Bidspirit auction | עשרות ציונים בכתי”ק של בעל

עשרות ציונים בכתי”ק של בעל ה'הפלאה' - התנ”ך של הרבנית א”ח של בעל 'ההפלאה' - אמסטרדם תל”ח. - תורה נביאים וכתובים, באים וכתובים בלשון אשכנז ”מנועם שיח יסוד לשון הקודש נעתקים ועל פי אמיתת שרשה מבוארים, עם תועליות הרלב”ג, על ידי ”האלוף התורני כמוהר”ר רבי יקותיאל בן יצחק בליץ, ”בדפוס רבי אורי וויבש ב”ר אהרן הלוי, אמסטרדם תל”ו - תל”ט (1676 - 1676) חשיבותו של העותק שבפנינו נעלה לעין ערוך הן מפאת ה'ספר' - כעותק נאה ועתיק יומין אשר עם מהדורה נוספת שנדפסה באותה התקופה מהווה מהמהדורות הראשונות של התנ”ך ב'יידיש', אך בעיקר מחמת ה'סופר' הגדול הוא רבינו ורבן של כל בני הגולה בעל ה'הפלאה'. ספר זה היה שייך לרבנית, אשת חבר של רבינו 'ההפלאה', וכמנהג ואופי אותם הימים אשר נשות ישראל הצדקניות לא היו בקיאות בלה”ק ונזקקו לביאור 'עברי טייטש'. ובין דפיו, בעיקר בסיומי הפרשיות ציין אישה הגדול, רבן של כל בני הגולה בעל ה'הפלאה', תשעים ושמונה ציונים - מאות רבות של מילים - בכתב יד קודשו הכוללים את מקום ההפטרה השייכת לאותה הקריאה.בגלילות ידי קודשו בשפת  היידיש' פרשה אחר פרשה, דף אחרי דף, איה הוא מקום ההפטרה של אותו שבוע ואותה הפרשה  בשפת ה'יידיש' איה מקום ההפטרה השייכת לפרשה זו. כמו כן ציין רבינו קריאות השייכות לחגים ולמועדים כמו למשל הרישום בפרשת 'וה' פקד את שרה', לצידה רשם רבינו: ב”דז ליינאט אן דען ערשטן טאג פון ראש השנה” עניין נוסף מרתק ניתן לראות בציוניו של רבינו, כידוע קיימים חילוקי מנהגים בקהילות ובארצות השונות בנוגע לקריאת ההפטרות ושיוכן לפרשיות השונות, ברישומים שיצאו מתחת קולמוסו הק' של רבינו ניתן לראות כי ברוב ככל פרשיות השנה נהג רבינו כמנהג אשכנז המצוי, אך במספר פרשיות ציין להפטרות התואמות מנהגי ארצות אחרות כמו לדוג' בפרשת ויצא שם ציין את ההפטרה שבהושע פרק י”א כמנהג ספרד ואיטליה, שעה שמנהג אשכנז ומנהג פראנקפורט הוא להפטיר בפרק י”ב שבהושע. וכן בפר' עקב, שם ציין רבינו ל'ישעיה' פרק מ', כאשר המנהג המצוי הינו להפטיר בפרק מט, וכן בפר' וילך שם ציין את ההפטרה כמנהג פוזנן, ועוד. על הספר: בשערים מופיעים כאמור תאריכים שונים: תל”ו, תל”ח ותל”ט, ואילו ההסכמות מוקדמות יותר, מהשנים תל”א-תל”ז. בתקופה זו  תקופה נדפסו באמשטרדם במקביל שתי מהדורות שונות של התנ”ך מתורגם ל'יידיש'.  והן המהדורות הראשונות הידועות של התנ”ך בשפתה זו. על הפולמוס סביב ההדפסה, ראו: א”מ הברמן, פרקים בתולדות המדפיסים העבריים. לספר שלפנינו ששה שערים יפהפיים, הראשון מאוייר בפיתוח נחושת ומופיעים בו איורי דמויותיהם כביכול של משה רבינו ואהרן הכהן על רקע ארון הברית עם הכפורת ושני הכרובים, וציור של מעמד הר סיני וקבלת התורה, לאחמ”כ מופיעים חמשה שערים נוספים, נאים ומעוטרים לחלק אחד מחלקי הספר, תורה, מגילות' נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, וכתובים., בדפי השער של חלק המגילות ולחלק הנביאים הראשונים נכתב כי רבי יקותיאל נמנע  מלהביא אל הדפוס אפילו דף אחד ” עד שקראו לפני החכם השלם... ה”ה ר”מ ואב”ד הגאון המופלא בחריפות ובחסידות ובחריצות... כמוהר”ר מאיר שטרין זי”ע, בדפי שער של הנביאים האחרונים והכתובים נרשם שהספרים והפירוש אושר על ידי ”בני הישיבה דק”ק אמסטרדם”   בראש הספר מופיעה הקדמה בלה”ק מאת המפרש רבי יקותיאל, לאחמ”כ 'הסכמה' ביידיש ובלטינית ” אונ' פריווילעגיום פון דען מלך יר”ה אין פולין, הקדמה מרבי אורי פייביש המדפיס, הסכמות מגאוני ועד ארצות, ורבני אמסטרדם הספרדים והאשכנזים, ולאחמ”כ הקדמה  ביידיש מאת המו”ל. הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ”א-תקס”ה) מגדולי גאוני וענקי עולם החסידות, אב”ד פראנקפורט דמיין ובעל ה'הפלאה', ה'פנים יפות' ושו”ת גבעת פנחס. רבינו נולד בעיר טשורטקוב לאביו  הגאון רבי צבי הירש שכיהן כרב העיר ואמו הרבנית מלכה. אביו היה רבו הראשון וכפי שציין זאת רבינו בפתח חיבורו 'שבת אחים': ”...תחילת לימודי הייתי משתשעשע על ברכי אבי... והוא אשר פתח לי אוזן לשמוע בלימודים”” לאחר נישואיו למד מפי אחיו הגדול רבי נחום, ולאחר שזה התמנה לאב”ד החל למוד עם אחיו שנודע לימים כהרבי רבי שמעלקא מניקלשבורג זי”ע. קשרים מיוחדים נטוו אז בין רבינו לאחיו וכפי שתיאר זאת רבינו בכותבו אודות כך: ”קשר של עבותות אהבה רבה ועזה מאוד, נפשי קשורה בנפשו... להיות נוחים זה לזה באהבה נפלאה כאהבת דוד ויהונתן, וללמוד הש”ס ופוסקים לעמוד על שורשי הדת, אמיתה של תורה ויסודותיה”. בהמשך התמנה רבינו לכהן ברבנות ויטקוב שבפולין ולכוביץ שבליטא. בשנים אלו הן רבינו והן אחיו  לא נמנו על תנועת החסידות וידוע כי אף למדו בבית מדרשו של רבינו הגאון מוילנא, אך בהמשך התקרבו ע”י הרה”ק רבי אברהם מקאליסקא אל רבו המגיד הגדול והק' ממעזריטש זי”ע שם קנה את שיטת החסידות והפך לאחד מנושאי דגלה. הרה”ק המגיד מקוזניץ כתב אודותיו וכינהו ”נשיא ישראל, ראש הגאונים החסיד המפורסם”, גם הרה”ק בעל התניא כתב לו במכתבו והזכיר לו את תקופת שהותם יחדו במעזריטש 'אור ישראל וקדושו, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא, מופת הדור זיוו והדרו איש אלוקים קדוש... מי אנוכי כי באתי עד הלום... להתייצב במקום גדולים כמותו ירבו בישראל... ורחב לבי בהעלותי על לבי חיבה יתירה הנודעת לי ממר, שהוא רבא דעמיה, מימי קדם בק”ק מעזריטש וק”ק ראוונא וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו'.קשר מיוחד טווה רבינו אף אם הרה”ק מקאליסק עליו כתב ”רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר”ר אברהם הכהן מטבריא”, וכינה את חבורת הקודש שלו בטבריא: ”האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל”  בעידודו של המגיד ממעזריטש עקר רבינו עבר להתגורר במערב אירופה, שם התמנה לכהן כרבה של פראנקפורט רבתי שנחשבה כאחת מהקהילות הוותיקות והחשובות ביותר בגרמניה. מלבד תפקידו כרב אותו נשא במשך כשלושים וחמש שנים,