Bidspirit auction | מכתב חתום

מכתב חתום - שני מכתבים, על נייר בלנק, בכתב ידו של הרב אליהו אהרן מילייקובסקי זצ”ל, ראב”ד בקהלת יפו ותל-אביב. המכתב הראשון נשלח אל הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי(טיקוצ'ינסקי)זצ”ל בשנת תש”ג, בעניין עזרה במציאת חדר עבורו ומצדו השני בענייני צדקה. המכתב השני נשלח גם כן אל הרב טוקצינסקי זצ”ל, בשנת תש”ד, בעניין ניסוח חוזה ושטר חוב, בין בעל ואשתו.  מידות:כ-22X14 ס”מ.מצב טוב, נקבי תיוק, מעט כתמי זמן. הרב אליהו אהרן מילייקובסקי-סמונוב זצ”ל(תר”כ-תש”ז)נולד בווינדוי שבלטביה, בנו של רב העיר, הרב מרדכי אוריה סמונוב זצ”ל.בקטנותו התייתם מאביו. בשנת תרל”ז החל ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה לתלמידו המובהק של הנצי”ב זצ”ל. בתקופת לימודיו בישיבה נהג לדרוש בשבתות בפני תושביה היהודים של העיר. נישא לבת משפחת בונימוביץ מוולוז'ין.עם הקמת כולל ברודסקי בשנת תרמ”ז, נמנה עם קבוצת האברכים הראשונה שלו.בשנת תרנ”ב התמנה לרבה של גרייבה. בשנת תרס”ט הוציא את ספר השו”ת-”אהלי אהרן”.בשנת תרע”ב התמנה לרבה של חרקוב.בשנות מלה”ע הראשונה ולאחריה, פעל רבות לסיוע לפליטים היהודים. בשנת תרפ”ח, בהיותו בן 68,עלה לא”י והתיישב בתל אביב.זמן קצר לפני כן נפטר רבה של פתח תקווה, הרב ישראל אבא ציטרון זצ”ל, והרב שלמה הכהן אהרונסון זצ”ל, המליץ בפני ”ועדת הרבנות” של פ”ת על הרב מילייקובסקי להתמנות לתפקיד. הרב מילייקובסקי היה בין התומכים בזיכוים של סטבסקי ואחימאיר מאשמת רצח ארלוזורוב.היה מרבניה הבולטים של תל אביב-יפו. במשך 19 שנה כיהן כראב”ד וכן כרב בהכנ”ס הגדול בצפון הישן של העיר(רחוב בן יהודה 126).מלבד היותו דיין ופוסק, בלט כדרשן והרבה להזכיר דברי תורה של רבו הנצי”ב.הוציא לאור את דרשותיו בספר ”דבר אליהו”.נמנה בין הרבנים שנתנו הסכמה לספרו של הרב”צ עוזיאל זצ”ל- שו”ת ”משפטי עוזיאל”.הרבה להשתתף בפעילות הציונית של תנועת המזרחי, בהעברת הרצאות, תרומות ומכתבי ברכה.בדרשותיו הטיף להתחזקות בשמירת תורה ומצוות, וביקר את תופעת החילוניות השוררת בארץ.כמו כן, ביסס והסביר את עדיפותה של ”הציונות החרדית”: ”כן הוא בעסק הציוניות שלנו, דוגמת הכספים המיועדים לחשבון ההולך ושב הם המה הקונגרסים, המו”מ עם הממשלה, השתדלות אצל חבר הלאומים ועוד כהנה וכהנה, וכל זה אפשר שלא יצליחו חס ושלום...ומה נעשה אם נגיע לקצה הגבול של היכולת ועדיין לא נושענו? כאן אנחנו באים לההבדל שבין הציוני החפשי ובין הציוני החרדי.הציוני החפשי בהיותו נשען רק על עבודתו וכחו ועוצם ידו, שהם מוגבלים והם כבר הגיעו עד קצה הגבול, וקרן שמורה- אין לו, הוא קרוב לפשוט את הרגל.אבל הציוני החרדי בזמן שכלו כל הקיצין של השתדלות והוא עשה כל מה שביכולתו.וכל זה ללא הועיל, הציוני החרדי בראותו כך, הוא פונה לעזרת הקרן השמורה שלו, שהיא בודאי תצליח... ”אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח”, ובכן אם יתנו לנו האומות-טוב. ואם לאו-”ויתן לך אלקים”.זאת היא הקרן השמורה, ו”יתן לך האלקים” שלנו בעסק הציוניות ואנחנו בטוחים בישועת ישראל ממה נפשך, ולכך אנו שמחים...” (דבר אליהו, חלק ג' עמודים פד-פה). ממנ”כ בהר הזיתים בירושלים.