Bidspirit auction | 2 ספרים - שותף סוד מסיירת מטכ”ל

2 ספרים - שותף סוד מסיירת מטכ”ל ועד המוסד/ דני יתום - התפכחות/ דן מרגלית - - שותף סוד מסיירת מטכ”ל ועד המוסד דני יתום יצא לאור ע”י הוצאת ידיעות ספרים, בשנת 2009, מכיל 462 עמודים תקציר הספר שותף סוד הוא ספרו של לוחם, מפקד ומדינאי, שרשם דפים מפוארים בתולדות מאבקה של ישראל לביטחון ולשלום. דני יתום מילא שורה של תפקידים בכירים, סודיים ורגישים במערכת הביטחון ובשירות המדינה. לוחם ומפקד בסיירת מטכ”ל, אלוף בצה”ל, ראש המוסד וראש המטה המדיני-ביטחוני בלשכת ראש הממשלה. יתום פיקד על מבצעים חיוניים לביטחונה של מדינת ישראל, והיה שותף בכיר במשא ומתן המדיני שניהלה ישראל בעשורים האחרונים במאמץ להשיג שלום. ”הייתי שותף לנחישות הלוחמים במלחמות ובקרב, ולתקווה לשלום. מבין השתיים תמיד העדפתי את האחרונה. מעולם לא זנחתי את החלום להעניק לילדי ולנכדי את האפשרות לחיות במדינה שבה נולדתי וגדלתי, אבל שתהיה קצת אחרת – מדינה שבה אמהות דואגות ישוחררו מהפחד המצמית של נקישת קצין העיר על הדלת.” במהלך חייו היה יתום מעורב בכמה וכמה צמתים מרכזיים שקבעו את גורלה של מדינת ישראל. בספרו שותף סוד הוא חושף לראשונה פרטים עלומים על פרשות מסעירות, ומספר על המנהיגים שאותם הכיר מקרוב – ראשי ממשלה, שרי ביטחון, מנהיגי מדינות ערב, נשיאים ומדינאים מרחבי העולם. זהו ספר אמיץ, שאינו חוסך בביקורת, אך גם מלא אהבה והערכה לאלה שתחתם שירת יתום, ובראשם יצחק רבין. בספר שפע של גילויים חדשים, ובהם המכתב המפרט את ההסכמות בין ישראל לסוריה שהועבר לנשיא קלינטון על ידי רונלד לאודר, שליחו של ראש הממשלה נתניהו, שבו נכתב במפורש: ”ישראל תיסוג לקו שיוסכם הדדית בין סוריה לישראל, ושיתבסס על קו ארבעה ביוני 1967.” אלוף (מיל') דני יתום נולד בנתניה ב-1945. בצה”ל שירת בסיירת מטכ”ל וזכה בעיטור המופת. מילא תפקידים רבים במערכת הביטחון ובממשל, ביניהם ראש אגף התכנון (אג”ת), אלוף פיקוד המרכז, מזכיר צבאי של שרי הביטחון ארנס ורבין ושל ראשי הממשלה רבין ופרס. כיהן כראש המוסד וכראש המטה המדיני-ביטחוני של ראש הממשלה ברק. נבחר פעמיים לכנסת מטעם מפלגת העבודה. בוגר האוניברסיטה העברית במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. נשוי לטובה, ולהם חמישה בנים וארבעה נכדים. התפכחות דן מרגלית יצא לאור ע”י הוצאת כנרת זמורה ביתן, בשנת 2009, מכיל 334 עמודים,   תקציר הספר התפכּחות, קודם כול מהחבר הקרוב אהוד אולמרט, אבל לא רק ממנו. התפכּחות הוא דו”ח מצב מקיף, מעורר דאגה ולעתים מעורר זעם, על ישראל של שנת 2009. דן מרגלית מסקר את מסדרונות הכוח הישראליים יותר מ־40 שנה. הוא היה עם מנהיגיה בשעותיהם היפות והקשות, ליווה אותם במבחנים שהצליחו בהם, וגם באלה שכשלו בהם באופן מחפיר. מעטים יודעים כמוהו עד כמה יכולה הפוליטיקה הישראלית להיות צינית, קטנונית ואנוכית, ועד כמה עליה להתעלות מעל השיקולים האלה כי ברובד העמוק עליה להוביל את כולנו כאן ”על קו הקץ”, כמאמר שירו של נתן אלתרמן. ב־12 השנים שעברו מאז ספרו הקודם של מרגלית, רב־המכר ראיתי אותם, שינתה החברה הישראלית את פניה. בימי אריאל שרון ואהוד אולמרט טיפסה השחיתות האישית לצמרת, שלטון החוק מצא את עצמו תחת אש צולבת, חלקים הולכים וגדלים בתקשורת השתעבדו מרצון לממסד הפוליטי, והעלימו עין מעבריינות חמורה בשמה של ”קונספציית האתרוג”. מבוי סתום מדיני וקריסת תהליך אוסלו הובילו לשורת צעדים חד־צדדיים נמהרים, נואשים, ששיאם בהתנתקות ובמתקפת הקסאמים שאחריה. החינוך לאינדיבידואליזם קיצוני ואובדן האמונה בצדקת הדרך החלישו מאוד את כושר העמידה של החברה הישראלית. ומעל לכול מרחפות שאלות הרות גורל כאיום הגרעין האיראני ועתידו של העם היהודי בארצו. בכל אלה ובסוגיות רבות אחרות עוסק התפכּחות, בלי לייפות את המציאות או לטשטש אותה, אך גם בלי לאבד את התקווה: שהדור הבא ידע לתקן את מה שקילקלנו, לשמור על מה שעשינו נכון, ולהבחין בין שניהם. על השחיתות ”כל עוד חלקים ניכרים מהאומה מתקוממים וזועקים ונאבקים ומבקשים סעד משפטי נגד השחיתות - עצם הימצאה אינו מחלה חברתית ממארת נטולת מרפא. מן הדקה שרוב הציבור מסתלק מכל מאבק באמירה כוללנית מסוכנת ש'כולם מושחתים, כולם אותו דבר' - הופכת ישראל למדינת עולם שלישי.” על ההתנתקות ”ישבתי בביתי ודמעות זלגו על פני. הבטחתי לעצמי כי לעולם לא אתמוך עוד בגירוש יהודי בידי יהודי מביתו החוקי. מאז ברור לי כי אפשר וצריך להוריד בכוח מאחז בלתי חוקי. אך אסור לממשלת מדינת היהודים לגרש בכוח את מי שנשלח על ידה ליישב את נחלת אבותינו.” על השלום ”אפילו בהנהגה הפלסטינית המתונה אין מי שיאמץ את מרב הוויתורים הישראליים. על מדינת היהודים להיערך לשנים ארוכות בלי שלום. לא מפני שהימין דוחה אותו בתנאיו הבסיסיים, אלא מפני שגם השמאל אינו יכול להשיגו.” על החינוך ”שורה ארוכה של שרי חינוך החניפה לילדים ודאגה כל הזמן להקל עליהם במקום לבוא בתביעות, והסיכוי להנחיל להם פק”ל של ידע תרבותי בעברית נמוג. שכן קשה לכפות זאת על מורים והורים ותלמידים, שהפוליטיקאים מחזרים אחרי קולותיהם בקלפי. קל יותר להבטיח 'מיצוי עצמי', מי בריקוד ומי במטבח ומי בלימוד מלאכה.”