכל לבב דוי, המנחם לאבלי ציון ישלח תנחומים לעדת שקלאב ולבנו היחידי המתאבל עליו ומאנה נפשו הנחם. ויחבש מזורנו וישמחנו כימות עניתנו.