|
LOT 44:
Two pages written by Ben Ish Chai in his own holy hand writing on Kabbala and Segula according to Rav Yitzchak ...
more...
|
|
|
Start price:
$
1,300
Buyer's Premium: 20%
More details
VAT: 17%
On commission only
Users from foreign countries may be exempted from tax payments, according to the relevant tax regulations
|
Two pages written by Ben Ish Chai in his own holy hand writing on Kabbala and Segula according to Rav Yitzchak Ben Shelomo Lurie, האר"י, on Shirat Hayam and Netilat Yadaim:
דף 1 צד א:
בס"ד בהנ"ו ליקבה"ו
פ' בשלח בס"ד
'מקדש אדנ-י כוננו ידיך', יובן בס"ד לרמוז,
ידוע מ"ש רבינו בעץ חיים שער יעקב ולאה, דטעם למה נשתנו הזרועות דז"א להיות נעים ונדים ומופסקים משאר איברים ואינם כמו קו אמצעי, והוא כדי שיוכל להעלותו למעלה לצורך תיקון לאה ע"ש.
ועיין עוד בעץ חיים שער פרצופי זו"ן פ"א מ"ש לאה: ואו, ויו, דב' קווין ימין ושמאל בלתי הפסק, לא היה אפשר להגביה הזרועות להאיר ללאה לעשות חו"ב שבה ע"ש.
וידוע כי לאה נקראת מדת בחור ו'מדת ימי מה היא' כנז' שם ע"ש.
נמצא היא מתוקנת ע"י הידים דז"א.
וזה שאמר: 'מקדש' - גימטריה 'מדת', שהיא לאה, 'אדנ-י כוננו ידיך', שנתקנת ע"י הידים. ואע"ג דכתיב 'אדנ-י' באלף דלת לא אכפת שכן, דמצינו באדרא רבה דדריש 'ועתה יגדל נא כח ה'' על ז"א, ואע"ג דכתיב 'אדנ-י' באלף דלת ודוק.
ובזה יובן 'ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום ה'', 'אלה' אותיות 'לאה'. וז"ש 'מעשה ידיך להתפאר' אותיות פר"ת לא"ה.
ובזה יובן בס"ד 'קומה ה' אל נשא ידיך אל תשכח ענוים', כי דוד המלך ע"ה שהוא גם מבחינת לאה כידוע מבקש 'נשא ידיך' למעלה, להאיר ללאה לעשות חו"ב שבה, ולז"א 'אל תשכח ענוים' כי לאה נקראת ענוה, בסוד 'עקב ענוה יראת ה'' ודוק.
דף 1 צד ב:
'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', יובן בס"ד לרמוז, והוא כי ידוע מ"ש רבינו זיע"א בעץ חיים שער פרצופי זו"ן פ"א דהקליפות מקום יניקתם הוא מסוף האצבעות מקום הצפורניים, דמשם אור פנימי בוקע ויוצא בין בצפרני הידים שהם נגד חו"ג, ובין בצפרני הרגלים שהם נגד נו"ה, ואז יונקים משם.
וזה סוד נטילת ידיים דצריך קודם אכילה, ובבוקר בקומו מן המיטה. דלעולם החיצונים יניקתם מן הקצוות.
והנה אנחנו רואים בחוש הריאות, דהבשר שבסוף האצבע נבקע ומתוכו גדל הצפרנים, ודרך אותה בקיעה יוצאים האורות ויונקים משם החיצונים לפעמים כשיש פגם ח"ו בישראל ולא תמיד. והנה הצפרנים עצמם אינם בחינת קליפה ח"ו, אמנם הצפרנים הם מלבוש זך וטהור, אלא שהוא לבוש קשה וניתן בראשי אצבעות כדי שלא ינקו החיצונים יותר מדאי, ועומדים שם למגן ומחסה, אבל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית.
דף 2 צד א:
וזה סוד 'ויפוזו זרועי ידיו' הנאמר ביוסף הצדיק ע"ה, שיצא עשר טיפין מבין צפורני ידיו, דמשם לוקחים החיצונים ושלטו בהם הטיפות בעלי קרי כנודע.
ובזה תבין סוד נטילת ידים לרחוץ הקלי' מקצוות האצבעות מהצפורן ע"י מימי החסד. וז"ש שצריך להגביהם נגד ראשו ממש, שהראש הוא נגד שלשה ראשונות שאין שולטים הקלי' שם, ובפרט אם הוא בשבת דצריך להגביהם כדי להרחיקם בתכלית הרחוק. גם בזה תבין סוד ברכת כהנים שמגביהין ידיהן נגד כתפיהם ע"ש.
ובזה יובן בס"ד הפס' ישעיה כ"ו ה' 'רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבושו קנאת עם אף אשם צריך תאכלם' ר"ל כל זו"ן וקלי' לינק מן אור חו"ג כי רמז ידך .
והנה ידוע כי יום שיצאו ישראל ממצרים היה יום גודל ונורא שהיה עילוי גדול למעלה ונמשכו אורות גדולים בלתי הדרגות ונסתמית עינהם של הקליפות ונחלשו מאד מאד, כי עשה הקב"ה שפטים גדולים באלהי מצרים והיה הכנעה לסט"א במאוד מאד. ולכן אותו היום לא היה יניקה ואחיזה לחיצונים מן הידים כלל וז"ש 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה' כי היד היתה רמה ונשאת מן אחיזת החיצונים ולא היה להם יניקה ממנה כלל.
או אפשר שהיו נזהרים להרים ידיהם בעת יציאתם ולא להשפילם כדוגמת עת נטילת ידים וכענין הכוהנים שהם מגביהם ידיהם בעת הברכה וכמ"ש 'שאו ידיכם קודש וברכו את ה''
דף 2 צד ב:
ובזה יובן בס"ד טעם פשטי נפלא בעניין יעקב בפגישתו עם המלאך.
שארז"ל שהוא היה שר עשו, והוא פלוני. והנה י"ל בהא דכתיב 'וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו ותקע כף ירכו'.
וקשה, אם לא יכול לו, איך נגע בכף יריכו ותקע כף ירכו, והיה לו ליעקב אבינו ע"ה לדחות ידיו מעל ירכו כשראהו נוגע שם כדי שלא יזיק לו שם.
ובזה אתי שפיר, כי יעקב אבינו ע"ה נשמר אותה שעה מאד שלא ישפיל ידיו למטה, אלא ידו מוגבהים למעלה כדי שלא יהיה לו אחיזה בהשפלתם למטה ואז יזיק לו ביותר ח"ו. ולכן מה עשה זה, נגע בכף ידיכו, כי ראה שאין משפיל ידיו למטה כדי לדחות את ידו מעל ירכו. ולכן תקע כף יריכו.
ואפשר כי יעקב אבינו ע"ה שהוא דוגמת ז"א כנודע, ע"י שהגביה ידיו למעלה גרם בזה שגם ז"א יגביה ידיו למעלה שהם אורות חו"ג שבו עד ג"ר ששם לא שליט ואחיזה לחיצונים כלל כנודע, ואז לא יהיה שום יניקה לחיצונים מן אורות חו"ג כלל אפילו במקצת, ובזה נחלש כח זה השר ולא יכול לו, אך ממילא כאשר נגבהו אורות החו"ג שהם בזרועות למעלה, ממילא נתמעט האור בירכים שהם נצח והוד.
