Bidspirit auction | התשובה המפורסמת של רביה”ק מסאטמער

התשובה המפורסמת של רביה”ק מסאטמער זי”ע לגבי כתיבת פרשיות התפילין כשיטת הט”ז ועניינים נוספים - עם טיוטת השאלה בכתי”ק של הרה”ק בעל ה'דברי אמונה' מתולדות אהרן' - בפנינו חמדה גנוזה, התשובה ששיגר האדמו”ר הגה”ק רבינו יואל מסאטמער זי”ע אל תלמידו האדמו”ר הרה”ק רבי אברהם יצחק קאהן לגבי אופן כתיבת התפילין לפי שיטת הט”ז ועניינים נוספים.  אל התשובה ששיגר רביה”ק אל הרבי מ'תולדות אהרן' מצורפת אף טיוטת מכתב השאלה שכתב רבינו מ'תולדות אהרן' זצ”ל.  כאשר מהנכתב בה עולה כי היא נכתבה ”אור ליום עש”ק עקב פעיה”ק ירושלים” ומממוענת אל ”כבוד קדושת מורי ורבי גאון ישראל וקדושו נזר ישראל ותפארתו צדיק יסוד עולם מרן אדמו”ר שליט”א מסאטמר” תחילה לראש פותח הרבי בשאלה המרכזית בשלה שיגר את מכתבו: ” שאי”ה בט”ו אלול יהי' הבר מצו' של בני הבכור שמואל יעקב נ”י (הוא כ”ק מרן האדמו”ר מ'תולדות אברהם יצחק' שליט”א. ק.) ולא ידעתי לשית עצות בנפשי בענין כתיבת הפרשיות” . הרבי ממשיך ומפרט את ספיקו בכותבו כי רוב הסופרים בירושלים ובהם גם הסופר אצלו הוא חפץ להזמין את הפרשיות והגים לכתוב כשיטת הרמב”ם  והשו”ע להותיר את פרשת 'והיה אם שמוע' סתומה ע”י שלא מניחים שום רווח אותיות בסוף פרשת 'שמע', אך ישנם סופרים הנוהגים כשית הט”ז להותיר ט' אותיות בסוף פרשת 'שמע' וט' אותיות בריש פ' והיה אם שמוע כך ששיעור פרשה הינו רק ע”י צירוף. בהמשך מתפלפל הרבי ומהביא את שיטות הפוסקים בעניין בהרחבה על פני כחמשה עמודים ולבסוף מבקש מרביה”ק: ”ואבקש את כבוד קדושתו להאיר עיני בזה ההלכה שאדע איך לצוות לכתוב להסופר וכאשר יגזור אומר כן אעשה בעז”ה” הוא מוסיף אף וכותב כי ”הזמן דחוק מאוד כי עד חצי אלול צריך שיהי' נגמרים התפילין”. כעת ממשיך רבינו בכותבו שבחפצו לשאול אודות עניינים נוספים. הראשון שבהם הוא פחד המלחמה המאיים על  הציבור אשר רבים השואלים האם יש לנוס מפני הסכנה. ויש שהביאו מהספה”ק 'אהבת יונתן' שכתב כי בעת מלחמת גוג ומגוג אף אם יעברו על ישראל כו”כ צרות לא יעזבו את א”י, והוא מבקש לדעת את דעתו של רביה”ק אם יש מכך הוכחה אכן לדבריהם או שלא. כמו”כ הוא מוסיף ומביא מדרש נוסף על הפטרת יום א' דסוכות אשר ”הרבה אומרים שמרמז ע”ז שהרוסים יבואו לעזור להערבים... ע”י שנותנים להם כלי זין ושם יהא מפלתם ע ”י משיח צדקנו... הגם שכל זה רק השערות כאשר תמיד מוצאים איזה מאמר חז”ל וע”ז רוצים לבנות בנינים...” רבינו מניף ידו שוב ושואל שאלה נוספת שהייתה אחד מהנושאים המדוברים ביותר בקרב הציבור - אודות השילומים מגרמניה . רבינו כותב כי הוא תמיד היה מן המתנגדים בכל כוחו מפאת מאמר חז”ל שהנהרג ע”י נוכרים יש לקוברועם מלבושיו על מנת לעורר חימה מלפני המקום על הגויים. ובדומה לכך אין ראוי ליקח מהגרמנים את השילומים על מנת שלא להקטין הקטרוג מאליהם, וכמו כן יתכן שיש בזה מעשה 'בעל דבר' להמתיק את הדינים על מה שעשו לעם ישראל - מאליהם. עניין נוסף - רביעי מעלה רבינו, כיצד יש לומר בנוסח הזמירות בליל שבת, האם 'אתיין לסעדא בהדה' או 'אתיין לסעדא בהדיה'. על מכתב ארוך ומיוחד זה השיב לו רביה”ק במכתב מיום ”כג אלול תשט”ז”. המכתב נכתב במכונת כתיבה על פני ג' עמודים עם לוגו של רביה”ק, עם חתימת יד קודשו. תחילה מספר לו רביה”ק כי עקב שהותו במקום מנוחה ראה את מכתבו באיחור וחישב כי בין כה וכה לא תספיק תגובתו להגיע בטרם יום חלות הבר – מצוה, אולם בכ”א מבקש להשיב מפני הכבוד. לגבי העניין הראשון כותב לו רבינו בענוותנותו : ”מי אנכי להכריע בין ההרים הגדולים ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד” . אמנם ”זה אוכל לכתבו לו כי התפילין שלי המה של אבא מארי הגה”ק זלה”ה שהי' מניחם כל הימים שאני זוכר ולאחר פטירתו נפלו לי בירושה ומאז אני מניחם, והסופרים בסיגעט שראו התפילין הכירו הכתב שהוא של ר' שמואל סופר זלה”ה שהי' סופר מצויין בסיגעט ומפורסים בחסידות עצומה בימי... בעל ייטב לב זלה”ה, ובאלו התפילין אני רואה שנכתבו כשיטת הטו”ז וא”כ אני רואה שאבותי הקדושים נהגו למעשה כשיטת הטו”ז...” לגבי השאלה השנייה עונה רבינו ומאריך בהוכחותיו בבקיאות נפלאה שזמנה של מלחמת גוג ומגוג הוא רק לאחר ביאת המשיח לגבי השילומים נראה כי דעת רביה”ק כדעתו של הרבי מ'תולדות אהרן', אף הוא אין דעתו נוחה בעניין ויש שהבינו זאת ונמנעו בשל כך מלקחת אולם החלטתו הינה לא להעיר על כך לאנשיו. בהמשך הוא מתייחס אף לשאלתו הרביעית של הרבי מתו”א וכותב כי הנוסח בזמירות שבת הינו אתיין לסעדא בהדה, בלש' נקבה בליל שבת ו'בהדיה' – בלשון זכר ביום השבת. בסוף המכתב חתם רביה”ק בחתימת יד קודשו: ”הק' יואל טיייטלבוים” השאלה והתשובה נשמרו ע”י הרבי מתולדות אהרן בתיקיית קרטון עליה רשם בכתי”ק : ”מכתב מאדמור מסאטמער” מפרט: [2] דף, מתוכם [3] עמ' כתובים במכונת כתיבה, 21.5 ס”מ. מצב: טוב מאוד, סימני קיפול אופייניים.