Bidspirit auction | גזירת הימום הבהמות לפני שחיטה

גזירת הימום הבהמות לפני שחיטה - מכתב חשוב ומעניין ממרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי זצ”ל - וילנא, תרצ”ה [1935] - מכתב מוקלד מאת הגאון רבי חים עוזר גראדזענסקי רבה של ווילנא ומאורם של בני דורו וגם של הבאים אחריהם, ממוען אל הגאון רבי עזרא מונק זצ”ל. במכתב כותב ר' חים עוזר אודות התופעה של הימום הבהמות לפני השחיטה שרבתה אז בקרב כמה רבנים שרצו להתיר, שאינו רוצה להתיר מכמה טעמים, ויותר נכון לאסור בלא לפרט טעם... בשנת 1864 התחילו אגודות להגנת בעלי חיים בגרמניה לערער על השחיטה היהודית במטרה לבטל אותה. האגודות לא הצליחו לאסור על השחיטה היהודית, כי רוב המומחים לא ראו בשחיטה היהודית אכזריות. אמנם הוגשה הצעת חוק ראשונה מסוגה לפרלמנט הגרמני, במטרה לאסור את השחיטה היהודית, אך היא נדחתה. בשנת 1889 נאסרה השחיטה בסקסוניה, אך היא הותרה שוב אחרי 21 שנה. באותה תקופה לא נאסרה השחיטה בשום מדינה למעט שווייץ. השחיטה היהודית בשווייץ התפשטות האנטישמיות למדינות במזרח אירופה, אילצה את היהודים לצאת במאבק נועז יותר להצלת השחיטה היהודית. אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים הרב עזריאל מונק ”מוסד להגנת השחיטה”, שאחר כך הוחלף שמו פעמיים, קודם ל”מרכז לענייני שחיטה באשכנז” ואחר כך – על פי צו ממשלתי – ל”מרכז יהודי לענייני מתנות בשר”. הרב מונק ניהל את המוסד בסיוע בנו הרב אליהו מונק וכשהזדקן המשיך אחריו בנו הרב יחיאל אריה מונק לנהל את המוסד ואת המאבק למען השחיטה. חברי המוסד היו נציגי הקהילות החרדיות. בין היתר, הוקמה מחלקה מיוחדת שחבריה היו רופאים חרדים, מומחים למחלות בעלי חיים. המוסד הסתייע בעורכי דין, לצורך ההגנה על השחיטה היהודית במוסדות השלטון השונים. קבצים חדשים ובהם דעות מומחים בעניין פורסמו שוב בשנים 1927–1928. מסקנת הוועד של המוסד הייתה שלא יתאפשר שום שינוי בצורת השחיטה היהודית, ולא יורשה שימוש באמצעים להמם את בעל החיים. עם זאת, חברי המוסד הבינו שכדי להשקיט את קולות המתנגדים לשחיטה יש צורך בשינויים קלים המותרים במסגרת ההלכה. השינויים שהותרו הם: שיטת השכבת הבהמה: צורת ההשכבה שהייתה נהוגה הייתה נראית באור שלילי למי שלא היה רגיל לראות אותה, לכן הוחלט שהיא תתבצע על ידי הכנסת הבהמה לתא מיוחד שמונע ומסתובב באמצעים מכניים, עד שהבהמה תגיע למצב המתאים לשחיטה. שיטת החיתוך: בעיה נוספת של השחיטה היה החיתוך של כל המפרקת שהיה נעשה בשחיטה. הוחלט להתיר שלא לחתוך את כל המפרקת רק בעופות. דיון ארוך שנכתב על ידי הרופא היהודי שלמה מנחם ליבן בעניין זה סוכם בהסבר: א. כח הדם בגידי המוח נופל מיד אחר השחיטה ומזמן הזה לא בא דם, אפילו כל שהוא, לגידי המוח, והמוח שנתרוקן מדם לא יוכל להרגיש צער וכאב מכל וכל. ב. כח הדם כלה במהירות כל כך מכל המוח עד כי כלות הדם עושה רושם בכל המוח כמו מכה גדולה הנופלת על המצח מבחוץ. ג. כל זה אי אפשר להראות כי אם נעשה השחיטה בבהמה קשורה מונחת בארץ, על ידי סכין חד וחלק בלי עיכוב ושהייה, ובית השחיטה נפרעת עד שדם השחיטה שותת ויורד בכל כוחו. — עדות נאמנה, בעניין השחיטה לפרסום רב במיוחד זכה המאבק שניהלו הקהילות החרדיות של שלזיה עילית נגד האיסורים על השחיטה שנחקקו על ידי גרמניה הנאצית ב-21 באפריל 1933. ב-15 באוקטובר באותה שנה, הביא איחוד הקהילות היהודיות שבפרובינציית שלזיה העילית תלונה למחלקת המיעוטים של חבר הלאומים על החוק, בהסתמכו על הסכם מ-1922 בין גרמניה לפולין המבטיח זכויות דתיות של המיעוטים בחבל זה, בו היה אמור להתקיים משאל עם אם לספחו לגרמניה או לפולין. המאבק הצליח כשנחתם הסכם ב-15 באוגוסט 1934 בין גרמניה לבין איחוד הקהילות של שלזיה העילית. הסכם זה התיר שחיטה יהודית לפי הצריכה הממוצעת של האוכלוסייה היהודית. הימום הבהמה לפני השחיטה אחד הנושאים הבוערים בשאלת השחיטה היהודית הייתה הדרישה להמם את הבהמה בשוק חשמלי. הימום זה הונהג אז בקרב הגויים לא רק כצעד מכין להריגה אלא כאמצעי להמתת הבהמה. השלטונות לחצו על היהודים לאמץ את השיטה הזאת, ומקהילות מסוימות נשמעה הדעה ששוק חשמלי חלש שמטרתו הימום בלבד מותר הלכתית. בעקבות זאת ניסה הרופא היהודי שלמה מנחם ליבן למצוא דרך להשכבת הבהמה על ידי שוק חשמלי שלא יגרום נזק המטריף את הבהמה. אך אחרי ניסיונות רבים הוא הסיק שאין אפשרות להשתמש בשוקר חשמלי מבלי לגרום לטרפה, והמשמעות הייתה שהדרישה להימום הבהמה באמצעות מכת חשמל כמוה כאיסור השחיטה. ”המרכז לענייני שחיטה באשכנז” – שמו השני של המוסד שהקים הרב מונק – עמד בקשר עם רבנים בכמה מדינות אירופה בשאלה זו. גם ניסוי שנעשה בכמה ממדינות אירופה לבדוק את האפשרות של הרדמת הבהמה באמצעים כימיים לא צלח, והרבנים נאלצו לסגת מהאפשרות להמם את הבהמה לפני השחיטה ללא פסילת השחיטה. בהצהרת רבני ונציגי הקהילות הגרמניות מ-1887 ובהצהרת 250 הרבנים מ-1894, נכללו הודעות בעניין. גם הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, פרסם הודעה כזאת ב-7 באוגוסט 1944, וכן אגודת הרבנים של ארצות הברית ב־20 בדצמבר באותה שנה, והרב הראשי של בריטניה הרב י. הרץ ב-27 במרץ 1945. אמנם היו דעות שהתירו הימום חשמלי מסוים בטיעון שאינו מטריף את הבהמה, ועל פי היתר כזה נוהגים לשחוט עד היום בפינלנד ובשוודיה. וכן נהגו במשך תקופה מסוימת בשווייץ, אך שם הפסיקו להשתמש בהיתר לאחר מחאת הרבנים המקומיים נגד ההיתר. הרב יחיאל יעקב וינברג האריך בשאלה זו מאוד ודיונים שלו בעניין עם גדולי הרבנים מודפסים בספרו שרידי אש.[1] הרב וינברג נטה להתיר את ההימום, אך ההתנגדות של רבני אירופה גברה על היתרו, והדבר לא הותר. במכתב ניכרת מעורבתו ובקיאותו הרבה של הגרח”ע במתרחש בתפוצות ישראל ובמצב היהדות בגולה. מרן רשכבה”ג רבי חיים עוזר גראדז'ינסקי מווילנא (תרכ”ג-ת”ש) בעל האחיעזר. אביהן ורבן של ישראל, מנהיג דור דעה שלפני השואה ופוסק הדור אשר כל הכרעה ציבורית, הלכתית והשקפתית, הובאה לפתחו, כונה בפי מרן החפץ חיים ”נשיא כלל ישראל”.